יש שמאל חדש בעיר!

דברים שנישאו אתמול (6/3/10) בעצרת בשייח’ ג’ראח על ידי נציגת הפעילים הישראלים, שרה בנינגה.

שרה בנינגה נואמת מעל הבמה. תצלום: זאהר שריף

יש שמאל חדש, והוא לא שמאל שמסתפק בשיחות שלום, הוא שמאל של מאבק. יש שמאל חדש שיודע שיש דברים שחייבים להיאבק נגדם גם כאשר הם נעשים בשם המדינה וגם כשהם נהנים מחסותו של החוק. יש שמאל חדש שיודע שהמאבק הזה לא יוכרע על הנייר אלא על הקרקע, בגבעות, בכרמים ובמטעי הזיתים. יש שמאל חדש שלא מפחד ממתנחלים- גם כשהם יורדים עליו מהגבעות  רעולי פנים וחמושים. השמאל הזה לא נכנע לדיכוי הפוליטי של המשטרה, ולא מעניין אוותו מה כותבים עליו במעריב.

יש שמאל חדש בעיר. השמאל הזה לא מוכן לוותר על עקרונותיו בכדי שיאהבו אותו ולא מוותר על עמדותיו עבור הון פוליטי. השמאל הזה הוא שותפות של פלסטינים שמבינים שאת הכיבוש לא מנצחים בטילים ופצצות, ושל ישראלים שמבינים שהמאבק הפלסטיני הוא המאבק שלהם.

השמאל החדש משלב ידיים עם פלסטינים בתוך ענן של גז מדמיע בבלעין, וחוטף יחד איתם מכות ממתנחלים בדרום הר חברון. השמאל הזה מתייצב לצידם של פליטים ומהגרי עבודה בתל-אביב ונלחם בתוכנית ויסקונסין. השמאל החדש הוא אנחנו-כולנו.

כל מי שהגיע לכאן הערב. כל מי שהעז לחצות את הקו המדומיין שבין מערב ירושלים ומזרחה למרות האיומים וההפחדות, כולנו השמאל החדש שהולך ונבנה בישראל ובפלסטין. אנחנו לא נאבקים על הסכם שלום. אנחנו נאבקים על צדק. אבל אנחנו מאמינים שאי הצדק הוא המכשול העיקרי לשלום. עד שמשפחת ראווי ומשפחת חאנון ומשפחת אל-כורד לא ישובו לבתיהן לא יהיה שלום. כי שלום לא צומח על אפליה, דיכוי וגזל. יש שמאל חדש בעיר והשמאל הזה עומד לצידם של תושבי שייח ג’ראח הערב והוא ימשיך לעמוד לצידם עד שהצדק ינצח את הקנאות.

אבל יש גם ימין חדש בעיר. ימין שטוף קנאה וגזענות שמפתה את ההמון ברטוריקה לאומנית. הימין החדש לא מתעניין בשלומם וברווחתם של בני אדם. הימין החדש מתעניין רק בנאמנות אתנית, שבטית, ליברמנית. עבור הימין החדש עניי עירך קודמים רק אם הם יהודים. ומה שהופך אדם ליהודי  הוא העובדה שהוא לא ערבי. לימין החדש אין מה להציע פרט למלחמה אינסופית. הימין החדש  הוא העגלה הריקה שירדה מהפסים – יהודים, דתיים וחילונים, שאין בהם דבר פרט לשנאת האחר: הערבי, הפליט, השמאלן.

הימין החדש הזה מייצר את המתנחלים ההזויים שבגללם אנחנו מפגינים הערב. המתנחלים האלה שונאים את ירושלים. אין בהם אהבת ישראל ואין בהם אהבת האדם – הם אוהבים רק את עצמם. יש בקרב המתנחלים רבים שראוי וצריך לדבר איתם. אך את מתנחלי שייח ג’ראח שמשמיעים שירי הלל לברוך גולדשטיין – אותם יש להביס.

הימין החדש יצר את ניר ברקת. טכנוקרט שאינו מבין את ירושלים ואינו מתעניין בירושלים. ראש עיריה שמפעיל טרור אדמיניסטרטיבי נגד תושבי מזרח העיר ומזניח את תושבי מערב העיר, תוך דקלום בלתי פוסק של קלישאות. אם ירושלים היא חבית של חומר נפץ, לגפרור שיצית אותה קוראים ניר ברקת. אבל אנחנו לא חוששים מברקת, ולא חוששים מהמתנחלים, ולא מפחדים מליברמן.

נמשיך להגיע לשייח ג’ראח ולכל מקום שבו הצדק נרמס על ידי כוחות הכיבוש והדיכוי. תסתכלו מסביבכם, אנחנו לא מעטים כמו שחשבנו! ואנחנו ננצח!