דגלים רבים הונפו בעצרת אמש. כולנו ראינו את המתיחות שנוצרה סביב דגלי ישראל ודגלי שלום עכשיו. מתיחות שהגיעה לטונים לא נעימים והגיעה לעיתונות. אני, באופן אישי, מתנגד נחרצות להנפת דגל ישראל. אך תהיה זו צביעות גמורה להתנגד אליו ולהניף בגאון את דגל פלסטין. הלאומנות היא דבר פסול גם אם היא כבושה.
העצרת אתמול, שהייתה מרגשת ומדהימה, מלאת תקווה ועוצמה, נראתה כים אדום. ואני שואל, למה דגל אחד כן ודגל אחר לא? האם לא נעשו דברים איומים תחת דגל פלסטין? האם לא נשפך דם בשם הדגל האדום? הנפת דגלים היא אלימות. לא במקרה הדגלים גרמו לאי נוחות אתמול, הם מפרדים איפה שצריך לאחד, הם צובעים את האנשים תחתם בצבע שהם לא בהכרח מאמינים בו, הם לא מפגינים דו קיום אלא כוחנות. הם גוררים אותנו ל”למי יש יותר גדול?” ומסתירים לנו את הבמה, ואחד את השני.
אני מאמין שהאקטיביזם החדש, ששיאו בעיניי הוא בשייח ג’ראח, הוא הדרך לשינוי. צריך ללכת עם זה עד הסוף. אנחנו מפגינים אחרת, אנחנו לא אלימים, אנחנו שמחים בהפגנות שלנו, ואנחנו לא צריכים את הדגלים. אנחנו רוצים להיות המון רב של אנשים שהם יחד ללא כותרות והפרדות. פשוט יחד. איננו כולנו “קומוניסטים” או “פלסטינים” או “ציונים”, אלא אנשים שמאמינים במטרה מסויימת שלא נופלת לאף אחת מהקטגוריות הללו.
אל יאוש, עוד נגמור עם הכיבוש.
אורי
אורי, בעניין הדגלים העדפותיי כהעדפותיך. אבל דגל פלסטין שמונף בשטח כבוש איננו בהכרח סמל לאומני. הרי בשייח ג’ראח יכולים לעצור פלסטינים שמניפים אותו או להרביץ להם מכות רצח, רק בגלל הדגל. דגל פלסטין בשייח ג’ראח (או בבילעין) הוא גם סמל בולט מאד למאבק למען זכויות אדם, המאבק שלנו.
אני מסכימה בכל לב עם אורי, וסולדת מלאומיות ומריבונות (קרי: גבולות) על בסיס לאומי, ולכן- גם בעניי דגלים מכל סוג הם אטריבוט בעייתי. אך בניגוד להשקפת העולם הפרטית שלי, אני מכירה בצורך לגייס דעת קהל אוהדת להתנגדות הלא אלימה הן במחנה הפלסטיני והן בישראלי. ההפגנה נועדה ליצור מכנה משותף רחב ככל האפשר ולשאוב לגיטימיות ציבורית רחבה לפעילות, ולכן, גם הדגלים הפלסטינים וגם הישראלים היו, מה לעשות, חיוניים למשימות האלה.
נ.ב
לישע לוחם החופש היקר, האם אתה אחראי על הנפת דגל EZLN באירוע? אם כן אז:
R.E.S.P.E.C.T
אורי היקר
בשם לאומיות ולאומנות אכן נעשו דברים נוראים ואין ויכוח על כך. עם זאת, אין להתעלם מהדברים המדהימים שנעשו בשמם, דגלים וסמלים לאומיים אחרים הניעו המוני אנשים לבצע פרויקטים עצומים, שאלוי אנו לא מסכימים עם כל האספקטים שלהם, אך עדיין צריכים להעריך אותם. אנו חיים במקום שנבנה ע”י אנשים ששמו לנגד עיניהם אידיאולגיה מסוימת, התגברו על קשיים עצומים והקימו חברה, שהיא אולי לא מושלמת, אבל שלנו.
כמעט אין צורך לדון על החשיבות של דגלים לאור כל ההמולה סביבם בעקבות ההפגנה. דגלים מסמלים דברים רבים לאנשים שונים ומעלים המון אמוציות, הרי לא היו בעיות עם שימוש בסיסמאות שונות. וויתור על שימוש בדגלים ייקח מאיתנו כלי חשוב ועוצמתי, וישאיר אותו בידיים של אחרים לעשות בו שימוש לא משכיל. בשבילי, דגל ישראל מסמל את הישראליות, הדרך הכי טובה שלנו לנצח היא לנכס את הישראליות למטרתו; ישראליות והדגל צריכים לסמל אהבת אדם, כבוד והומניות, ולא גזענות ושנאה.
ההפגנה ביום שבת היתה משלהבת ומשמחת. נושא הדגלים הוא שולי לעניין, ומסמל את הקשיים שצפויים לנו בגיבוש של מחנה שמאל חדש ומשמעותי. קשיים מסוג זה נידונו לעלות בין אנשים בעלי מנעד דיעות שונה. עם זאת עלינו לזכור שכולנו נאבקים על מטרה משותפת: באופן ספציפי ביטול הנישול של המשפחות הערביות משייח ג’ארח ובאופן כללי על צדק ועל אפשרות לחיות זה לצד זה בשלום. הייתי רוצה לראות יותר סובלנות לדיעות השונות בתוך המגוון הרחב של האנשים התומכים במטרה שלנו. לחלק מהאנשים לא היה נוח עם דגל ישראל, לחלקם לא היה נוח עם הדגלים האדומים, לאחרים לא היה נוח עם חלק מהדברים שנאמרו על הבמה, ולארחים לא היה נוח עם דברים אחרים. בסופו של דבר עלינו להתמקד במטרה ולתת לכל אחד שמגיע להפגנות לבטא את מטרה זאת מתוך המקום שלו ובדרך שהוא מעדיף – זהו חופש ביטוי אמיתי, וככה נרוויח מאבק עממי אמיתי.
הוצאת לי את המילים מהפה. מעולה!