במעגלי האקטיביזם בהם אני נעה תמיד חשבתי שיש נטיה קלה להגזמה. כן, הפאשיזם – הוא עולה – אנחנו אומרים, אבל אני תמיד האמנתי שזה נאמר עם קצת הגזמה, עם חיוך, עם אמונה כנה שזה לא יכול להתדרדר עד שם. אולי זה כי היה לי קשה לתאר מה זה פאשיזם, אולי כי זיהיתי באמרה דרך להלהיב את מעגל התומכים במאבק, ואולי זה כי אף פעם עוד לא נתקלתי בפאשיזם באופן אישי, פנים מול פנים, אלא רק קראתי, שמעתי או השתפשפתי בו קלות.
אי לכך לא חשבתי באמת שיש פאשיזם שיכול להיות כל כך מוחשי. זה תמיד הפלסטינים, החיילים, הממסד, מידי פעם איזה טלפון מאיים, איזה סרטון טורדני באינטרנט, מעצר, בית-משפט, אבל בסך הכל החזות המתורבתת נשמרת עם חריגות קלות. היתה לי נטיה להתיחס לזה, באופן אישי, עם קריצה. אולי זה כי פשוט לא הבנתי, לא חוויתי במה מדובר. זה תמיד היה מרוחק במידת-מה ממני.
אבל אתמול תפיסת עולמי השתנתה. באתי במגע עם הפאשיזם, פנים אל פנים, האגרוף שלו מוצמד לפרצוף שלי, ולפרצופם וגופם של רבים מחברי וחברותי. הפה שלי מדמם, האף של ההוא שבור, העין של האחר שטופת דם, הראש שלה פתוח.
- מתנחלים תוקפים פעילי שמאל, ענתות, 30 בספטמבר 2011. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס
כשחוויתי עד כה גילויי שנאה ואלימות מצד שוטרים בהפגנות לא באמת האמנתי שכל המערכת היא כזו. בסופו של דבר אני אופטימיסטית, ורציתי להאמין שגם אם המצב מדורדר לא כל בני האדם כאלו רעים, ולשנאה יש גבול. אפילו עכשיו, כשאני חושבת על אירועי הלילה הקודם, אני מטילה בהם ספק. זה לא יכול להיות, אבל אני זוכרת את האימה שאחזה בי, ואני לא מצליחה להתנער ממה. ומצד שני, אני לא מסוגלת להעביר במילים את החוויה שעברתי אתמול. אני נאלמת דום.
יש שיבקרו אותי ויגידו שגדלתי בבועה – וזה נכון. אני בטוחה שיגידו שלא הבנתי רק כי אני יהודיה וזכיתי לפריבילגיות – וגם זה נכון. אני לא גאה בחוסר ההבנה שלי, אני פשוט מופתעת כמה קיצוני המצב שמצריך את השינוי שלה, וכמה אני לא רוצה להאמין, מפקפקת בחוויות של עצמי, מנסה לסובב את אירועי אתמול כדי שאוכל לישון בלילה. ואני המומה וכואבת מכך שאני לא מצליחה לבטא את הרגשת ההפקר שחוויתי שם, את התימהון אל מול תהום שאיימה לבלוע אותי.
באיזה שהוא מקום נותרה בי עד אתמול האמונה, הנאיבית, יש שיגידו, שבסופו של דבר אותו מושג שנקרא “החוק” או אולי אפילו “הצדק”, יבוא לעזרתי. יכול מאד להיות שיש שיתיחסו לדברי בביטול – היא נאיבית – יגידו, היא שקועה בפריבילגיות שלה כיהודיה שלא מאמינה שהדבר הזה יוכל לקרות לה – אבל אתמול זה קרה.
כששוטרים במדים עומדים בחוסר מעש וצופים בקהל מתלהם ואלים של כ-200 איש תוקף קבוצה של 50 אנשים האשליה הזו נשברת.
בשלב מאוחר הגיע האמבולנס – ורצתי אליו – השפה שלי מדממת (בין הקלות שבחבלות שספגנו), בוכה – ואמרתי – תעזרו לנו – אין לי כבר למי לפנות – השוטרים – יותר סביר שיסגירו אותנו לקהל הרעב, שיניו נוטפות ריר ואגרופיו שלופים להראות את נחת זרועם, לומר – הנה הובסתם ולא תשובו כי אנחנו נרצח אתכם (ולצערי אני מאמינה להם). והם – מהאמבולנס – הסתכלו עלי ספק מבולבלים, ספק אדישים ואמרו – את רוצה להיכנס? זה המפלט שהוצע לי מהפאשיזם – אבל אני יודעת שזה לא יספיק.
כשחבורה של מתנחלי עלמון סגרה על א. בשדות והכתה בה באגרופים ובבעיטות, אחד השוטרים שצפה במחזה בא אליה בסוף ואמר לה בהיתממות רשעה – “גברתי, נפלת, בואי אעזור לך לקום”.
כשהנשים של אותם תוקפים ראו את בעליהן מכים נשים וגברים כאחד הן מחאו כפיים וירקו לעברי את המילים – בוגדת, מגיע לך, וכשהן שמעו את בעליהן מאיימים עלינו – “נזיין אותך בתחת” – הן לפתע הפכו לגברים בעצמן, מריעות לבעליהן על כיבושיהם המיניים כאילו היו אחד מהחברה.
הפאשיזם הוא המקום בו הסולידריות האנושית הבסיסית, האמפתיה, אם תרצו, נעלמת לבלי שוב. נשים מריעות לקריאות אונס, גברים הופכים לחיות בלתי נשלטות, ואותו מושג שקרוי “החוק”, שאמור להגן עלי – וכאן באמת מדובר בהגנה – שכן ברחתי מהמון משולהב שרק מחכה לגרור אותי לפינה חשוכה ולגרום לי להעלם – אותו “חוק” – הם השוטרים (שרבים מחבריהם היו בהמון המשולהב, שלא בתפקיד) – צופה בשקט מהצד – ובחיוך מריר ולגלגני אומר לי בעיניו “סוף סוף, סוף סוף”.
——
לקריאה נוספת:
קריאה לפעולה – לא נכנעים לאלימות המתנחלים
הלינץ’ בענתות: קו פרשת מים עבור הדמוקרטיה הישראלית
ענתות: בין גבעה לסדום | נדב שרון
אירועי ענתות, 30/9/2011 – עדכון, סרטון וקריאה לפעולה
הופקרנו | איל רז
פרצופו המכוער של הכיבוש | יעל קינן
מנסה להבין | טלי הרכבי
שברו את הכלים | אלמה ביבלש
ענתות – אירוע על רקע לאומני | אמיר עצמון
על שנאת הנשים בענתות | עידן לנדו
אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשְׁךָ | עידן לנדו
פוגרום מתנחלים, עוד פוגרום מתנחלים |גיא, תאעיוש
פעילי שמאל: מתנחלים עשו בנו לינץ’ בענתות, וואלה - כתבו תגובות!
מתנחלים היכו אנשי שמאל בענתות: “כמעט לינץ’”, Ynet – כתבו תגובות!
נחשף סרטון המתעד תקיפת פעילי שמאל מחוץ לענתות, “הארץ” – כתבו תגובות!
אני לא מבינה אותך שרה. שנתיים וקצת בשייח’ ג’ראח לא הספיקו כדי לראות פאשיזם בעיניים? יוני יוסף הוא לא פאשיסט וגזען עלוב ? וכי פעילי סולידריות לא סבלו ממכות והטרדות על בסיס יומי מצד חסידיו של יוסף? הגדר שהקימו פלסטינים בשכונה לא נהרסה? אוהל המחאה שלנו בחצר של נביל אל כורד לא עלה באש?
אסתר, כמי שהיה בהרבה מקומות וחווה חוויות קשות כולל הרגשת סכנה. מי שלא היה/תה שם לא ניתן להעביר לו/ה את התחושה. לא מילים לא תמונות גם לא וידאו יכלו להעביר את ששם ארע
זהו פאשיזם בהתהוות. אחרי הספר “לבד בברלין” אולי צריך יהיה לכתוב את “לבד בירושלים”. עדיין אין ס.ס. אבל הוא בתהליך היווצרות. הקרקע פוריה, הזרעים שם וחלקם נבטו ואף גדלו. אם עדיין אני לא מאמינה שכאן יהיה משטר נאצי, כהניסטי בגירסה הציונית, זה משום שהתנאים במאה ה-21 בכל זאת מקשים יותר מהתנאים שאיפשרו את צמיחת הנאציזם במאה ה-20 המקוללת מכל הזמנים.
תודה שרה שכתבת ונתת גם לנו להבין שמץ ממה שהתרחש שם. זו הרגשה איומה להיות חשופים לגמרי לטרוף של המון מסתער, חסר מעצורים שמובל על ידי שנאה עיוורת. זו אלימות שקשה לעבד אותה או לשכוח אותה. לא שיש בכך נחמה או פתרון אבל האלימות הזו אינה שרירותית. היא לא חייבת להיות, היא לא מתרחשת מעצמה. היא מעוגנת במדיניות של הממשלה, הצבא ורשויות “החוק”, מדיניות המאפשרת למצבי האלימות האלו להתרחש, מדיניות של אפרטהייד, כיבוש, לאומנות גזענית בשם האל, ושנאה למי שאינו שייך לדת שלך, לגזע שלך או לדעות הפוליטיות שלך.
כך יכול המגבניק לעמוד בזירה ולא לעשות דבר למתנחלים, כך יכולה התקשורת הממוסדת לא לדווח ורשויות החוק יכולות להתעלם מהמקרה.
זה נורא.
אסתר היקרה,
נדמה לי שלא הבנת את דברי כל-כך, אז אנסה להסביר, אבל ייתכן מאד שפשוט יש לנו תפיסת מציאות אחרת. מעולם, בשנתיים שלי בתור אקטיביסטית, לא באמת חששתי לחיי. ייתכן ורבים ורבות אחרים ואחרות, שפעילים יותר זמן ממני כן חוו חוויות שבהן חששו באמת ובתמים לחייהם, אני לא. מה לעשות (גם כשחטפתי מכות מיס”מניקים או ממתנחלים). ביום שישי, בפעם הראשונה, חששתי באמת ובתמים. פאשיזם קיים, וכן, אנחנו נוהגים לומר את הסיסמאות הללו בהפגנות. אבל, חמורות ככל שיהיו החוויות שהיו בשייח’-ג’ראח (והן היו בחלקן קשות וחמורות), עדיין לא ראיתי במו עיני את השתיקה של הרוע שנראתה ביום שישי בעלמון בצורה כל כך קיצונית. מעולם לא הרגשתי שמשהו מאיים באופן כנה על קיומי. כן הרגשתי בעבר שרוצים לפגוע בי, להזיק לי, לדחוק אותי, להעביר לי מסר, אבל לא להעלים אותי. ביום שישי רצו להעלים אותי ואת שאר החברים והחברות שהיו שם – לא רק מתנחלי עלמון אלא גם עינם הפקוחה והמתעלמת של השוטרים. ייתכן מאד שאת כבר חווית את זה ועל כן את לא מבינה על מה כל הסיפור. זה בסדר גמור. בסך הכל ניסיתי להעביר את החוויה שעברתי ביום שישי. מן הסתם אני לא מצפה שלכולנו יהיו אותן חוויות. מצד שני, אני לא בעד התייחסות שמבטלת אירועים שאולי היו מאד משמעותיים (כפי שהיו המעצרים הראשונים בשייח’-ג’ראח עבור אנשים רבים), בטענה ש”כבר יש פאשיזם”. זה לא עוזר לאף אחד. יש פאשיזם – כן. אבל יש גם דרגות.
ורק מילה אחרונה – פשעים, פאשיזם ואלימות נוראית קורים יום יום בישראל, בפלסטין ובשאר העולם. יש הבדל גדול, לעניות דעתי, בין “להבין” שזהו פאשיזם, זוהי אלימות, זהו פשע, לבין להרגיש את האיום הממשי של אותם מושגים על הגוף. שוב, רק דעתי. מה שכן, על אף הכיף שבהכללות, שגם אני נהנת ממנו לעיתים, אני לא חושבת שכדאי ושאפשר להחליק הכל תחת אותה מטריה. התופעה שנתגלתה ביום שישי היא לא המכות של היס”מ בראס אל-עמוד וגם לא שריפה של אוהל. היא גם לא מעצרים של עשרות בתחילת המאבק של שייח’-ג’ראח (שאז, רק להזכיר, גם היוו נקודת ציון עבור רבים). יכול להיות שהיא התפתחות ידועה מראש של הפעולות האלו, ושרק אני לא באמת האמנתי שלשם אנחנו הולכים. מצד שני, אולי יש עוד התפתחויות שאנחנו לא מכירים ושהתגלו ביום שישי. ייתכן שקשה ביותר להעביר באופן מדויק מה שקרה שם למי שלא היה שם (וכך, אגב, ככל שאנחנו יכולים להזדהות עם הפלסטינים, להביע אמפתיה, ולנסות לשים את עצמינו בשורה הראשונה, עד שהתנאים לא ישתוו אני לא מאמינה שנוכל להבין באמת מה זה אומר להיות “נכבש”. ייתכן ויום שישי היה שינוי קל בתנאים – לרעתנו – או לטובתינו, איך שתרצי לראות את זה). כל מה שאני יודעת, זה שעל אף גילויי שנאה שכבר חוויתי, וגם למרות מה שאני מכירה מדיווחים שונים, מעולם לא חוויתי את שהיה ביום שישי. אולי הכרתי, אולי שמעתי על זה, אך לא חוויתי. כן, באופן כללי התופעה של פאשיזם ידועה ומוכרת. זה נחמד לדעת את זה. זה נעים להכיר בכך שגם זה פאשיזם וגם זה פאשיזם. המטרה של הכתיבה והעיבוד של מה שהיה ביום שישי היא לעלות על התפתחויות, וההכללות לא עוזרות להבנת התפתחות המצב. המצב כמו שהוא היום יכול עוד להתדרדר, וגם סביר להניח שכך יקרה. אם פשוט נכליל וכל הזמן נגיד – אבל כבר יש פאשיזם – ובכך נתעלם מחומרתם של אירועים שקורים – איך נוכל לאמוד את ההתפתחות ולהערך אליה? אילו הכל היה ידוע מראש – לא היינו יוצאים לפעולה, כי לא היתה התקווה לשנות. ביום שישי הבנתי עוד קצת מול מה אנחנו עומדים. אולי את כבר ידעת את זה. לא כולם חייבים להסכים על הכל. אבל כולנו צריכים להיות מאד מפוקחים מול מה אנחנו נאבקים, ומה המחירים שעלולים להיגבות.
מי שיכול שיתחיל ללמוד הגנה עצמית במסגרת של אומנות לחימה.
אין מי שיגן עלינו פה. אי אפשר לצעוק כל הזמן שהפשיזם עובר ומדינת משטרה ולהמשיך להתנהג כרגיל ואז להיות מופתעים שהתקיפה מגיעה בסוף. צריך לחשוב על שינוי בטקטיקות גם במובן הפיזי וגם במובן הרחב יותר, של ההדברות עם החברה הישראלית. יש על זה דיון מעניין פה – http://haemori.wordpress.com/2011/10/02/anatot/
איחולי החלמה מהירים לפצועים, כואב הלב על מה שהם עברו מהידיים של חלאות אדם.
לינץ’ זה לינץ’ זה לינץ’
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=541063
http://www.mako.co.il/news-social-news/Article-8a135e44e3b1c21004.htm
http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=71038
הי שרה
תודה רבה על מה שכתבת, עוזר גם לי להבין מה בעצם קרה שם
שרה,
תודה רבה על מה שכתבת. כמו שגיל כתב, דרך המלים שלך הצלחתי גם קצת יותר לעבד את מה שקרה ואת מה שאני בעצמי מרגישה מאז
היי!
יש אפשרות לתרגם את הכתוב לאנגלית? אני רוצה לשלוח את מה שכתבת לעוד המון אנשים בעולם, לשלוח בתפוצה רחבה ממש כדי שהעולם ידע מה קורה. אם תסכימי, אשמח לתרגם את זה בעצמי ולשלוח לך לאישור. בבקשה תגיבי ותגידי אם זה בסדר.
שרה – תודה על הפוסט החשוב.
נועה – בקרוב, עוד היום יעלה תרגום לאנגלית.
ראשית אני מצר על כל סוג של אלימות.
שנית, מה חשבתם שמה ? שתבואו להפגין בפתח ביתם של אנשים (ללא רישיון) והם יעשו מה ? יתנו לכם ? שתחסמו שער כניסה לישוב, ותמנעו ממכוניות להיכנס ולצאת ומה יקרה ? ירדו סביבכם הורה האחזות ?
יכול להיות שהמאבק שלכם מוצדק, לא יודע, אבל אין לכם שום זכות לקחת את החוק לידים, וזב בדיוק מה שעשיתם.
כשאתם באים וידיכם לא נקיות אתם לא יכולים לבוא בתלונות לאחרים.
נכון מאוד!!!!
א. הטיעון שלך נשמע הגיוני בערך כמו טיעון שמצדיק אונס של בחורה בכך שהיא הייתה לבושה באופן פרובוקטיבי. הבחירה שלך ושל אחרים למקד את השיח בפרובוקציה שעשינו או לא עשינו, היא בחירה מסוכנת, אשר מסיתה את תשומת הלב מהמחדל שהיה שם. אין שום דבר בעולם הזה (!!!!!) שמצדיק את מה שהיה שם, את האלימות שלהם כלפינו ואת הבחירה של משטרת ישראל לצפות מהצד ולאונן בהתרגשות. מה שאתה עושה, זה לתת לגיטימציה לשפיכות הדמים הבאה. תזהר!
ב. לקחת את החוק לידיים – זה לפרק את הצורה למפגינים, במקום לחכות שהמשטרה תפנה אותם. זה לקחת את החוק לידיים. אני נדהמת כל פעם מחדש מאיך שבסופו של דבר מי שמואשם ונעצר אלו אותם אנשים שחטפו מכות וספגו אלימות, ולא אלו שביצעו אותה. כאילו שאלו שביצעו את האלימות אינם אחראים למעשיהם. כמו בעל מכה, שמאשים את אשתו בכך שהיא עצבנה אותו, ולכן גרמה לו לפרק אותה במכות.
מסקנה: אנחנו כמו ילד שחטף מכות מאבא בילדות וגדל להיות בעל מכה, חזק על “חלשים”, חלש ופחדן מבפנים. כזה הוא העם הזה – והוא אינו מוכן להודות שיש לו בעיה…
אבל האם המעשה הנכון איננו לחזור לענתות, לקיים שם הפגנה גדולה, עם דגלי פלסטין, עם הפלאחים, ועם אמצעים להגנה עצמית?! ולהצהיר מראש שכך אנחנו עושים כיוון שהמשטר לא מגן על זכות הפלסטינים לעבד את אדמתם, ועל זכותנו להפגין למען זכותם לעבד?!
לא, זה עלול לגרום להרוגים.