לכאורה, הקמת הגן הלאומי מורדות הר הצופים הוא אירוע קטן, זניח בין כל העוולות המתרחשות מדי יום במזרח ירושלים ובתוך ישראל. לכאורה, הקמת גן לאומי למען שימור משאבי טבע הוא מאורע מבורך הנועד לרווחת התושבים.
לכאורה. רק לכאורה.
הסיפור שעומד מאחורי הקמת הגן הלאומי החדש מבהיר שזה מקרה מייצג בו העוולה והאיוולת זועקות לשמיים, כאילו ברורות לגמרי, ובכל זאת מתקיימות כמעט באין מפריע. סיפורו של הגן הוא במידה רבה סיפורה של מזרח ירושלים, ושל מקומות רבים נוספים. מנגנונים בירוקראטיים, משפטיים, פוליטיים וביצועיים חוברים בו באופן שקט, לעתים מוסווה, ומייצרים מציאות בלתי הפיכה בשטח.
הפקעה סמויה של אדמות
הגן הלאומי עתיד להיבנות על שטחים פרטיים של פלסטיניים, המהווים את עתודות הבנייה האחרונות של א-טור ועיסאוויה. המדינה אינה מפקיעה את האדמות, מפני שזהו הליך משפטי ובירוקראטי סבוך ובעייתי, ותחת זאת מכריזה עליהן “שטח ירוק” – שטח שאסור לבנות בו ולעבד אותו והוא ניתן לרשות הטבע והגנים לפיתוח. כל זאת מבלי להעביר רשמית בעלות על הקרקע, כך שאין צורך לשלם פיצויים לבעליה החוקיים, אף שהם אינם יכולים להשתמש בה הלכה למעשה. בניית הגן גם תצריך הרס של כמה עשרות מבתי השכונות הפלסטיניות, ללא פיצוי, שהרי הבתים אינם חוקיים, מפני שאין כמעט דרך חוקית לבנות במזרח ירושלים.
“הפיתוח כולו נעשה עבור קהל יעד של תיירים ומבקרים הבאים מבחוץ, מבלי להתחשב בצרכים יומיומיים של תושבי השכונות הפלסטיניות אשר על אדמתן הוא שוכן” (מתוך: דו”ח עמותת במקום).
רשות הטבע והגנים בשירות אג’נדה פוליטית
ייחודו של השטח המיועד לפיתוח ושימור, כמו גם הצורך לשמר אותו לא הפריעו לרשויות לסלול באמצעו כביש גדול ומנהרה לפני כמה שנים. רשות הטבע והגנים משמשת כאן בתפקיד פוליטי, תוך ניצול לרעה של פעילותה, על מנת למנוע את התפתחותן של שכונות פלסטיניות במזרח ירושלים. אישים פוליטיים מעמותות ימין קיצוניות התברגו בשנים האחרונות בעמדות מפתח ברשויות ממשלתיות וציבוריות כדי לקדם אג’נדה פוליטית מתוך מערכות שאמורות לפעול לרווחת הכלל. בניית גנים לאומיים, הריסות בתים ושלילת תושבות מתרחשות בכל מזרח ירושלים כפעולות שקטות ויעילות של קביעת עובדות בשטח בדרכים חבויות-למחצה ורשמיות-למחצה.
ח”כ בני אלון על שתי הדרכים להשיג רצף יהודי במזרח ירושלים: “ריאות ירוקות, שטחים פתוחים וגנים לאומיים בבעלות המדינה ומוסדותיה, ולצדם שכונות יהודיות קטנות” (“הארץ”, 24.4.2002).
“נראה ששיקולים מקצועיים, כגון ערכי טבע, מורשת ונוף, אינם היחידים המניעים את תכנית הגן הלאומי לקראת אישורה ועולה החשש שהתכנית הוכתבה, במידה רבה, משיקולים זרים, ובכללם הרצון להגביל את הרחבות השכונות הפלסטיניות הסמוכות” (מתוך: דו”ח עמותת במקום).
התנערות מאחריות והפרת נהלים
לשינוי ייעודה של הקרקע יש גם משמעות מנהלית: הסמכות בה עוברת מעיריית ירושלים לרשות הטבע והגנים, שאינה נושאת באחריות כלשהי כלפי תושבי האזור.
“מצב זה יוצר אי-בהירות וחוסר שקיפות בנוגע לניהולו של השטח ואף מאפשר העברה של הסמכויות הניהוליות בשטח לידי עמותות פרטיות, דוגמת אלע”ד בעיר דוד, עמותה שפועלת בשם סדר יום פוליטי” (מתוך: דו”ח עמותת במקום).
הפרטת אתר עיר דוד לידי אלע”ד, הממררת את חיי הפלסטינים, שינתה את המציאות בסילוואן, השכונה הפלסטינית הגדולה במזרח העיר. תהליך דומה עלול להתרחש גם במקומות נוספים. בנוסף, כבר עכשיו כרוכה בניית הגן בהפרות ועיוותים: העבודות באתר המיועד כבר התחילו, אף שהתכנית טרם אושרה סופית וטרם הופקדה להתנגדויות הציבור. הרשויות החליטו לדלג על השלב הזה, כעדות נוספת לזלזול בציבור ובהליכים תקינים.
הגן הלאומי בהר הצופים הוא דוגמה מייצגת ליחס המנשל של רשויות המדינה כלפי הפלסטינים במקומות רבים. אלה הליכים שקטים ובירוקראטיים, שרותמים לטובתם מוסדות שונים, תוך ניצול לרעה של תפקידם המקורי, ותוך התעלמות מופגנת מצרכי התושבים ומזכויותיהם ואף מהחוק הישראלי ונהליו. כל אלה מתרחשים לא במחשכים ולא במקום מרוחק, אלא במרחב הציבורי ובאין מפריע, ליד האוניברסיטה, בשכונה הסמוכה, ברחוב המקביל. כל אלה נערכים בשמנו.
רשות הטבע והגנים – לא מה שחשבת | דניאל ארגו
רשות הטבע והגנים מצטרפת ל”נוער הגבעות”
