פינוי זבל בסילואן – לא מה שחשבתם | גיא

אתמול יום חמישי ה-22.7.2010 אחה”צ יצאנו אני וארבעה פעילים נוספים לסילוואן. בשבועות האחרונים ישנה נוכחות מסיבית של כוחות מג”ב בכפר. חלקם נמצאים על גגות בתי הכפר. כמובן שהשוטרים לא מבקשים רשות, ואף מונעים מהתושבים גישה לגגות, גישה לרכושם! בנוסף, מאז תחילת שהותם נגרמו נזקים כמו פגיעה בגדרות, ניפוץ חלונות בחדרי מדרגות, ניפוץ דודי שמש וכמובן לכלוך וזהמה שמשאירים אחריהם המג”בניקים. וכאמור מצב זה נמשך כבר שבועות.

עלינו לאחד הגגות, מלווים במצלמות כמובן. לעיננו התגלו שלושה שוטרי מג”ב. שלושתם נחים, שכובים על הגג ונראו מופתעים לגמרי מהגעתנו. לקחו להם כמה שניות להתעשת. הגג היה מזוהם בשקיות, קרטונים, בדלי סיגריות, קליפות גרעינים, בקבוקי שתיה (חלקם עם שתן) ואריזות מזון. בקשנו מבעלת הבית מטאטא וגם יעה והחלנו לנקות. כצפוי, בקשו המג”בניקים שנפסיק לצלם ושנרד מהגג, הם הוסיפו וטענו שישנו “צו מבית המשפט” האוסר שהייתנו במקום. מיותר לציין שאת הצו, אם הוא קיים, לא זכינו לראות. הבהרנו להם שבאנו בהזמנת בעלי הבית, שאנו אורחיהם. שהם, שוטרי המג”ב, בלתי רצויים במקום, ושבכוונתנו להמשיך בנקיון של הזוהמה שהם אלה שגרמו לה. התבקשנו להציג תעודות זהות, ופרטינו נרשמו בפנקס של אחד השוטרים. כל העת המג”בניקים המבועתים היו בקשר עם מפקדתם, בקשו הוראות וכמובן הזעיקו תגבורת לטיפול באיום הבטחוני החדש בסילוואן שהיוונו.

ואכן, תוך דקות הגיעו לוחמים נוספים, והפעם עטויי מסכות ומצויידים מכף רגל ועד ראש, וערוכים לטפל… אפילו בפלישה אירנית.

ואנחנו בשלנו, ממלאים שלושה שקי זבל.

סיימנו לנקות, ברכנו לשלום את מארחינו, לקחנו את שקי הזבל לרכב, ויצאנו לכיוון תחנה המשטרה שלם ברחוב סלאח אלדין.

הגענו לתחנה, בכניסה שני מג”בניקים, הסברנו להם שברצוננו להשיב אבדה. לפי “חוק השבת אבדה 1973″: אבדה – מטלטלין שאבד לבעליה או שיצא משליטתם. חייב המוצא אבדה להשיבה לבעליה או להודיע על מציאתה בהקדם למשטרה. הודיע המוצא למשטרה, רשאי הוא למסור את האבדה למשטרה. חייב לעשות כן, אם דרשה זאת המשטרה. החוק מוסיף ואומר, מי שלא יעשה כן, דינו שישה חודשי מאסר.

איתרע מזלנו וברגע שהגענו יצא לקראתנו מפקד התחנה, אבי כהן, המוכר לנו מהפגנות בשייח’ ג’ראח, ארועי אלימות משטרתית ומעצרים שרירותיים רבים. הקראתי לו את לשון החוק, והסברתי ש”האבדה” היא בעצם זבל שהשאירו שוטריו על גג בסילוואן. אחרי כמה שניות הוא התעשת וקרא ליומנאי, בקש ממנו למלא דו”ח ולקבל את השקים.

היומנאי בקש שרק אני אשאר, החל לדבר איתי, הוא היה די נחמד. הנה כמה מפניני לשונו: “באת ללעוג לנו ולהסתלבט עלינו”, “אתה יהודי או לא יהודי”, “אתה הולך להתפלל?”, “אם היו לך שורשים לא היית מתנהג כך”, “(שוטרים) צריכים לשרת ציבור, תלוי איזה ציבור”, “אתם באים ממקום לא נכון, אתם לא אוביקטיבים”, כשחשבו שבין הדברים ראו עתון בערבית, אחד השוטרים אמר “מג”ב לא יודעים לקרוא עברית, יקראו ערבית?”. לגבי שייח ג’ראח, הוא טען “שמעתי שהערבים הוציאו את היהודים מביתם”, “(הכיבוש) חזרה עטרה לישנה”.

באותו זמן הגיע שוטר נוסף ותהה על מעשינו על תחולת השקים ו”למה אנחנו מבזבזים את הזמן על שטויות” אפילו יניב מויאל (עוד אחד הקצינים המטפל בהפגנות שייח ג’ראח באלימות קשה) עבר והתעניין, לכולם השיב היומנאי אלי ש”זו הוראת מפקד התחנה”.