ביום שישי ה11.12.09 הגעתי למצעד המחאה אל שייח ג’ראח רק בשעה 15:00, והצטרפתי אל הצועדים בשער שכם בערך. תופפתי באגוגו שלי לאורך המצעד ובשכונה. בשכונה, נאספנו בחצר ביתה של משפחה פלסטינית אשר אגף מהבית הועבר לידי עמותות מתנחלים. הפגנו בחזית הבית באופן לא אלים.
לפתע 4 שוטרים\ חיילים זינקו החוצה אל הקהל, רודפים אחר איש אחד ובועטים באחר (שהתגלתה מאוחר יותר כאחרת) שנפלה על הרצפה. אחרי זה הכל פחות או יותר מטושטש אצלי בראש. עזרתי לאדם שפניו היו כתומות לחלוטין מגז פלפל, תופפתי בתוף, נחשפתי לאלימות מזעזעת ושאפתי גז פלפל יד שנייה. אני לא יודעת בערך מתי אבל ראיתי כוח מג”ב מפנה את כל הנוכחים אל מחוץ לרחוב בכוח, ושמעתי שוטר במגאפון.
נעמדתי בסוף הרחוב, היכן שהשוטרים ציוו לעמוד. הם השגיחו עלינו ואני מצדי ניגנתי שוב באגוגו שלי, דבר שני יודעת שאינו מנוגד לחוק.המשכתי לנגן כשחיילת מג”ב (האלימה ביותר) תפסה אותי ואמרה לי שאני עצורה. מכיוון שעשיתי את מה שאמרו לי ועמדתי איפה שאמרו הפלאתי מאוד ושאלתי “על מה?” היא ענתה “על הסתה” אמרתי לה שאני יודעת שזה מעצר לא חוקי ושאלתי שנית, מקווה שמישהו יבין מה שהולך ויציל אותי איכשהו. היא אמרה “היית פה שבוע שעבר ולפני שבועיים. את מסיתה”. היא לא סיימה את המשפט ושלוש שוטרים גברים הגיעו לעזור לה לגרור אותי בחזרה לתוך הרחוב. תחילה אמרתי שאני מסרבת ודורשת התייחסות מכובדת. אחרי מטר או שניים באוויר ויתרתי ואמרתי שאצעד אתם ובלבד שישחררו אותי. שוטר מימיני ואותה חיילת משמאלי, צעדנו לכיוון הבית שבחצרו הפגנו. החיילת החלה מעקמת את ידי בחוזק רב מאחורי הגב שלי. הסתכלתי אחור ושאלתי אותה למה היא מכאיבה לי, אני הרי לא מתנגדת. לא קיבלתי תשובה. בדקת ההליכה הזו נלחצה החיילת לספר משהו לשוטר שהלך לצדה במהירות והסתודד אתה. בכניסה לחצר עמד קצין המשטרה יניב מויאל (993996) וכשנשאל “גם אותה?” אישר את מעצרי בהנהון.
הוכנסתי לתוך האגף שהועבר למתנחלים בבית משפחת אל-קורד. היו שם כבר 18 איש. עשו עלינו חיפושים מהסוג האינטימי בחדר צדדי. לאחר ששכחה ופוזרה ההפגנה, הובלנו אזוקים בזוגות לניידות. מהעצורים נבנה שלל בצד החדר: 3 תופים גדולים, 2 שייקרים, ואגוגו. היה ברור לכל שהמתופפים סומנו. את כל השעות שביליתי במגרש הרוסיים לפני החקירה שלי, ביליתי ברחבת הכניסה של הבניין ב 8 מעלות קור. נאלצנו לשבת מחובקים לשמור על חום. בדו”ח המעצר שלי נכתב שנעצרתי בעוון התקהלות אסורה, התפרעות ותקיפת שוטר. המלה הסתה לא הוזכרה עוד.
לאחר עוד חיפוש בעירום במגרש הרוסים אני וארבעה בנות נוספות נלקחנו לנווה תרצה, שם חיפשו עלינו שוב בעירום. הסוהרת שחיפשה עליי התלוננה שריח הגרביים שלי קשה לה (עבדתי משמרת בוקר במלצרות- הרגליים מסריחות אחרי עמידה והתרוצצות 10 שעות) ופתחה את דלת המשרד כשעוד הייתי בטייטס וחזייה. היו שם סוהרים גברים, וארבעת הבנות ראו זאת.. תא המעצר בנווה תרצה היה אמנם חם יותר מחצר מגרש הרוסים, אך עדיין קפוא. חלק מבגדינו נלקחו ממנו וניתנו לנו רק 4 שמיכות כך שלבת אחת תמיד היה קר, אל אם כן שכבנו יחד במיטת יחיד צרה. אחת הבנות נזקקה לטיפול תרופתי, וכאשר זו נמנעת ממנה היא סובלת מתסמינים פיסיים ונפשיים קשים. היא נלקחה, כפי שהחוק מחייב, לפסיכיאטר- שהבטיח לה שתקבל את התרופות בבוקר . היא לא קבלה תרופה משך כל המעצר, וגם שעו”ד בקשה להביא לה תרופה, נאסר עליה- על ידי אותו שב”ס שהבטיח לה תרופה, שאנשיו קראו את דו”ח הפסיכיאטר המורה על סיפוק תרופותיה.
ב19:00 בשבת היינו כבר בתא המעצר שבבית המשפט לשלום בירושלים, וחיכינו לעמוד בפני שופט. שוב היה קר בטירוף, צואה מרוחה על הקירות וריח חריף של תערובת שתן מילאה את התא. בתא לידנו, עציר פלסטיני ביקש להשתמש בשירותים ונענה בנביחות, קללות ואיומים. חשבנו שהכל קרוב להסתיים, הרי עברו 26 שעות מאז נעצרנו ושבת יוצאת מוקדם. חיכינו וחיכינו. היינו רעבות מאד, על אף ריח הפסולת האנושית שאפף אותנו, כי לא קיבלנו אוכל מאז 12:00 וגם אז אכלנו מעט מאד בשל צמחונות\ טבעונות. בסביבות 24:00 קיבלנו מנת סלט להתחלק בה בין חמשתנו. נראה לי שהיא הייתה אישית של אחד מנשי השב”ס. 2 בנות נלקחו בסביבות 24:00 לשופט, אחרי 31 שעות מעצר. אחרי שהורה השופט לשחררן, הושבו הן לתא שבו הוחזקנו כולנו. ב1:40 בלילה הסתיים המשפט שלי, שבסופו הורה השופט לשחררני
במזכירות המשפטית. כשאמרתי לו שאוחזר לתא ולא אשוחרר (על סמך המקרה הנ”ל) לא זכיתי לתגובה. הוחזרנו לתא למשך שתיים נוספות. נשפטנו, אגב, ללא עורך דין.
בנוסף:
ביום שישי לא ניתנו לנו מים או אוכל על ידי הרשויות משעה 17:00 ועד שעה 3:00 בבוקר בערך.(כשהוכנסנו לתא בנוה תרצה).
חברתי הגרמניה יוהאנה דרשה להתקשר לשרירות הגרמנית ולא זכתה לתגובה. לחקירתה סרבו להכניס מתרגם והיא נחקרה בעברית (!!!).
בזמן שלקחו לעצורה נוספת ולי טביעות אצבע, הוכנס בחור שנעצר בהפגנה ונלקח לבית החולים לחדר ה”טביעות אצבע” וכשמאן למסור טביעות איים עליו השוטר שמואל (שמוליק) שנהב ש”יפוצץ אותו שוב בגז פלפל” כדי שימסור את טביעותיו. לכך היה עד שוטר מג”ב שמואל מתן. ( הבחור ברר).
תודה רבה לכל מי שהיה בהפגנה מחוץ לבית המשפט במוצ”ש\ ראשון! !!!
