דברים שרואים משם, לא רואים מכאן / דניאל

התחלתי לקרוא תוכניות מתאר. התמכרתי לראשי התיבות, לקיצורים, למספרים הסידוריים ולמפות הקטנות המצורפות. למדתי להבחין בין תוכניות מקומיות, אזוריות וארציות. גילית שיש גם תוכניות אב. אני פותח אותן כמו שפותחים ספר טוב, ולא יכול להתאפק, קורא מהתחלה.

הרי מאחורי הקבצים מעלי האבק  של וועדות עלומות, מאחורי הביורוקרטיה והפקידות, מסתתרים הסיפורים הדרמטיים ביותר. מאחוריהם מציצים אלפי בני אדם, תקוות, תוכניות, דרכי חיים. הנה אחת טובה במיוחד, תוכנית המתאר האזורית מספר טב/3400:

הקדמה:

העיר-טייבה.  35000 תושבים. 6709 יחידות דיור. 18554 דונם תחום שיפוט. שטח בנוי 4735 דונם. 98% משטח השיפוט של העיר נמצא בידיים פרטיות של אנשים. עד לשנים האחרונות.

העלילה:

פרק א- תשתיות לאומיות: המדינה בנתה את כביש 6. ולידו קו חשמל עילי. ולידו מסילת רכבת. לא רחוק משם נבנה צינור גז. צינור הגז אגב-עובר לאורך כביש 6 כולו, מצידו המערבי. רק מעשה מוזר- דווקא באזור השיפוט של טייבה עובר הצינור פתאום מזרחית לכביש 6. (ואז חוזר מערבה). בסיכומו של דבר 13% משטח תחום השיפוט של טייבה מיועד לפי תוכנית המתאר טב/3400 לתשתיות לאומיות.

פרק ב- שמורות טבע: נשארנו עם מזרח ומערב. באמצע כביש 6. והגז. במזרח-שטח בנוי. במערב- עתודות הקרקע של העיר ו70 בתים. ובתוכנית המתאר, טוויסט בעלילה. כל השטח שממערב לכביש נצבע בירוק. שמורת טבע=אסור לבניה. “רגישות נופית” זה נקרא. יפה לא? 6900 דונם, שליש משטח השיפוט של העיר, בבעלות הפרטית של תושבי טייבה הפכו ל”אזור נחל וסביבותיו”. מדהים איך נחל אלכסנדר אף פעם לא ידע ש”סביבותיו” גדלות כל כך. גדולות כמו כל שטח העיר טייבה שמיועד לבניה עד 2020 לפי התוכנית. 35000 איש, כן.

פרק ג – צבעים חדשים: כמו במשחק מחשב ישן בו צריך לסגור שטחים, סליחה אזורים, מתווספים עוד ועוד צבעים למפה. הנה מדרום מופיעות מחצבות-אסור לבניה. ממזרח-הקו הירוק. על הירוק ממערב כבר כתוב בפרק הקודם. באמצע השחור של הכביש-ורצועת 200 מטרים סביבו-אסור לבנות.  ובצפון-מועצה יהודית. שם אין נחלים. במקומם יש הרחבה חדשה של כוכב יאיר, שכונת צור נתן. ליהודים בלבד.

מניח את התוכנית מהיד, מדמיין לרגע את התמונה שלא ממעוף הלווין, מדברת רגע לא כמו מחשב אלא כמו בן אדם. אני מסתכל על המפה ורואה את בית הקפה בו אני ישבתי לא מזמן, מקשיב לכמה מהתושבים.

“אין איפה לבנות כאן, בשום מקום” הם אומרים. “האדמה היא שלנו בטאבו, אבל לעולם לא נקבל אישורי בניה. ואם מישהוא מעז לבנות בית, על האדמה שלו, באים והורסים לו אותו. שהרי כל בניה כאן-הופכת מיד ללא חוקית. והחיים, הכל סובב כאן סביב דיור. בני זוג שרק נפגשים לראשונה מבררים קודם כל אם לאחת המשפחות יש במקרה דירה. רצוי כזאת שלא מועמדת להריסה. כמעט אף פעם אין.”

“אתה יודע” מתערב בשיחה תושב אחר, “דווקא מצאנו כמה דרכים. אפשר למשל לבנות בכל זאת, כשאין ברירה, ואז לפעמים לוקח כמה שנים עד שהורסים. אז לפחות יש לזוג איפה להתחיל את החיים. אפשר גם להלשין על עצמך, כמה שיותר מהר, לועדה המקומית. זאתי אסור להם להרוס, רק לתת כנסות. אז משלמים איזה כמה עשרות אלפים בשנה, ומושכים זמן, עד המחוזית. כי משם הורסים כבר. רק מה, עלו עלינו. עכשיו לא מסכים לקבל יותר הלשנות, זורקים אותנו ישר למחוזית”.

סוף סיפור:

אחת הבעיות עם התוכניות האלה זה שאני קורא אותן מאוחר מידי. כמעט תמיד המפות כבר הפכו למציאות. סוף הסיפור כבר התרחש, ואני פספסתי אותו. אבל דווקא זאת, הטובה, מספר טב/3400, עדיין לא הושלמה. עדיין אפשר לכתוב לה סוף אחר. ביחד.

ביום שבת הקרוב, ה2.10.10, תוציא תנועת “סולידריות” אוטובוסים מתל אביב וירושליים ליום של סיורים ושיחות בטייבה ובוועדי ערה. בואו לראות, על תשאירו את הסוף של הסיפור כתוב רע.

 

לפרטים נוספים והרשמה לסיורים:

שבת, 13/11, סיור ומשמרת מחאה יהודית-ערבית בטייבה
הצטרפו אלינו לסולידריות יהודית-ערבית גם בטייבה!
לפרטים נוספים: taybeh.solidarity@gmail.com. לדף האירוע בפייסבוק

תוכנית המתאר מספר טב/3400 וההתנגדויות לה

סולידריות גם בטייבה: סיור אוקטובר, משלחת טייבה בשייח’ ג’ראח