שייח’ ג’ראח היא אמנם סמל למצב העגום והנפיץ במזרח ירושלים, ואולי גם סמל לשותפות יהודית-ערבית במאבק לשלום, אבל היא ממש לא השכונה היחידה בירושלים שסובלת משילוב קטלני של מתנחלים אלימים ועירייה מפלה וחסרת אחריות.
שכונת סילואן, לדוגמא, עומדת מזה עשרים שנה במרכזו של נסיון השתלטות מצד עמותת המתנחלים אלע”ד. עמותת אלע”ד מגייסת סכומי כסף דימיוניים, ומשלבת אותם עם קשרים סמויים במסדרונות העירייה והמשטרה כדי להשתלט על בתים בסילואן, ובנוסף מגייסת לשירותה גם את הארכיאולוגיה. הרי סילואן בנויה על השטח העירוני העתיק ביותר הידוע לנו בירושלים, שם התקיימה עיר בנויה היטב עוד לפני זמנו של דוד המלך. העצוב בכל העניין הוא שהתוצאה של חפירות אלו אינה רק תגליות ארכיאולוגיות חסרות תקדים, אלא גם הפקעה של שטחים לצורך “פארקים ארכיאולוגים”.
היום התבשרנו מהו “הפארק האכיאלוגי” החדש שעתיד לקום במקום 90 הבתים שבשכונת לאבוסתן: כמה בתי מלון, ומרכז מבקרים. ירוק מאוד. ברור שכדי שליצור שטח ירוק יפה כזה צריך להרוס את החיים למאות משפחות. במקום להרוס את בית יהונתן, ניר ברקת החליט להקים עוד כמה בית-יהונתנים חדשים, הפעם באישור מלא של העירייה. כנראה שזה משהו שלא היה ניתן להשיג עליו אישור לפני שלטונו של ברקת.
אבל הנזק המוזר ביותר שיוצרות החפירות הארכיאולוגיות מתרחש דווקא מתחת לפני השטח. בחורף הזה האדמה התחילה להשמט מתחת רגליהם של תושבי סילואן, פשוטו כמשמעו. בפעם הראשונה זה היה אוטובוס שהיה בדרכו לכותל וקרס לתוך בור ענק שנפער בכביש, אתמול זה היה בור בעומק ארבע מטר שנפער בסמוך למסגד, מעל לחפירות הארכיאולוגיות החדשות. העצוב בכל העניין הוא שהחפירות מסכנות את תושבי השכונה ואת התיירים באותה מידה שהן מסכנות את החופרים עצמם, שעלולים להלכד בתוך המפולת שהחפירות החפוזות והבלתי אחראיות שהם עורכים במקום יוצרות.
ארכיאולוגים בכל העולם כבר למדו לפני שנים שממצאים חשובים באמת כדאי להשאיר למחר, אז יהיו שיטות טובות יותר לחפירה ולהבנה של העבר, ובינתיים צריך להניח לאנשים לחיות את חייהם על פני הקרקע בשקט. אבל באלע”ד רוצים הוכחות לעבר יהודי כמה שיותר מהר, ובעצם מוכנים להקריב למען העבר הזה את ההווה של היהודים, הערבים, ובעצם של כל מי שירושלים חשובה לו.
אגב, גורמים בעירייה טוענים מדי פעם שהבורות נפערים בגלל הגשמים החזקים שסוחפים את הקרקע בשכונה. זה נכון שכל הקריסות אירעו אחרי ימים גשומים במיוחד, אבל עוד לא שמעתי על שום מקום בארץ שבו בור של ארבע מטר יפתח בגלל גשם. יכול להיות מאוד ששילוב של גשמים חזקים עם מחילות ומנהרות שנחפרו קודם גורם לקריסות, ואם כן, מדובר בהפקרות בלתי נסבלת של העירייה ושל רשות העתיקות כלפי תושבי סילואן והתיירים שמבקרים במקום. הרי אם רק ניקוז של גשם הוא הבעיה, העירייה יכלה לפתור אותה מזמן.
בכל מקום בירושלים שבו העירייה ועמותות המתנחלים עוזרות לעבר היהודי לנצח את ההווה הפלסטיני, ומעמידות את ההבטחות של אלוהים לאברהם מעל לזכותה של משפחה לדירת שלושה חדרים, הן פוערות בור מתחת לחיים של אנשים בשר ודם בירושלים של מטה, מתחת לרגלים של כולנו. כשנתעשת יום אחד וננסה ללכת לקראת עתיד טוב יותר בירושלים, עתיד שבו כולנו נוכל לחיות כאן בכבוד, יהיו לנו הרבה מאוד בורות עמוקים להתרומם מתוכם קודם. זו האחריות של כולנו לעצור אותם לפני שיהיה מאוחר מדי.
ביום שבת אנחנו מפגינים לא רק למען שייח’ ג’ראח, אלא למען ירושלים, ולמען עתיד טוב יותר לשני העמים.
