אום הארון: כל הפוסטים

הפגנה בשייח ג’ראח, שישי הקרוב, 13/5, 16:00

עיריית ירושלים ממשיכה להפעיל לחץ על תושבי ירושלים המזרחית. השבוע נוכחנו בניסיון נוסף של העירייה לפעול לייהוד שכונות מזרח העיר. בדיון שהתקיים היום בבית המשפט המחוזי הודו נציגי העירייה כי ערעור העירייה נגד עיכוב ביצוע של צווי הריסת בתים בשכונת אל-בוסתן בסילוואן, נועד רק כדי ללחוץ על התושבים למשוך את תכנית המתאר שהציעו לשכונתם. ביום רביעי האחרון הצטרפו פעילי “סולידריות” להפגנתם של תושבי סילוואן מול בית המשפט. למידע נוסף ראו כאן.

אנו ממשיכים להיאבק יחד נגד שיתוף הפעולה בין עמותות המתנחלים לעיריית ירושלים. ביום שישי הקרוב נעמוד בסולידריות לצידם של תושבי ותושבות שייח ג’ראח ואום הארון במאבקם נגד המשך בניית ההתנחלות בשכונתם.
יחד נמשיך להיאבק בגזענות ובדיכוי ולמען שיוויון אזרחי. הצטרפו אלינו!

ההפגנה השבועית בשייח ג’ראח, יום שישי הקרוב, 13/5, בשעה 16:00
הסעה מתל אביב: 14:30 מחניון שלמה סיקסט ליד מסוף רכבת מרכז בתל אביב (ליד הירידה לאיילון דרום).
אין צורך בתיאום מראש.

סולידריות בשבוע החולף

  • ביום שני השבוע הדליקה פעילת סולידריות הללי פינסון משואה בטקס הדלקת המשואות האלטרנטיבי. לקריאת הנאום וצפייה בו לחצו כאן
  • הגיליון הרביעי של הלקט “הידרדרותה של ישראל לפשיזם” יצא לאור. לקריאה לחצו כאן.

סולידריות בשבוע הקרוב: סולידריות בקמפוס ירושלים

  • ביום שני הקרוב (16/5) יתקיים מפגש עם מיכאל בן-יאיר, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר בנושא המאבק המשפטי והחברתי בשייח’ ג’ראח. המפגש יתקיים בשעה 18:30, בקמפוס הר הצופים, הפקולטה למשפטים, חדר 402.  לאירוע בפייסבוק לחצו כאן.
  • ביום שני (16/5) יוקרן בקמפוס גבעת רם הסרט ‘בודרוס’, בהפקת Just Vision, על המאבק העממי נגד גדר ההפרדה. ההקרנה תתקיים בשעה 18:00, בשפרינצק 26 בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית. לאירוע בפייסבוק לחצו כאן.

 

הפגנה בשייח ג’ראח, יום שישי הקרוב, 6 במאי, בשעה 16:00

ביום שישי הקרוב נעמוד בסולידריות לצידם של תושבי ותושבות שייח ג’ראח ואום הארון
במאבקם נגד המשך בניית ההתנחלות בשכונתם.

יחד נמשיך להיאבק בהתנחלויות, בגזענות, בדיכוי ובחוסר הצדק.

הצטרפו אלינו!
יום שישי, 6/5, בשעה 16:00
ההפגנה השבועית בגן שייח ג’ראח
דרך שכם פינת דלמן 2, מזרח ירושלים, ליד מלון אמריקן קולוני

הסעה מתל אביב: 14:30 מחניון שלמה סיקסט ליד מסוף רכבת מרכז בתל אביב (ליד הירידה לאיילון דרום)
אין צורך בתיאום מראש

שישי הקרוב: בוקר בסילואן, וב-16:00 הפגנה בשייח ג’ראח

בערב פסח חולקו לחמש משפחות במתחם אום-הארון בשייח ג’ראח תביעות לפינוי מבתיהן על ידי עמותת מתנחלים. המשפחות מתגוררות בבתים מזה עשרות שנים. ביום שישי הקרוב, 22 באפריל, נעמוד לצידם של תושבי ותושבות שייח ג’ראח ואום הארון במאבקם נגד המשך בניית ההתנחלות בשכונתם.

הצטרפו אלינו!
יום שישי, 22/4, בשעה 16:00
ההפגנה השבועית בשייח’ ג’ראח
גן שייח ג’ראח,
דרך שכם פינת דלמן 2, מזרח ירושלים,
ליד מלון אמריקן קולוני

הסעה מתל אביב: 14:30 מחניון שלמה סיקסט ליד מסוף רכבת מרכז בתל אביב (ליד הירידה לאיילון דרום).
אין צורך בתיאום מראש

חג חירות וסולידריות בסילואן: אתמול החלה פעילות סולידריות בסילואן, שתמשך גם היום ומחר. אנו מקיימים ימי הסברה וארועים מרוכזים בכפר סילוואן, במחאה על ההתנחלויות בכפר, אלימות המשטרה והמתנחלים, שלילת שירותים ותשתיות בסיסיים מתושבי הכפר והדיכוי הפוליטי של תושביו.
ביום ה’ יתקיימו סיורים בעברית בשעות 11:00, ו-15:00, ובאנגלית בשעה 13:00.
ביום שישי יתקיים סיור בשעה 11:00 ופעילות הסברה החל מהשעה 9:00. הצטרפו אלינו!
לפרטים והרשמה התקשרו: 0547485675

הפגנה בשייח ג’ראח! שישי הקרוב, 18/3, 15:00

ביום שישי האחרון (11/3), לראשונה מאז דצמבר 2009, לא חסמה בפנינו המשטרה את הכניסה לשייח ג’ראח. סוף סוף הפגנו מול הבתים שנגזלו על ידי המתנחלים, ללא שום אלימות או תקריות מיוחדות. זה היה ניצחון קטן, שהוכיח שאפשר. (ראו כאן).

לכן, גם השבוע נמשיך במאבק.
ניפגש בשכונת שייח ג’ראח
ביום שישי הקרוב, 18/3, בשעה 15:00
למשמרת מחאה וסיור בשכונה

הסעה מתל אביב אל ההפגנה תצא בשעה 13:30
ממסוף אל על בסמוך לתחנת רכבת ארלוזורוב (רכבת מרכז)
אין צורך להירשם

“אמנות בשייח ג’ראח”: בשעה 12:00 תתקיים פעילות יצירה לילדים והפעלה מוסיקלית
כולם/ן מוזמנים/ות (עם או בלי ילדים)!

קריאה לפעולה: עדויות לאלימות המשטרה בהפגנת סולידריות

תג מחיר במתחם אום-הארון שבשייח’ ג’ראח

מדיניות ‘תג המחיר’ של מתנחלי הימין לא פסחה גם על תושבי מתחם אום הארון שבשכונת שייח’ ג’ראח, שצמיגי רכביהם נוקבו במהלך ליל אמש. אום-הארון הוא מתחם המשתרע בין כביש מס’ 1 לבין הגן בו מתקיימות ההפגנות השבועיות של תנועת ‘סולידריות’. בשל קרבתו למערב ירושלים, מהווה המתחם יעד אטרקטיבי להתנחלות ומזה חודשים מצויות כעשרים משפחות פלסטיניות מן המתחם בסכנת גירוש. 

לאחר הלילה הקר והגשום, הבוקר (11/3) גילו התושבים כי צמיגיהם של עשרים ואחד רכבים שחנו בשכונה נוקבו והושחתו (ראו תמונות). בחלק מן המכוניות נוקבו כל ארבעת הצמיגים. המשטרה הגיעה למקום הבוקר ונבחנת גם אפשרות לעשות שימוש בחומרים ממצלמת אבטחה המוצבת דרך קבע על אחד מבתי הפלסטינים. 
 
ריח צחנה מוסרית עומד מאחורי הפשע הזה. זוהי צחנתו של “מוסר יהודי” שהרקיב מזמן וכגנב במחתרת זורע נזק ומבקש להטיל אימה. זהו אותו המוסר שבשמו גם מנסים להצדיק את הוצאתן של משפחות מבתיהן אחרי 60 שנות מגורים.

אחד מ-21 רכבים שצמיגיהם נוקבו הלילה (10/3) בשייח ג'ראח, במה שנראה כפוגרום של מתנחלים. רכבים של מתנחלים נותרו ללא פגע, באופן פלאי.

לחצות שוב את הקו / דוד שולמן (תרגום: טל הרן)

 
 

שייח ג'ראח, 11 בפברואר 2011. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס

11 בפברואר, 2011,  שייח ג’ראח.

 לקח לוועדת התכנון של מועצת העיר ירושלים פחות מרבע שעה לאשר תוכניות לגל הפינויים הבא בשייח’ ג’ראח. ידענו שזה מגיע. שש משפחות פלסטיניות גדולות – כחמישים נפש – אמורות למצוא עצמן מגורשות מבתיהן, הבתים ייהרסו, ושלוש-עשרה יחידות דיור ייבנו אז למען מתנחלים ישראלים. אנחנו מכירים את המשפחות, מכירים את השכונה, ויודעים מה משמעות הצעד הזה וכוונתו, צעד נוסף בטיהור האתני שהממשלה נחושה לבצע עד תום בשייח’ ג’ראח. חברי הוועדה בוודאי חשים שכעת, בעוד כל העיניים מופנות כלפי מצרים, זה הזמן לפעול. כ-90,000 יחידות דיור נבנו ליהודים בירושלים על קרקע פלסטינית בבעלות פרטית שהופקעה לצורך זה. עוד דירות בדרך. 

קומץ פעילים עמד במחאה מחוץ ללשכת מועצת העיר במשך ישיבתה ביום שני. המשטרה עצרה ארבעה מהם וכדרכה, דרשה מבית המשפט לאסור עליהם את ההשתתפות בהפגנות למשך 180 יום. בעיני משטרת ירושלים, מחאה אזרחית לא-אלימה היא מחלה שיש לבער. השופט השליך את הבקשה הזו ונזף במשטרה על מעצרים בלתי-חוקיים. אלה הפכים הקטנים האומרים לנו כל מה שצריך לדעת על מצב חירויות האזרח בישראל כיום. אנו מחליקים במהירות לעבר מין פשיזם “קל”, שהאוכלוסייה היהודית בעיקרה לא מתקשה לעכל; מוסדות דמוקרטיים כגון בתי המשפט עדיין מתפקדים ולעתים פועלים להגנת זכויות-יסוד, אבל יש להם מעט מאוד כוח – אם בכלל – לעומת החוקים האנטי-דמוקרטיים שהכנסת מחוקקת או מול פסיקות מנהליות בעלות אופי גזעני ולאומני קיצוני שנוקטים גופים ממשלתיים, כגון עיריית ירושלים, חדשות לבקרים. פשיזם “קל”  טבעו להפוך ל”כבד”. אנחנו מנהלים קרב מאסף ומפסידים מדי יום.  

הנה אנחנו, אפוא, בהפגנת יום-שישי ה-65 במספר בשייח’ ג’ראח, ומחמוד סאו שביתו מועד להריסה נושא דברים באוזני מאתיים או שלוש-מאות מפגינים ישראלים שהגיעו היום, חרף הגשם והקור. “אנחנו כאן כבר למעלה משישים שנה”, הוא אומר. אנחנו פליטי 1948, וכעת יהפכו אותנו לפליטים בשנית. כשעברנו הנה, אמי הביאה מים בכדים שנשאה על ראשה מבאר ליד המקום שבו ממוקמת כיום תחנת הדלק [בדרך שכם]. בנינו את הבתים האלה. כל מה שאנחנו רוצים הוא לחיות בשלום עם כולם. כשהם יהרסו את ביתי, הם גם ימנעו גישה מהרחוב לבתי שכנינו. איך הם אמורים להמשיך לחיות שם? לאן נלך?” הוא מודה לנו שבאנו לעמוד לצדו. סבתא או סבתא-רבא פלסטינית, קטנת-קומה וכפופה, עשרת-אלפים קמטים לפניה, ניצבת בשער ביתה ובוחנת את הקהל. היא בוודאי תוהה אם נצליח לעזור באופן משמעותי. גם אני.  

לפחות הצלחנו לקיים את הפגנות המחאה ברציפות למעלה משנה. במובן מסוים זהו הישג לא מבוטל. אבל ההפגנות הפכו פושרות מעט באחרונה, לטעמי. אנחנו עומדים, המתופפים מתופפים, אנחנו צועקים סיסמאות, מתחבקים עם ידידינו, הולכים הביתה. זו תמונה שונה מאוד מאותם ימים דרמטיים של מעצרים המוניים בדצמבר 2009. בשבוע שעבר, בגשם זלעפות, נאספנו מתחת לשלט טרי שמישהו תלה במקום הקבוע שלנו: “כיכר תחריר”. הלוואי. אבל היום תוכננה פעולה נמרצת קצת יותר. אחרי שאנחנו מקיפים את שכונת אום אל הרון, שם מתוכננות ההריסות הבאות, אנחנו דוחקים מעבר לחסימות הראשונות, אל רחוב עמר אבן עפאן והבית הגזול שבו. סוכה מאולתרת מיתדות ובד בצבעי הדגל הפלסטיני מוקמת במהירות על המדרכה. (כשניסינו זאת בסתיו האחרון, בחג סוכות, מיד קרעה המשטרה את סוכת השלום הפלסטינית-ישראלית שלנו לגזרים). כתמיד אנחנו שרים, ופתאום הסוכה מורמת ואנחנו צועדים מאחוריה לעבר שורות מחסומי הכביש המתכתיים. מאחוריהם ניצבים שוטרים אזרחיים ומשטרה צבאית, חוסמים את המעבר לבתי משפחות ע’אווי ואל-כורד אותם גזלו המתנחלים. הם נראים לי מתוחים היום. הפתענו אותם ואין ספק שהם חשים את האנרגיה השופעת בקהל המפגינים. הקריאות מתעצמות:
 ” One Two Three Four, Occupation No More. Five Six Seven Eight, Stop the Settlers, Stop the Hate
… משיח’ ג’ראח לבילעין חורה חורה פלסטין.” וכן הלאה, בעברית, ערבית ואנגלית. התופים הולמים והסוכה בנס חוצה את החסימה, ואיתה כמה מן המפגינים, עד שהשוטרים מצליחים לתפוס אותה מלמטה ולמעוך אותה. 
 

הם מתגברים את החסימה ואת קו החיילים המאיישים אותה, אבל בינתיים, בתוך ההמולה, כבר מצליחים כמה פעילים להידחק לעבר הרחוב שלמטה והבתים הגזולים – ניצחון קטן. חסר מנוחה, לא-מסופק, אני רוצה להיות שם איתם. פתאום מופיע עזרא – כהרגלו בעתות כאלה – וכמו ניחש את רצוני, אומר: “בוא אחריי”. אנחנו יוצאים – עזרא, איתן ואנוכי – לחפש סדק בביצורי המשטרה. “למה יהודים כל כך דאגנים?” שואל עזרא. “לא כולם” אני עונה, “רק אשכנזים כמוני”. אנחנו חולפים על פני שתי חיילות שלא עושות דבר לעצור בעדנו, ואז על פני חבורה קטנה של אנשי משמר הגבול.  לפני שהם מסוגלים להגיב אנחנו כבר מחליקים בגרם מדרגות ומקפצים מעל לגדר אבנים ומלט נמוכה אל תוך בוסתן קטן, ומתפתלים בדרך הבוצית לעבר עומר אבן עפאן. אני טרוד במחשבה שהחיילים ממש מאחורינו ויעצרו אותנו עוד רגע – לא שאכפת לי – אבל הם עצלים או המומים מכדי לעשות דבר, אם כי חוליה קטנה של חיילים מהחסימה שועטת לעברנו במורד הרחוב.  

אנחנו עומדים בחזית בית ע’אווי העוטה דגלי ישראל ספוגי גשם ושאר קישוטי מתנחלים, וכמה מהם עומדים על הגג ובוהים בנו. מפקד המשטרה נמצא כאן ונועץ – כנהוג – עם המתנחלים הפולשים, הנותנים לו הוראות, בזה אני בטוח, דוחקים בו לתקוף את קבוצת המפגינים הקטנה ברחוב. אני חושב שזה יקרה עוד מעט. בינתיים אנחנו עושים די הרבה רעש. מובן שקיימת איזו תחושת דווקא ילדותית, אולי, אך נעימה, ניחוח קל של חירות אנושית, עליה אפשר להתענג לרגע.  וכמו לחזק אותה, סילן – אחת הפעילות הוותיקות בשייח’ ג’ראח – הגיעה ומצטרפת אלינו, גולשת לה בשאננות דרך החסימה בתחתית הרחוב, על אופניים. איך היא מצאה אותם, ואת הדרך והפירצה, לא אדע.  

אולי היא לא ילדותית כל כך, למרות הכול, אותה טעימה קצרה של חירות. בהמשך הערב, בניסיון לזכור את מהלך הדברים, לעשות איזשהו סדר במחשבה, אני אומר לעצמי: זו עדיין לא כיכר תחריר, אבל אולי עוד יגיעו הדברים לידי כך. במזרח ירושלים זה עשוי לקרות. מאות אלפי הפלסטינים הגרים שם ימאסו יום אחד באכזריות ובעוול הבלתי-פוסקים. ואם לא שם, אז במקומות אחרים בשטחים הכבושים. לא דרוש הרבה להצית את הניצוץ. אחר כך עוד יתהו אנשים איך סבלו בשקט שנים כה רבות, וייזכרו אולי ברגעים קצרים וחולפים אלה, כפי שניזכר גם אנחנו, רגעים של אמירת לא, לפחות זה. רגעים של אמירת האמת, של התרסה נגד השקר ואוכפיו. זה אופיה של החירות: היא בלתי ניתנת לחלוקה, במהותה. טעימה זעירה ביותר ממנה כבר מכילה בתוכה את המלאות המשכרת, ומרגע שהכרת אותה, לא תוכל עוד לשוב לאדישות ולספק ולשיתוף הפעולה עם הרוע המרכיבים את שגרת יומנו, אף שהפיתוי לעשות כך, אני מניח, קיים תמיד. אני חושב על אותה תנועה מזערית, כמעט בלתי מורגשת אך גורלית – תנועה פנימית ממצב סביל למצב פעיל, מבלבול לכבוד, מילד/ה לגבר/אישה. מדהים כמה רב ובכל זאת כמה קטן המאמץ הנדרש – כמעט מכולנו – לחצות את הקו. רבים, אולי מרבית האנשים, אולי לא יתקרבו אליו אפילו, וזה יהיה הפסד אינסופי עבורם. אנטרופיה ופסיביות הן אולי תשוקות אנוש מן העמוקות ביותר – לשכב בשקט ולתת לעולם לשטוף על פנינו, ואולי אף למנוע ממנו לגעת בנו בכלל. אבל אלה אינם צרכינו העמוקים ביותר.  

כעת הקריאות כבר קיבלו גוון חדש, עשיר יותר, ואפילו השמש הופיעה אחרי הגשם וצבעי השמיים והעצים והעננים והעיניים העמיקו מאוד, ובמקום האמירות הארוכות יותר אנחנו כבר קוראים בסטקאטו קופצני: “אפרטהייד? Fight Back! אפרטהייד?  Fight Back!” 

שוב שוב ושוב, אגרופים מונפים באוויר, התופים מאחורינו, אל תוך החצר השדודה של משפחת אל-כורד. “מתנחלים, אנחנו באים!” לאט לאט אנחנו נעים במעלה הרחוב לעבר המשטרה והחסימות וקבוצת המפגינים הגדולה יותר בצד השני. ביניהם, דחוק כנגד גדרות הברזל, אני רואה את בני עידן ואנחנו מחייכים. עוד קרן שמש.  

למפגינים כאן היו הרפתקאות משלהם – כמה מעצרים, רכב של מתנחלים שנדחק לעבר המפגינים והפיל מפגין בן שבעים. ייצרנו בעיה למשטרה, מסתבר: אם יפתחו את החסימה וירשו לנו לעבור, כל הקהל יפרוץ אל תוך הרחוב התחתי ויגיע לבתים האסורים. וזאת בוודאי לא רוצים. מה לעשות? גם זה חשוב: צריך לדחוק בהם, לאגף אותם, לתפוס יוזמה, ולו לרגע, לומר את האמירה לשם האמירה ולשם ילדינו, לא לוותר, להשיב מלחמה, שוב ושוב, “דון קישוטי” ככל שזה יהיה, עד שיבוא היום ודון קישוט ינצח, כפי שהוא חייב. אבל צריך לעשות זאת מבלי לתהות אם דון קישוט ינצח ביום מן הימים. זה התנאי העיקרי לניצחונו. צריך לחצות ושוב לחצות את הקו.   

לסרטון מהפגנת תנועת “סולידריות” בשייח ג’ראח, 11 בפברואר 2011: כאן

  

  

 

שבוע מבחן בירושלים

כמה פעמים אפשר עוד לומר שהימין המשיחי מנהל את המדינה ורותם את מוסדותיה לצרכיו. כל אחד מאלפי הפעילים והתושבים במזרח ירושלים, שהעזו בשנה וחצי האחרונות לקום ולהתנגד להתנחלות במזרח העיר, חש זאת היטב על בשרו: במעצרים ובמכות שספגנו מהמשטרה, בהטרדות השב”כ, בדיונים בבתי המשפט בהם שופטים אטמו את אוזניהם וסמכו ידיהם על עדויות מתואמות ושקריות של שוטרים, בדיונים בועדות העירייה והכנסת, שתמיד, אבל תמיד, יצאו מהם המתנחלים וידם על העליונה.

או אולי המילים מטעות כאן והם לא “יצאו” מעולם, שהרי מוסדות אלה הפכו לבשר מבשרם, לחלק מגופם –  פרט הכרחי לקיומה של מערכת הנישול.

ביום שני האחרון, 7/2, זכינו בהזדמנות נוספת לחזות באופן בוטה כיצד שורה של גופים – ועדות התכנון, העירייה, המשטרה ובתי המשפט – חוברים על מנת לקדם את ההתנחלות במזרח ירושלים מחד, ולצמצם את זכות המחאה נגד התוכניות הללו מאידך.

אם תרצו, עוד סיפור לאוסף. או אולי קריאת השכמה אחרונה?

מערכה 1: הוועדה לתכנון ולבנייה בעיריית ירושלים

הוועדה האפלולית וחסרת הפנים הזו היא הזירה בה מאושרות בהינף יד עשרות תוכניות בנייה מקודדות במספרים, אשר הדיון הממוצע על כל אחת מהן אורך דקות ספורות. לא תמיד קל לזהות מה מסתתר מאחוריהן. אבל הפעם המידע דלף: על הפרק עמדה בניית 16 יחידות דיור ליהודים בלבד בשכונת שייח ג’ראח. תוכניות הבנייה מוכנות, המגרשים מסומנים, ולכולם ברור שמשמעות ביצוען היא פינוי משפחות של פליטים פלסטינים שחיים על הקרקע הזאת מזה 60 שנה. ברור גם שזהו צעד נוסף לקראת הפיצוץ הבלתי נמנע בירושלים.
(ראו כאן פרטים ומפה)

הדיונים הרלוונטיים סומנו מראש כדיונים מספר 20 ו-21  על סדר היום. אלא שהמידע על כך שתושבים ממזרח העיר מתכוונים להגיע לישיבה דלף, והוועדה מיהרה להקדים את הדיונים על מנת ולקיימם ללא “הפרעות”. שני הדיונים גם יחד, כולל ההצבעה, ארכו כ-3 דקות.

לאחר מכן תוציא העירייה הודעה כי “הוועדה המקומית מוסמכת לבדוק אך ורק את ההיבטים התכנוניים של התוכניות המוגשות אליה ואת התאמתן לתוכנית המתאר, והיא אינה עוסקת בבדיקת דת, גזע ולאום מגישי התוכנית ובעלי הקרקע, בדיקה שהיא איננה חוקית”. מעניין במיוחד לאור העובדה שרק לפני 10 ימים הסתיים קמפיין גדול של אותם חברי מועצת העיר תחת הכותרת “לא למכור את נוף ציון לפלסטיני” (ראו כאן).

מערכה 2: הפגנה מחוץ לעירייה

באותה שעה, עמדו מחוץ לעירייה כ-40 פעילים של תנועת “סולידריות” ומחו על המשך מדיניות  ההתנחלות בשייח ג’ראח. למרות היותה משמרת מחאה שאינה טעונה רישיון פיזרו שוטרים את המוחים בכוח ללא כל עילה ותוך הפרה מודעת ובוטה של החוק ופסיקות בית המשפט, ותוך ביצוע מעצרים שלא כדין.

המשטרה לא הסתפקה במעצרים הלא חוקיים שכוונו כלפי פעילים מרכזיים, אלא מיהרה לבית המשפט בדרישה להרחיק את הארבעה מהפגנות למשך 180 יום. תנאים דרקוניים כאלה, המגיעים אחרי מעצרים המכוונים לפעילים מסוימים, נועדו להשיג מטרה אחת בלבד: השתקת המחאה.

בשעת המעצר ובתוך תחנת המשטרה לא טרחו השוטרים להסתיר את הסיבה האמיתית למעצר: “תפסיקו להפגין עם ערבים” נאמר לאחת העצורות.

מערכה 3: אולם בית המשפט

מאות עצורים ועשרות רבות של כתבי אישום הוגשו בשנה האחרונה נגד פעילי תנועת “סולידריות”. מדובר בהיקף חסר תקדים מבחינת יחסה של מערכת “החוק” כלפי פעילים ישראליים. כך למדנו להכיר את הנטייה של מרבית השופטים להסתמך כמעט אך ורק על עדויות השוטרים בדיונים.

אבל הפעם בית המשפט קבע לאחר שצפה בצילום המשטרתי שהוגש בדיון כי “לא הייתה עילה שהצדיקה את מעצרם. עוד קבע השופט כי “אין נראית כל הפרת סדר או כל תנועה לעבר הפרת סדר…“.

השוטרים שהופתעו נאלצו לשחרר את העצורים, אך אפילו לאחר שהורה בית המשפט לשחרר את העצורים ללא כל תנאי ובאופן מיידי, עיכבו השוטרים את השחרור במכוון בכך שסירבו להחזיר לעצורים את תעודות הזהות. רק לאחר התערבות עורכי הדין העצורים שוחררו. זאת, כאמור, רק לאחר כ-5 שעות עיכוב ומעצר.

יתרה מזאת, כבר למחרת ערערה המשטרה לבית המשפט המחוזי על הפסיקה. הדרישה בדיון שיתקיים ביום רביעי, 16/2, נותרה כשהייתה: הרחקה מהפגנות ל-180 יום.

מערכה 4: חוזרים לשייח ג’ראח.

המידע נמצא על השולחן. כך גם המגמות. הקשר הישיר בין עמותות המתנחלים למוסדות המדינה הביא לכך שבעוד שבכנסת מתנהלים דיונים רועמים על ועדת חקירה זו או אחרת,  במציאות המדינה דילגה על שלב וועדות חקירה ועברה, בעיקר כלפי הפלסטינאים ופעילי השמאל, לשלב הענישה.

כאן גם טמונה ההזדמנות הגדולה שלנו: ביום שישי הקרוב נעמוד בפעם ה-65 בהפגנה השבועית בשייח ג’ראח. יהודים וערבים שמסרבים בתוקף להיכנע לפחד ולהפרדה. בגשם, בשמש, מול שוטרים, מתנחלים, ממשלה או מול בתי המשפט יש אמת אחת שאי אפשר להשתיק – סולידריות בין בני אדם חזקה יותר וסופה לנצח.

יום שישי, 11.2, בשעה 14:00, הפגנה בגן בשייח ג’ראח.

בואו!

צילום: אקטיבסטילס

סולידריות – עדכון נובמבר 2010

שנה למחאה – המאבק מתרחב!


כבר שנה שאנו נאבקים בשכונת שייח’ ג’ראח. בשנה הזו חווינו איך קבוצה קטנה של מפגינים הולכת וגדלה והופכת לקבוצה נחושה ומסורה של נשים וגברים, ערבים ויהודים, חילונים ודתיים, המגיעים כל שבוע, בכל מזג אויר, כדי להיאבק נגד הברבריות המתפשטת סביבנו. בשנה הזו ראינו איך אלפי אנשים בארץ ובעולם, צעירים ומבוגרים, מנהיגים, עיתונאים, ואנשים פרטיים מגיעים לחזק אותנו ולהתחזק מן האנרגיה שלנו.

כולנו יחד, עם כולם, הפכנו מקבוצה לתנועה גדלה והולכת המשמיעה את קולה בקמפוסים האקדמיים הגדולים, בכפרים הלא מוכרים דהמש ואלערקיב, בטייבה, באום אלפחם ובואדי ערה.

אבל בצד הישגים אלו, הביאה איתה השנה עלייה באלימות הממסדית, בקולות הגזעניים ובחקיקה האנטי-דמוקרטית. אלו לא רק מילים גדולות, אלא מציאות קיימת שנגדה יש להיאבק. והמאבק שלנו רק מתחיל. זהו מאבק על החברה האזרחית בישראל. על השוויון והחופש של כולנו. אך יש לנו שותפים ויש לנו תקווה והרבה רוח לחימה.

אנו מזמינים את כולם להגביר את מעורבותכם ולקחת חלק בעבודה הרבה שמצפה לנו.

רוצים להיות מעורבים יותר? מלאו את טופס ההצטרפות לפעילות!

 
בעדכון זה:

  • תמיכה בינלאומית במאבק: עצומת תמיכה, ביקור האלדרס
  • סולידריות במזרח ירושלים: שייח’ ג’ראח, סילואן, ענאתא, עיסוויה
  • מאבקי סולידריות נוספים: טייבה, אום אל פאחם, דהמש, אל ערקיב
  • סולידריות נגד הפשיזם: עצומה, תאי סטודנטים
  • פעילויות הסברה

                                                                                
                                                                                               
תמיכה בינלאומית במאבק

גורמי הימין, עיריית ירושלים ומשטרת ישראל מבקשים לנצל את הפחד של הישראלי מהאחר על מנת לעשות לנו, פעם אחר פעם, דה-לגיטימציה ולהאשים אותנו במציאות שהם עצמם מנציחים. יחד עם זאת, בד בבד עם צמיחת מאבקנו, גובר גם קול אחר, הרואה בנו את התקווה לחברה שפויה. בשבועות האחרונים זכינו פעמיים לגילויי תמיכה מרגשים כאלו:

עצומת תמיכה במאבק סולידריות שייח’ ג’ראח

בסוף אוקטובר, פורסמה עצומת תמיכה החתומה על ידי אינטלקטואלים יהודים, בהם שני זוכי פרס נובל וזוכה מדלית פילדס, המביעה תמיכה במאבק המשותף בשייח ג’ראח, ומגנה את נישול הפלסטינים מבתיהם בשכונה:

“ההפגנות בשייח ג’ראח הן קרן אור במציאות החשוכה בישראל כיום. כל אלו המחוייבים למאבק לשלום ודו-קיום במזרח התיכון חייבים לתמוך במאבק הזה” (אד וויטון, זוכה מדליית פילדס למתמטיקה)

בעקבות ההצהרה התראיין לגל”צ פרופ’ מייקל וולצר, מחותמי ההצהרה, פילוסוף בולט ופרופסור אמריטוס באוניברסיטת פרינסטון. ראו כאן דיווח נוסף ואת נוסח ההצהרה.

ביקור האלדרס

ב-22 באוקטובר הצטרפו אל משמרת המחאה בשייח ג’ראח נציגי האלדרס, ארגון שיוסד על ידי נלסון מנדלה לקידום השלום. אל ההפגנה הגיעו שלושה אורחים מכובדים ביותר: נשיא ארה”ב לשעבר, ג’ימי קרטר, נשיאת אירלנד לשעבר מרי רובינסון, ואלה בהט, פעילת זכויות אדם מרכזית מהודו. קרטר נשא דברים בהם שיבח את השותפות הישראלית-פלסטינית הבלתי אלימה כנגד הכיבוש והאפליה, ואיחל לנו הצלחה במאבק. להלן דבריה המרגשים של מרי רובינסון בעקבות הביקור:

“התחנה האחרונה שלנו בירושלים היתה נפלאה. הצטרפנו למאות מפגינים, ישראלים ופלסטינים, שמוחים מידי שבוע כנגד פינויים בכוח והריסות בתים שמתרחשים בשכונה הפלסטינית שייח ג’ראח. אני חייבת להודות שהחוויה כמעט העלתה דמעות בעיני. הייתי כה גאה באנשים האמיצים הללו, אליהם מצטרפים רבים מרחבי העולם, שיוצאים כל יום שישי כדי להאבק עבור שלום צודק.”

בביקורם בירושלים הגיעו האלדרס גם לסילוואן על מנת לשמוע את סיפורם של התושבים ולהביע את תמיכתם. להלן תיאור הביקור בירושלים מפי קרטר. עוד על הביקור.

                                                                                
                                                                                               
סולידריות במזרח ירושלים

שייח’ ג’ראח

הפגנות שישי בשייח’ ג’ראח

ב-15 באוקטובר הפגנו יחד עם תושבי אום-הארון, הנמצאים בסכנת פינוי. התקיימו מפגשים עם תושבי השכונה, שסיפרו על החיים בצל איום הפינוי, וההיסטוריה של המשפחות הגרות במקום כבר עשרות שנים. בסוף המפגשים קיימנו משמרת ליד כביש מספר אחד. ראו סרטון מההפגנה.

ב-22 באוקטובר הצטרפו להפגנה משלחת של האלדרס. נשיא ארה”ב לשעבר, ג’ימי קרטר, נשא דברים בהם שיבח את השותפות הישראלית-פלסטינית הבלתי אלימה כנגד הכיבוש והאפליה, ואיחל הצלחה למאבק. לאחר מכן צעדנו יחד והפגנו יחד אל מול בית משפחת חאנון.

ב-29 באוקטובר קיימנו במהלך ההפגנה מפגשי הכרות עם משפחות אום-הארון. סיירנו בין הבתים, ושמענו את סיפור התושבים. להפגנה הצטרפה משלחת נציגים מהוועדה העממית בטייבה. ביקור המשלחת היווה צעד נוסף בבניית סולידריות יהודית-ערבית בטייבה. ד”ר זוהיר טיבי נשא דברים בהם הביע סולידריות של תושבי טייבה עם המאבק בשייח’ ג’ראח:

“טייבה אתכם במאבק הצודק שלכם נגד הנישול, נגד הריסת הבתים, נגד הפקעת אדמות! אנחנו אתכם כאן כדי להביע סולידריות. אנחנו אתכם כאן גם כדי להגיד תודה על הביקור של משלחת סולידריות בטייבה. זה היה ביקור חשוב בשבילנו. זו היתה זריקת עידוד להמשך המאבק שלנו נגד כל העוולות נגדנו”.

ב-5 בנובמבר צעדנו משער שכם אל השכונה ומשם המשכנו למשמרת מחאה על כביש 1.

ב-12 בנובמבר ציינו שנה להפגנות בשייח ג’ראח. מאות רבות מאיתנו הגיעו לשכונה. קבוצת מפגינים הצליחה להגיע ולקיים משמרת מחאה בתוך מתחם הבתים, במקום בו המשטרה מנסה למנוע מאיתנו להפגין – אך מאפשרת למתנחלים להתפרע. כל שאר המפגינים הגיעו למחסום המשטרתי ודרשו להצטרף. המשטרה דרשה מהמפגינים להתפנות ואף איימה עליהם, אך המפגינים לא זזו – ולבסוף המשטרה לא ממשה את האיום. לאחר מכן המשכנו להפגין מול הבית הגזול של משפחת חאנון.

אירועים נוספים בשייח’ ג’ראח

ב-13 באוקטובר הרסה עיריית ירושלים את אוהל המחאה שהקימו תושבי אום-הארון בגן בו מתקיימת ההפגנה השבועית.

ב-14 באוקטובר ערך אריה קינג מסיבת עיתונאים בקבר שמעון הצדיק בו סיפר על התכניות לפנות את המשפחות הפלסטיניות משכונת אום-הארון ולהכניס במקומן משפחות יהודיות. קינג הוא איש השטח של ברון ההתנחלויות בירושלים, ארווין מוסקוביץ’, אשר כבר קיבל מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים את הבעלות על חלק נכבד משכונת אום-הארון.

במהלך מסיבת העיתונאים קיימו פעילי סולידריות משמרת מחאה יחד עם תושבי השכונה מחוץ לקבר. הם הותקפו על ידי המתנחלים וכתמיד, הסוף ידוע: אחד מתושבי השכונה נעצר יחד עם אחד הפעילים. השניים הורחקו מהשכונה למשך 15 יום. העצורים ופעילים נוספים העידו כי יוני יוסף, דובר המתנחלים, תקף אותם. בעקבות זאת, כאשר הגיע יוסף לתחנת המשטרה כדי להעיד, קיבל אף הוא צו הרחקה מהשכונה. עם זאת יוסף הפר מיד את הצו, ואף התרברב בעניין, אך המשטרה, כהרגלה, לא עשתה דבר בנדון.

יש לציין, שבמהלך מסיבת העיתונאים קינג אמנם טען שאין להם כוונה לפנות משפחות בכח, אך בשבוע שלאחר מכן הוא נצפה עורך סיור בשכונת אום-הארון עם המשטרה.

ב-1 בנובמבר הגיעה משלחת של חברי פרלמנט אירופאים לשכונה. הם ערכו סיור בשכונה, גינו את האפליה במזרח העיר והביעו סולידריות עם תושבי השכונה.

סילואן

פעילי התנועה ממשיכים להביע סולידריות גם בסילואן. נוכחותנו בכפר מתמקדת בחשיפת המציאות הקשה המתקיימת שם, על ידי תיעוד האירועים בזמן התרחשותם. מציאות קשה זו מאופיינת במתיחות ועימותים בעקבות פרובוקציות מתמשכות של מתנחלי אלע”ד, הזוכים לתמיכה וגיבוי של המדינה וכוחות הביטחון הישראליים. שיתוף הפעולה בין סולידריות לבין מרכז המידע בואדי חילווה הביא לפרסומים חשובים בתקשורת הישראלית והבינלאומית בשבועות האחרונים.

כך למשל, לפני מספר שבועות התפרסמה כתבת וידאו בתוכנית 60 דקות של CBS, המספרת על המצב בכפר.

בשבועות האחרונים במהלך העימותים עם המתנחלים ומאבטחיהם, נצפו תקריות בהן גם כוחות הביטחון הצטרפו באופן פעיל למתנחלים בתקיפת תושבי סילואן. שוטרי מג”ב “תפסו צד” ברור, כשהם מיידים אבנים ויורים, לצד מתנחלי אלע”ד, על תושבי הכפר. כתוצאה מעבודתנו נחשפו תקריות אלו בתקשורת הישראלית.

לתקיפות בנשק מצד הרשויות הישראליות, נוספים המעצרים והכליאה התכופים של ילדים ובני משפחותיהם. רבים מהילדים בשכונה אינם מכירים מציאות מלבד זאת של הסכסוך והאלימות אשר מקיפים אותם מכל עבר. פעמים רבות ילדים נחטפים מהשכונה לחקירות ומעצר, שלא בליווי הוריהם. ביוזמתנו פורסמה על כך כתבה בחדשות ערוץ 2. עוד על מצבם של הילדים בסילואן.

בתוך מציאות קשה זו מתקיים אי של שפיות לילדי סילואן בדמות “מרכז המידע והיצירה“, כעין מתנ”ס אלטרנטיבי המנוהל על ידי תושבי סילואן ומספק חוגים ופעילויות לילדי הכפר.

חלק משמעותי מהפגיעה בתושבי סילואן מתקיימת בחסות עיריית ירושלים. בשבועות האחרונים חילקה העירייה ארבעה צווי הריסה לבתים בכפר. ההריסות במזרח ירושלים מבוצעות בטענה של שמירה על שלטון החוק, אך תוך התעלמות מהעובדה שהמדיניות המופגנת של העירייה מאז 67′ הינה הימנעות ממתן אישורי בניה לפלסטינים במזרח העיר. בנוסף, העירייה יצאה במתקפה כנגד אוהל המחאה של תושבי שכונת אל-בוסתאן בניסיון להביא להריסתו.

עוד בירושלים

הדיכוי והאלימות הם נחלתם של שכונות פלסטיניות רבות בירושלים. במהלך החודש האחרון הגיעו פעילים לביקורי הזדהות בשתיים מהשכונות הללו:

ענאתא

ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, מקיים מדיניות של הזנחה פושעת בשכונות הפלסטיניות במזרח העיר. לאחרונה, הרשות הפלסטינית נכנסה לנעליה של העירייה בשכונות הפלסטיניות בעיר. ב-2 בנובמבר ערך ראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד, מספר טקסים לרגל סיום השיפוץ ב-15 בתי ספר פלסטינים הנמצאים בתחומה המוניציפלי של ירושלים. השר לביטחון פנים, אהרונוביץ, ניסה למנוע טקסים אלו על ידי פרסום צו האוסר את קיומם ואיום על התושבים. בעקבות כך מספר פעילים שלנו יצאו להשתתף בטקס שהתקיים בענאתא.

עיסאוויה

גם בעיסאוויה הסכסוך והאלימות הם חלק קבוע ממרקם חיי התושבים. המצב בעיסאוויה החל להידרדר ביום ו’ ה-5 בנובמבר כאשר נערים מקומיים רגמו רכב יהודי שנכנס (בטעות כנראה) לתחומי הכפר. בעקבות זאת המשטרה החליטה להעניש באופן קולקטיבי את כל תושבי הכפר. בימים שלאחר התקרית המשטרה נכנסה לכפר בכוחות גדולים ושיבשה את החיים בכפר. להלן תיאור האירועים. בעקבות התקריות התושבים פנו אלינו וביקשו נוכחות בשכונה. מספר פעילים הצטרפו לביקור סולידריות וסיור בכפר.

ובמערב

על חלקו בהזנחה ובדיכוי תושבי ירושלים הפלסטינים, מנסה ראש העיר ברקת לחפות באמצעות הצגת פסאדה של נורמליות תרבותית בעיר. במהלך החודשים האחרונים החלה קבוצה של פעילים בשרשרת של פעולות מחאה “הכפותים” במטרה לעורר את תושבי העיר למצוקות האמיתיות, ליחס המפלה כנגד הפלסטינים ולאלימות כוחות הביטחון בעיר.

במסגרת פעולות אלה קיימו הכפותים פעולה מול כנס ה-OECD , בעקבות הפעולה גם נחשף כי האוטובוס ששימש להסעת אורחי הכנס נשכר מחברה היושבת בהתנחלויות. פעולה נוספת התקיימה בעת פתיחת הגלריה החדשה של בצלאל, בה נאם ברקת.

                                                                                
                                                                                               
מאבקי סולידריות נוספים

טייבה

בשבת, ה-13 בנובמבר, מאה וחמישים פעילי סולידריות באו ללמוד על המצב בטייבה, ולעמוד בסולידריות עם תושבי העיר. הגענו לטייבה כדי לחזק את הסולידריות היהודית-ערבית ולהבטיח לתושבים שהם לא יעמדו לבד מול הגל הגזעני ההולך ומשתלט על ישראל. יום הסולידריות החל בסיור אותו הנחו חברי הועד להגנה על אדמות טייבה, בראשותו של ד”ר זוהייר טיבי. למדנו וראינו כי מדינת ישראל מתנהלת כלפי אזרחיה תושבי טייבה מתנהגת באופן דומה למדיניותה במזרח ירושלים – התעמרות אדמיניסטרטיבית, אפליה שיטתית, הפקעת קרקעות והריסת בתים. לאחר מכן הפגנו בצומת טירה יחד עם עשרות מתושבי טייבה, במחאה על אפליה מתמשכת במדיניות התכנון ונגד הריסות הבתים המתוכננות בעיר.

מה באמת קורה בטייבה? דברים שרואים משם, לא רואים מכאן. הצטרפו לסולידריות גם בטייבה!

דהמש

ב-11 באוקטובר התקיים דיון בעניין צווי ההריסה על בתי הכפר הבלתי מוכר דהמש, שבאזור רמלה-לוד. בית המשפט החליט להקפיא את צווי ההריסה עד שיתקיים דיון בעניין בועדת התכנון הארצית. מהפסיקה עולה המסר שהמדינה צריכה להגיע להסדר בעניינה של דהמש שבו ימנעו ההריסות בכפר.

אל-עראקיב

ב 13-באוקטובר, הרסה המדינה את הכפר אל-עראקיב בפעם השישית מאז ה-27 ביולי השנה.

אום אל פאחם

ב-27 באוקטובר קיימו ברוך מרזל, איתמר בן גביר ופעילי ימין נוספים מצעד בפאתי העיר אום אל-פאחם. לבקשת תושבי העיר, הצטרפו פעילי סולידריות למחאה מול פרובוקציה זו. המשטרה הפעילה אלימות רבה כלפי תושבי העיר ופעילי סולידריות. קראו רשמים מהפגנה זו: כאן וגם כאן.

                                                                                
                                                                                               
סולידריות נגד הפשיזם

הצהרת נאמנות אלטרנטיבית

בשנה האחרונה אנו עדים לצמצום חסר תקדים של המרחב הדמוקרטי הישראלי, הבא לידי ביטוי הן בגל חקיקה אנטי-דמוקרטי והן ביחס הרשויות והמשטרה למיעוטים ולאלה המעזים להעלות ביקורת. אחת הדוגמאות לכך הוא התיקון לחוק הנאמנות שהתקבל בממשלה. אמנם, לעת עתה, התיקון לא יעלה לדיון בכנסת, אך זהו רק אחד מרשימה ארוכה של חוקים גזעניים ומפלים שיעלו לדיון במושב החורף. בעקבות האירועים הללו העלנו עצומת נאמנות אלטרנטיבית לאינטרנט. אנא חתמו.

סטודנטים בסולידריות נגד הפשיזם

בשלוש אוניברסיטאות החלו לפעול תאי סטודנטים של סולידריות, הנאבקים כנגד הגל הפשיסטי השוטף את האקדמיה והמדינה. התאים ייקחו חלק פעיל במאבק נגד האפליה והגזענות, ולמען סולידריות אזרחית, יהודית-ערבית.

הפעילות זה עתה החלה ואנו צריכים את עזרתכם. רוצים להצטרף למאבק בקמפוסים? צרו קשר:
באוניברסיטת תל אביב: tau@solidarity.org.il
באוניברסיטת באר שבע: bgu@solidarity.org.il
באוניברסיטה העברית: huji@solidarity.org.il
לפרטים נוספים: באתר, או: sjstruggle@gmail.com

הסברה

אנו ממשיכים לקיים פעילויות הסברה. במהלך השבועות האחרונים קיימנו מספר חוגי בית בהם נכחו למעלה מ-70 אנשים.

למאבקנו שני פנים: האחד, העמידה המשותפת בסולידריות במקום שבו מתרחש העוול יחד עם מי שנפגע. השני, המאמץ להעלות קול אחר בחברה הישראלית, קול של סולידריות ושותפות ערבית-יהודית. אנו מבקשים כי תיקחו חלק גם בפעילות זו: הפיצו את הנעשה, פרסמו את המידע בפייסבוק ובמייל, כתבו את חוויותיכם מהפעילות ושלחו אלינו.

 

שנה למחאה – המאבק מתרחב: הפגנה ביום שישי, 12/11

ביום שישי הקרוב נציין שנה למשמרות המחאה השבועיות בשייח ג’ראח. במהלך השנה הצלחנו לתרום לבלימת המשך ההתנחלות בשכונה והעלנו את נושא ההתנחלות במזרח ירושלים לסדר היום בישראל ובעולם. בתום שנה אנו שמחים לראות שהמאבק גדל ומתרחב. בימים אלו אנו מתחילים בשיתופי פעולה ערבים-יהודים במספר מוקדים. בשלוש אוניברסיטאות מתחילים לפעול תאי סטודנטים שיטלו חלק פעיל במאבק נגד האפלייה והגזענות ולטובת סולידריות אזרחית, יהודית-ערבית. בשנה האחרונה ראינו והראינו שיש מה לעשות, שיש לנו על מה להאבק ושיש לנו כוח למאבק.

  

הצטרפו להפגנה ביום שישי הקרוב, 12 בנובמבר.

הפעם לא תתקיים צעדה משער שכם
בשעה 15:00 נתכנס להפגנה בגן בשייח’ ג’ראח

הסעות מתל אביב יצאו בשעה 13:30 ממסוף אל-על, בסמוך לרכבת מרכז.
אין צורך להירשם מראש.

לפרטים נוספים: 0525596500

למה אני מפגין באום הארון

דברים שנאמרו בהפגנה למען אום הארון, היום בשייח’ ג’ראח

קשה להכיר בַּאמת. קשה להכיר בה כי מה שתופס את מקומה מסוכן ועקשן יותר מהשקר. ומה שתופס את מקומה של האמת, כאן בשייח’ ג’ראח במאבק על פינויים של עשרות דיירי אום-הארון, הוא אמת חלקית. אני רוצה לספר לכם קצת מה קורה כאן באמת.

מתחם אום-הארון הוא המתחם המשתרע בין כביש מס’ 1 לבין הגן בו מתקיימות ההפגנות שלנו מדי שבוע. בשל מיקומו על הגבול עם חלקה היהודי-מערבי של ירושלים, הוא מהווה יעד אטרקטיבי במיוחד להתנחלות, שכן בכוחו לשמש כראש גשר בין מערב העיר הישראלי, לבין מובלעות ההתנחלות בצפון-מזרח העיר הפלסטיני.

לאחר מאבק משפטי ממושך, בית המשפט העליון קבע כי הקרקע עליה מתגוררות כעשרים משפחות פלסטיניות במתחם המדובר שייכת לבעלים יהודיים. בתור הבעלים, יכולים המיליונר ארוין מוסקוביץ’ ושותפיו להפסיק את חוזה השכירות עם ‘דייריהם’ הפלסטיניים ולדרוש שיפנו את עצמם ואת מיטלטליהם.

יתכן שבית המשפט צודק, והקרקע המדוברת אכן הייתה שייכת, לפני ארבעה משטרים (הישראלי, הירדני, הבריטי, ועד לתורכי) ולמעלה ממאה שנה לבעלים יהודיים. אולם זהו רק חלק קטן מהאמת.

כי האמת היא שמאז 1967, מדינת ישראל הפקיעה למעלה מ-23 אלף דונם של קרקע מבעלים פרטיים פלסטינים, ובנתה עליהם שכונות יהודיות כמו רמות, פסגת זאב וגילה. גורמי המשפט בישראל מכירים ביכולת המדינה להפקיע קרקעות על מנת לשמור על האינטרס הציבורי ועל מנת לשמר מרקם חברתי מסוים של שכונה. מדוע לא יעשו זאת גם כאן, על 60 הדונם באום-הארון? מדוע מערבים אפשר להפקיע לטובת בניה יהודית, אבל מיהודים אי אפשר להפקיע מעט כל-כך על מנת לאפשר לאנשים להישאר בבתיהם ובקרב שכניהם ומשפחתם?

אולם גם זאת לא כל האמת. כי האמת היא גם שלפחות לחלק מן התושבים בשכונה ישנם שטרי בעלות תקפים על בתים ממש מעבר לכביש מס’ 1, במה שהיום הוא ירושלים המערבית. רק מה, בניגוד ליהודים באום-הארון, לפלסטינים במזרח ירושלים, שסופחה למדינת ישראל, אין זכות לממש את בעלותם מן התקופה התורכית על בתיהם לשעבר, מכוח חוק נכסי הנפקדים הישראלי המעוות.

ספר החוקים של מדינת ישראל מנוקד בנקודות אפלות של אפליה. הן החוק, והן מדיניות האכיפה שלו, מקבעים אפליה שיטתית ומכוונת כלפי תושביה הערביים של המדינה וכלפי האוכלוסייה הכבושה הנשלטת בשטחים. ממש השבוע, נתן ראש הממשלה יד להצעת חוק מצמררת נוספת, הדורשת מכל מתאזרח שאינו יהודי להצהיר נאמנות לזהותה היהודית של מדינת ישראל, ומתירה לשלול אזרחות למי שאינו נאמן לציונות.

אנו נאבקים, ונמשיך להיאבק, נגד הפקעת קרקעות חד צדדית, נגד הריסת בתים שמסרבים להעניק להם רישוי כי הם שייכים לבדואים או לערבים, נגד אפליה בנושאי מימוש בעלות עתיקה על בתים, ובכלל – נגד חוק הקובע כי דמוקרטיה חלה רק על חלקנו, וכי שוויון הוא מושג יחסי.

אנחנו נמשיך להיאבק בעד שוויון מלא לכל מי שגר כאן, נמשיך להיאבק נגד פאשיזם שמבקש להשתיק את האזרחים הפרטיים בשם קדושתה של המדינה.

כי נגד אפליה, צריך לפעמים להיאבק, ולא רק לחכות בשקט שהפתרון יגיע על מגש של כסף.