גזענות: כל הפוסטים

רשות הטבע והגנים – לא מה שחשבת | דניאל ארגו

פריחה חסרת תקדים מתרחשת במזרח ירושלים. כל אותם הסיפורים על צפיפות מגורים, ביוב זורם ורחובות צרים… כל אלו אינם אלא נחלת העבר. חברים, קבלו את ירושלים המזרחית החדשה: בירת הגנים לאומיים של ישראל, לא פחות מחמישה בספירה האחרונה ועוד היד נטויה. מערב ירושלים שנותרה מיותמת ללא גנים כלל.
הנתון הזה בהחלט זקוק להסבר. אז מי, או מה, אחראי על כל הירוק הזה ששוטף ומאיים להטביע את השכונות במזרח ירושלים?

נתחיל בהתחלה. לפי ויקיפדיה רשות הטבע והגנים (רט”ג) היא “הרשות הממשלתית האמונה מטעם החוק הישראלי על שמירת ערכי הטבע והמורשת במדינה. הרשות אחראית על ניהול שמורות הטבע והגנים הלאומיים וכן על אכיפת חוקי שמירת הטבע בשטחים הפתוחים”. אני חושב שזה מכשיר נוסף שהימין הישראלי גילה, וכעת משתמש בו כדי למרר לכולנו את החיים. אבל לזה עוד נגיע.

רשות הטבע והגנים אחראית על כ-400 שמורות טבע וגנים לאומיים, המהווים קרוב ל-25% משטח המדינה (ועוד כמה אחוזים נכבדים של פלסטין). רט”ג היא הגוף האחראי על הכרזה של שטחים חדשים כגנים לאומיים ועל קביעת גבולותיהם. חשוב לא פחות, רט”ג אחראית על אכיפת החוק באזורים אלו, דרך המשטרה הפרטית שלה – הסיירת הירוקה. כך, למעשה, מנוהל רבע משטח המדינה על ידי גוף שעד לפני כמה ימים הייתי בטוח שעסוק כל ימיו בשמירה על איכות חייהם של שפני הסלע וחזזית העצים…

הגוף שמנהל את הרט”ג הוא מליאת הרשות המורכבת מ-19 חברים, בהם המנכ”ל, נציגים של משרדי ממשלה, מומחים ונציגי ציבור. המליאה מתכנסת 2-4 פעמים בשנה, מקבלת את ההחלטות המרכזיות (הכרזה על גן לאומי או ביטולו, דיון עקרוני וכדומה), והביצוע בשטח של ההחלטות מופקד בידי המנהלים האזוריים.

כדי לסבר את האוזן זה נראה בערך כך: המנכ”ל הוא שאול גולדשטיין, שסיים זה מכבר את תפקידו כראש מועצת גוש עציון. יחד איתו יושבים במליאה נציגי ציבור כמו אפרים אבן שבשאר זמנו הוא משמש כפעיל ליכוד ויו”ר ברית חיילי האצ”ל. את ההחלטות שמתקבלות במליאה מבצע האחראי על אזור ירושלים, אביתר כהן, מתנחל מעופרה, שעד לא מזמן עבד בעמותת אלע”ד. אגב, אל תחפשו ערבים במועצה הציבורית. לא כנציגים ולא כעדים. בכל שנות פעילותה של המועצה לא נכנס אף לא-יהודי לחדר קבלת ההחלטות.

אז אולי, בעצם, פחות מפתיע שכל וואדי וכל גבעה הופכים במזרח ירושלים לגן לאומי. במיוחד אם הם מוגדרים כשטח פרטי של פלסטינים. שהרי אם רוצים להפקיע שטח לצורכי ציבור, צריך לשלם פיצוי גדול לבעלים. הכרזה של גן לאומי אינה מפקיעה את זכויותיו של בעל הקרקע על השטח; היא רק אוסרת עליו לבנות עליה. השטח נשאר “נקי” מבנייה, והרשות אינה משלמת דבר ואינה נגררת לדיונים מפרכים בבתי משפט. כך מבטיחים ששום ערבי לא יבנה במקום לא נוח את ביתו. ואם ביתו היה במקום לפני שהאזור הוכרז כגן לאומי תמיד אפשר להרוס. גם כאן הרט”ג יוכלו ואף ישמחו לעזור.

למשל, בדיון שהתקיים בשנת 2009 על גן לאומי סובב חומות (רצועה של מאות מטרים מסביב לעיר העתיקה), מתלוננים חברי מליאת הרט”ג כי “המצב הקיים, שבו אלפי תושבים החיים במאות מבנים לא מוסדרים הוא בלתי נסבל מכל בחינה” מלבד, כמובן, בתי השכונה היהודית ימין משה ש”עולים בקנה אחד עם מטרות הגן ואינם פוגעים בתפקודו”. בכלל, נראה שבניה ליהודים עולה תמיד בקנה אחד עם ערכי הנוף בירושלים, אחרת קשה להבין איך גדלות ההתנחלויות בגן הלאומי “עיר דוד”, מוקמות תחנות משטרה בסמוך לגן הלאומי “מורדות הר הצופים” ואיך, לעומת זאת, מה שהייתה פעם גבעה ירוקה עם נוף יפה ליד בית חנינא נפלה קורבן לבולדוזרים שישרו אותה לצורך הקמת השכונה החרדית רמת שלמה.

גן לאומי “מורדות הר הצופים” כמשל

האחרון בסדרת הגנים הלאומיים הוא גן לאומי “מורדות הר הצופים“. הגן החדש נמצא בין השכונות עיסאוויה וא-טור, והפלא ופלא יושב בדיוק על כל עתודות הקרקע של שתי השכונות (ועל כ-50 בתים שהפכו באופן זה להיות מיועדים להריסה). הגן ניחן בפלאי טבע ונוף כמו ערימות אשפה לא מפונה ומאופיין בצמיחה מרהיבה של סירה קוצנית. בנוסף, לטענת רשות הטבע והגנים, הוא המקום היחיד שממנו ניתן לראות גם את ירושלים וגם את המדבר. כמובן, אם מצליחים לראות מעבר לבסיס מג”ב ולכביש עם חומת ההפרדה שמעט הורסים את הנוף המרשים.

ניתן להתרשם עמוקות מהדאגה של רשות הטבע והגנים לחשיבות הנופית של האזור, אך קשה שלא לחוש שהחשיבות האמיתית היא הניסיון הישראלי ליצור מצד אחד רצף טריטוריאלי בין ירושלים להתנחלות של מעלה אדומים (שטח הקרוי E-1, שהגן החדש ישב על חלקו), ומצד שני ליצור רצף של “גנים לאומיים” מצפון לדרום, המנתק את שכונות מזרח ירושלים זו מזו. שכן, הגן לאומי עמק צורים יהפוך להמשכו של הגן החדש, וימוזג בתוך גן לאומי סובב חומות, גן לאומי עיר דוד וגן לאומי עמק המלך.

מה אפשר לעשות?

תושבי א-טור ועיסוויה מנהלים מזה שנים מאבק ארוך על מנת שיוכלו לפתח את השכונות שלהם, על הקרקע הפרטית שלהם. כל אחת מהשכונות הגישה תוכניות מתאר בעלות של מאות אלפי שקלים שהם מימנו מכיסם. אפילו עיריית ירושלים הסכימה לשתף פעולה והתחייבה כבר לפני שנים לדון בתוכניות המתאר ולפעול לאישורן. אלא שגם התחייבות זו לא קוימה, התוכניות היקרות אפילו לא נידונו, וה”חשיבות הנופית” ניצחה, אחרי שתכנית הגן החדש אושרה.

כעת החליטו התושבים, למרות מסע ההפחדות המתנהל נגדם, לצאת למאבק ציבורי על זכותם לבנות על הקרקע השייכת להם. תנועת “סולידריות” יחד עם הוועדות העממיות באזור מזמינים אתכם להצטרף למאבק.

——

ביקור בשכונות א-טור ועיסאוויה והגן הלאומי החדש| מיכה רחמן
תכנית חדשה להקמת גן לאומי מאיימת לחנוק את עיסאוויה ואת א-טור
אושרה בניית גן לאומי במזרח ירושלים ש”יחנוק שכונות פלסטיניות”, ניר חסון, “הארץ”
הסולידריות לא עוצרת בבטונדה: מאבק יהודי-ערבי בעיסאוויה / צבי

ביקור בשכונות א-טור ועיסאוויה והגן הלאומי החדש | מיכה רחמן

זהו סיפור על רשעות וציניות של עיריית ירושלים בהנהגתו של העומד בראשה, ניר ברקת. הסיפור של הגן הלאומי המתוכנן בשטח שבין שכונות עיסאוויה וא-טור, בקצה הדרום מזרחי של מזרח ירושלים, כבר סופר במקומות אחרים. כאן אני רוצה לספר את סיפור ההונאה ששמענו בסיור שערכנו ביום שבת האחרון, ה-31 בדצמבר 2011, במקום בו עומד לקום הגן הזה.

תוכנית בניין עיר (ת.ב.ע) לגן הלאומי החדש כבר הוגשה לוועדה המקומית, ועומדת עכשיו בפני הגשת התנגדויות הציבור. הגן הלאומי הזה עומד לקום בשטח פתוח במדרונות המזרחיים של הר הצופים, מתחת לקמפוס האוניברסיטה העברית, בין השכונות עיסאוויה וא-טור, במשולש שצלעו השלישית כביש מספר 1 היורד מירושלים למעלה האדומים. מה שקדם להגשת התוכנית הזו הוא סיפור היכול לשמש כמשל לסיפורה של המדיניות המתוחכמת של השתלטות שיטתית על שטחים אסטרטגים במזרח ירושלים. השתלטות לשמה חברו ראש העיר ועמותות המתנחלים, בניסיון לחבר את מעלה האדומים לירושלים, ואת ההתנחלויות השונות בתוך העיר לרצף התנחלות אחד, במטרה למנוע כל סיכוי להסדר מדיני.

נזי אל-נאסרי, מנהל המינהל הקהילתי בא-טור, שהוביל את הסיור, סיפר לנו את סיפור היחסים הידידותיים בין המינהל הקהילתי לרשויות התכנון של העירייה, כולל סיור ראש העיר בשטח המתוכנן, וההבטחות לפתרון מחסור השטחים לבנייה של א-טור. השטח שבו עומד לקום הפארק הלאומי המתוכנן הוא השטח היחיד הפנוי מבנייה ויכול לשמש כרזרבה להתפתחות שתי השכונות, עיסאוויה וא-טור. המינהל הקהילתי, כמו כל מינהל קהילתי בירושלים, קשור בעירייה, מקבל ממנה חלק מתקציבו, ומשמש חלקית כזרוע ביצוע של העירייה (לצד ייצוג רצון התושבים).

אם כן, על פניו מדובר על מצב נורמאלי לחלוטין: ראש העיר יחד עם מהנדס העיר מתכננים שטח להתפתחות א-טור ועיסאוויה. אך שלא כמו שכונות אחרות, יהודיות, כאן דורשים מהשכונה לתכנן בעצמה את הת.ב.ע. שלה. כמיליון ₪ מכספי התושבים עצמם הושקעו בתכנון. כ-30 אלף דולר הושקעו בסקר צרכים (מספר ילדים בגיל חינוך, מספר הכיתות הנחוץ וכדומה). הוכנו חוברת יפה, ותוכניות לפיתוח השכונה. התקיימו פגישות רבות בין נציגי א-טור לאנשי מהנדס העיר. ראש העיר סייר במקום והבטיח הבטחות. באחד השלבים הסכימו נציגי השכונה להסכם לפיו הם לא ימשיכו לבנות בשכונה בנייה ללא היתרי בנייה (מכיוון שכמו בכל השכונות הפלסטיניות גם כאן העירייה מסרבת להוציא תוכניות בניין עיר לחלקים רבים בא-טור, ואין להם ברירה אלא לקבוע עובדות בשטח). בקיצור, נתנו להם להבין לכל אורך הדרך שהת.ב.ע תאושר. הרי העירייה עצמה ביקשה מהם להכין את התוכנית. עד כאן הכול טוב ויפה. וזה מה שראש העיר מתכוון כשהוא אומר שמדיניות עיריית ירושלים היא לבנות, ולאשר תוכניות, גם ליהודים וגם לערבים. רק בתנאי שכולם יבנו לפי החוק.

ובינתיים, בתוך נופת הצופים הזו, ללא שום הזהרה מוקדמת, מופיעים מדי פעם הבולדוזרים והורסים כמה בתים המפוזרים בתוך השטח שבו אמור לקום הפארק הלאומי. קובעים עובדות בשטח.

תושבי א-טור הלכו לפי הספר. ענו בחיוב לכל דרישות העירייה. התושבים שנכחו בסיור אישרו את העובדה שהם נמנעו מלבנות בנייה לא-חוקית כלשהי כל עוד הולכים לקראת ת.ב.ע. מאושרת. שתי עמותות עזרו במהלך החיובי הזה מול העירייה. עמותת “במקום”, אדריכלים המסייעים למי שנחוצה לו עזרה, ועוזרים לצדק להיעשות, ועמותת “עיר עמים”. אבל בינתיים, במחשכים, הוכנה תוכנית אחרת. בדיונים על התוכנית להקמת הפארק הלאומי החדש לא הוזמנו נציגי א-טור, באותו הזמן בו תוכנן הפארק המשיכו לדבר איתם על ת.ב.ע. שגבול התכנון שלה עובר בתוך שטח הפארק המתוכנן. התושבים גם טרחו ושילמו עבו ייעוץ נופי שייתן חוות דעת על הגבול הנכון על מנת ש הת.ב.ע. שלהם שלא תפגע בנוף.

ואז בתחילת החודש, אישרה הועדה המחוזית את הת.ב.ע לגן הלאומי החדש, שכולל את כל השטח שבין עיסאוויה וא-טור, מגיע עד הבתים הגובלים בשטח הפארק, ולא משאירה מקום לפיתוח השכונה. במילים אחרות: בבוקר בהיר אחד, הראה ניר ברקת לתושבים שניהלו איתו מו”מ מסודר על פתרון של שלום לבעיית הבנייה הלא חוקית, מה היא באמת מדיניותו. ישראבלוף: ההסכמים נעלמו, רזרבות הקרקע להתפתחות השכונה היו כלא היו, וקריית החינוך שעמדה לקום בשטחים המיועדים לשכונה אין לה איפה לקום (יש מחסור במאות כיתות לימוד וגנים בשכונה: כ-30,000 תושבים, וילידיה נאלצים לנסוע ללמוד במקומות אחרים במזרח ירושלים). השטח המכונה E1 נראה לא רחוק באופק בכיוון מעלה האדומים הניבטת אלינו מרחוק. הרצף ההתנחלותי המתכונן נראה היטב מהגבעה עליה אנו עומדים, עליה מתוכנן הפארק הלאומי החדש. ממראה העיניים הזה קשה מאוד להאמין לסיפור שהפארק הזה נחוץ מבחינה נופית או ארכיאולוגית. החשיבות האסטרטגית-התנחלותית-כיבושית שלו נראית כסיבה אמינה יותר.

 

ביום שישי הקרוב, 6/1, נצטרף למשמרת מחאה ולתפילה
של תושבי עיסוויה וא-טור שתתקיים בשטח ה”גן הלאומי” המיועד.

נפגשים בשעה 11:00 סמוך ל”ארומה” הר הצופים.

לפרטים: 0546236609

———

רשות הטבע והגנים – לא מה שחשבת | דניאל ארגו

כנית חדשה להקמת גן לאומי מאיימת לחנוק את עיסאוויה ואת א-טור
אושרה בניית גן לאומי במזרח ירושלים ש”יחנוק שכונות פלסטיניות”, ניר חסון, “הארץ”
הסולידריות לא עוצרת בבטונדה: מאבק יהודי-ערבי בעיסאוויה / צבי

התנצלות על המחאה הלא מנומסת שלי | שרון גולדברג (רשמים וסרטון)

"אין מקום באקדמיה לאדם שנותן אישור ותמיכה לכתבים המסיתים לאלימות ולרצח" (צילום: עומר מירון)

את המחאה שלנו כנגד השתתפותו של הרב ישראל אריאל, שבא להגן על טענות הספר “תורת המלך” בכנס באוניברסיטה העברית, הבענו על ידי הנפת שלטים כאשר הדובר קם לדבר. על השלטים נכתב “הסתה לרצח? לא אצלנו”, ו”פשיסט? לא בבית ספרנו”.

האקט שלנו גרם לרחש באולם. נזרקו לעברנו קריאות שונות, אשר מביניהן קלטתי בעיקר תגובות של תדהמה מחוסר הנימוס שלנו. האם איננו יודעים שמדובר בכנס אקדמי מתורבת? לא זה המקום לצעוק, לא זה המקום למחות, הרי בין כתלי האקדמיה ישנו חופש ביטוי לכל, והערעור על האבסולוטיות שלו אינו לגיטימי, ויוצר אנטגוניזם כלפינו וכלפי העמדה שלנו. בושה וחרפה.

על במת הכנס נאמר, ובצדק, שהתעלמות מהתופעה הנקראת “תורת המלך”, ומהלך הרוח שיצר אותה, הינה התעלמות מהמציאות ועיוורון לנוכח תהליכים אשר מתרחשים בחברה שלנו. אני שואלת את עצמי, האם אנחנו, המוחים על ההגנה והתמיכה ב”תורת המלך” (ולא על עצם קיום כנס העוסק בנושא), עיוורים למה שקורה בחברה שלנו? האם אנחנו לא מישירים מבט אל המציאות? אינני מסוגלת להבין כיצד – במציאות שאיננה נייטרלית ושלווה, אלא טעונה ומתוחה, בה אנשים מיישמים את מסקנות “תורת המלך” הלכה למעשה, בה הורגים מפגינים פלסטינים, הורסים את בתיהם, שורפים מסגדים – כיצד במציאות כזו מזמינה האוניברסיטה העברית אדם שמתיר את דמם של לא-יהודים. אינני מבינה איך בשם הפלורליזם הזה, המנותק מכל מציאות, ובשם קדושת החופש האקדמי, ניתנת לגיטימציה לכל עמדה ובלבד שתאמר מעל במת הנואמים? הייתכן שתנאי הסף להשמעת כל דעה אינו הסכנה הטמונה בה או השלכותיה – במקרה הזה התרת רצח – אלא באיזה טון היא נאמרת ומעל איזו במה?

אז אני בהחלט מתנצלת על כך שאני לא מקבלת את ההנחה שהשיח האקדמי הוא נייטרלי, ועל כך שאני מכניסה את המציאות לתוך הכנס החשוב ולאוניברסיטה המכובדת. אני מתנצלת על כך שאני מטרידה את הציבור שסך הכל רצה להקשיב לדיון תרבותי ומנותק. אני מתנצלת על שאני מזכירה לנוכחים שאנחנו חיים במציאות בה “תורת המלך” ועמדות דומות אינן נשארות ברובד השיח התיאורטי בלבד, כי אם מוצאות מן הכוח אל הפועל.

בתור סטודנטית הייתי רוצה להתנצל גם בשם האוניברסיטה העברית בפני הסטודנטים הפלסטינים שלומדים באוניברסיטה, שנאלצו לגלות שתמיכה ב”תורת המלך” היא עמדה הראויה להישמע בין כתלי האוניברסיטה. אני תוהה האם גם הם הבינו שכל זה נעשה בשם החופש האקדמי ולכן כמובן מותר, ובטח לא אישי ואפילו לא, חס וחלילה, לאומי או גזעני.

———-
צפו והפיצו – הסרטון מהאירוע:


______

מכתב התנערות החוג למחשבת ישראל מהאירוע על “תורת המלך”
כנס סוער בהר הצופים: “תורת המלך? התורה הנאצית”, יהושע בריינר, וואלה! חדשות

באנו חושך לגרש – ערב אקטיביזם  محادثة حول الصراعات السياسية في القدس, 21/12/2011, 18:15

חלק מהכרזות הוסרו והמפגינים הוצאו מהאולם (צילום: עומר מירון)

 

פשיסט? לא בבית ספרנו! – הפגנה, שני 12/12, 18:15 באוניברסיטה העברית

“כאשר אנו ניגשים לגוי שעובר על שבע מצוות (בני נוח) והורגים אותו מתוך אכפתיות מקיום שבע המצוות, אין שום איסור בדבר”.

“יש סברא לפגוע בטף אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו, במצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם, ולא רק תוך כדי פגיעה בגדולים”.

“אין בכלל מקום למציאות של גוי כמות שהוא [...] האיסור להרוג גוי אינו נובע מעצם היוקר של חייו, בעצם אינם לגיטימיים כפי שהם”.

ציטוטים אלה מובאים מתוך הספר “תורת המלך”, עליו מגן הרב ישראל אריאל מיצהר.
הערב, יום שני, 12/12, הוא מקבל במה להגן על עמדתו באוניברסיטה העברית, בהזמנת בית הלל וראש החוג למחשבת ישראל.

במקור אורגן האירוע על-ידי ראש החוג למחשבת ישראל, אך בינתיים החליטה מועצת החוג להסיר את תמיכתה מהערב. לפי הודעת החוג: “הענקת במה אוניברסיטאית, במיוחד עם נוכחות המחבר או נציגו, עלולה לתת גושפנקא לתוכן הגזעני של הספר ולחזק את השפעתו המסוכנת בחברה הישראלית”, ולכן “החוג מתנער מכל אחראיות מוסרית ומשפטית לאירוע”.

למרות זאת החליט בית הלל לקיים את האירוע ולפתוח את שעריו בפני מי שתומך בהלכות גזעניות ואלימות.

אנחנו נעמוד שם ונבהיר שלא יכול להיות שאדם כזה יהיה חלק מהשיח הציבורי.

תא סולידריות באוניברסיטה העברית מארגן הפגנה כנגד האירוע.
נתכנס בשעה 1815 ליד בית הלל, בקמפוס הר הצופים
הצטרפו אלינו!
לפרטים התקשרו לשרון 0546265010

אם תרצו – לא תנועה פוליטית / אסתי סגל

אין כמו פרויקט “שני מיליון סיבות טובות” של בנק לאומי כדי לקפל בתוכו את כל העוולות והעיוותים בגללם יצאו חצי מיליון אזרחים לרחובות בקיץ הזה:

גם הפרטה מטורפת של מדינה שמתפשטת מאחריותה לאזרחיה, גם ריכוזיות שמורידה את מעמד הביניים אל מתחת לקו העוני, גם אין ספור עמותות של אנשים טובים שנותנים מזמנם וממרצם כדי לנסות לטפל בבעיות החברתיות ההולכות ומעמיקות, גם הפיכת אותן עמותות לקבצניות בעצמן בשל הצורך להתחנן על כל פרוטה לצורך קיום פעילותן, גם מוח מתוחכם של פרסומאי שעושה מזה כסף, גם הצגת מוסד פיננסי (שעושה קופה על הציבור) כנדבן ידוע, גם הפיכת מסורת התרומה בסתר לקרדום לחפור מיתוג זוהר, גם סוג של ריאליטי שנותן מצג שווא של דמוקרטיה, וגם וגם וגם – מעות תבקשי מאיתנו מכורה…

אבל אני רציתי להתייחס לדיון שמתנהל היום וחושף באור עוד יותר גדול ובוהק את כל העיוות של העסק הזה – השתתפות תנועת “אם תרצו” במה שעל פי התקנון של הבנק עצמו “הפרויקט אינו מיועד לעמותות בעלות מטרות  פוליטיות ,” ובתשובות הקופי פייסט של הבנק לתהייה איך הם מאשרים משהו שנוגד לחוקים שהם עצמם ניסחו.

ונתחיל בתשובה שקיבלתי מאבירם כהן, ראש מערך שיווק של הבנק על השאלות ששלחתי אליו:

תקנון הפרויקט קובע כי עמותות “בעלות מטרות פוליטיות” לא יורשו להשתתף בפרויקט. זאת מתוך כוונה מראש, שלא לאפשר לעמותות המזוהות בבירור עם מפלגה מסוימת לאסוף כספים לצורך מימון פעילות המפלגה. התקנון אינו מאפשר לנו לפסול את השתתפותה של עמותה שאינה תומכת במפלגה כלשהי ואף מגדירה את עצמה כפעילה חוץ מפלגתית וחוץ פרלמנטרית. מעורבות של עמותה בהליכי חקיקה, כחלק אחד מפעילותה,  אינו מהווה סיבה מספקת על מנת לקבוע כי העמותה אינה עומדת בתנאי הסף .

אז הנה הדברים שאומר יו”ר הקואליצה זאב אלקין (ליכוד) בועידה השלישית של העמותה הלא פוליטית ש”התקנון אינו מאפשר לנו לפסול את השתתפותה של עמותה שאינה תומכת במפלגה כלשהי ואף מגדירה את עצמה כפעילה חוץ מפלגתית וחוץ פרלמנטרית”

והנה סגן שר החוץ דני אילון (ליכוד) באותה ועידה של אותה תנועה לא פוליטית ושאין לה מטרות פוליטיות ושלא מזוהה עם שום מפלגה:

וסגן השר איוב קרא (ליכוד) באותה ועידה לא פוליטית בכלל של אותה תנועה לא פוליטית כלל ושאין לה כל מטרות פוליטיות ושלא עומדת מאחורי ומלפני שום מפלגה:

וחברת הכנסת פאינה קירשנבאום שמספרת באותה ועידה לא פוליטית, איך התנועה הלא פוליטית עזרה למפלגה הלא פוליטית שלה לקדם חוקים, כמו החוק של ועדות חקירה נגד ארגוני השמאל:

ואם מדובר בחקירת מקורות המימון של ארגוני השמאל למשל, זה המקום להציג את (חלק) מהתורמים של אותה עמותה נזקקת עד כדי כך שהיא צריכה לקחת את הכמה פרוטות שהבנק זורק לעמותות החסד והצדקה. למשל תכירו את הכומר ג’ון הייגי שהביע ב־2008 תמיכה בג’ון מקיין במירוץ לנשיאות ארצות הברית, ועורר שערוריה לאחר שהעיר מספר הערות אשר נתפסו אצל חלק מהמנהיגים היהודיים בארה”ב כפוגעניות. בעקבות דבריו  נאלץ מקיין להודיע כי הוא מתנער מהכומר. הארגון שלו העביר לאם תרצו 374,875 ש”ח.

“פה ושם נתגלו פרצות. למשל זהותו של התורם הגאה מיכאל צ’רנוי, אותו צ’רנוי שמככב במשפט מניות בזק ובתיקי החקירה של אביגדור ליברמן. או מאה אלף דולר שקיבלה התנועה מהמטיף האוונגליסטי המטורף ג’ון הייגי, שהכריז בין היתר כי “היטלר מילא בעצם את רצון האלוהים – להשיב את היהודים לארץ ישראל” (שיבה שהיא רק שלב ביניים בדרך למלחמת גוג ומגוג גרעינית שבה רצוי כי היהודים יושמדו כולם כדי לפנות מקום ל”מלכותו של ישו המשיח”, לשון הייגי.)

אגב, כשהתפרסם דבר התרומה, הגיב רכז המדיה של “אם תרצו”, אחד ארז אשכול, בפורום הפנימי של התנועה במילים הבאות: “אם היטלר בכבודו ובעצמו היה נותן לנו כסף היינו לוקחים בשמחה ומשתמשים בו למען הציונות… אנחנו מאוד גאים בפעילות שלנו ולא משנה לנו מאיפה יגיע כסף כי אנחנו צריכים אותו. אחמד טיבי יתרום כסף? ניקח! היטלר יתן כסף? ניקח! גולדסטון יתן כסף?… לא סביר. סביר יותר שהיטלר יתן כסף. אבל ניקח גם ניקח”.
(אורי משגב, ידיעות אחרונות. 16.1.11)

אבל אם נחזור לנושא בשלו התכנסנו כאן -”אם תרצו” כתנועה חברתית ולא פוליטית, אז אותה תנועה (לא פוליטית) הציגה את עצמה בפרוייקט המרגש כמתעסקת בתחום “חינוך” והמיקום שלה בירושלים. והנה זו התרומה של העמותה לתחום החינוך: קמפיין לסגירת המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון

ושימו לב לשיטות ההפחדה והאיומים בהן הם מקדמים את משנתם. חינוכי לגמרי כמובן. וגם לשיטות שלהם לייצר היסטוריה אלטרנטיבית. בדרכי נועם. רק בדרכי נועם כמובן:

אל מול כל העדויות האלו, עולה התהייה איך יתכן שבנק לאומי לא עשה תחקיר קטן לפני שאישר את קבלת התנועה הזו לתחרות. למה הוא מבצע כל מיני פליק פלאק לאחור וצוקהרות מילוליות (הוספת ההגדרה “לאסוף כספים לצורך מימון המפלגה” שלא נמצאת בתקנון) כדי להשאיר אותה בפנים ?
למה הוא לא מוציא הודעת התנצלות וסוגר את הדיון הזה? הרי הפרויקט היה מיועד להרים את קרנו של הבנק כפילנתרופ חברתי הדואג ועוזר לרווחת הציבור ולעמותות החברתיות. הרי כל הדיון בנושא “אם תרצו” מייצר את התדמית ההפוכה?

אבל לא צריך יום לימודים ארוך כדי להבין שתנועה שניכסה לעצמה את הציונות, ועכשיו המושג הזה רשום על שמה בטאבו, וכל אמירה נגד “אם תרצו” הופכת לאמירה נגד הציונות ואוטוטו מחירה יהיה מאסר (לפי החקיקה המתקדמת בימים אלו) , שתנועה שמחוברת כל כך חזק ועמוק למפלגות השלטון, שמקדמת חוקים שלהן, שמנהלת קמפיינים בשבילן, שעם תנועה כזאת לא כדאי להתעסק.

למה לבנק לאומי לפעול על פי החוק שהוא עצמו קבע וככה להסתכן בהחתמתו והכתמתו כ”לא ציוני”?

 

——-
“ניצחנו: בנק לאומי ביטל התחרות בשל השתתפות תנועת “אם תרצו”

ניצחנו: בנק לאומי ביטל התחרות בשל השתתפות תנועת “אם תרצו”

בשבוע שעבר שלחה תנועת סולידריות מכתב להנהלת תחרות “שני מליון סיבות טובות: אתם מחליטים, לאומי תורם”, בדרישה לפסול מועמדותה של תנועת “אם תרצו” מרשימת המועמדים. מועמדותה של “אם תרצו” עמדה בסתירה גמורה לתקנון התחרות, האוסר על השתתפות תנועות פוליטיות, ואפשרה לה להמשיך להסוות את האג’נדה הלאומנית הקיצונית שלה תחת חזות של תנועת מרכז.

כאשר בנק לאומי סרב לפסול את מועמדות “אם תרצו”, יצאנו בקמפיין הקורא ללקוחות לאומי להודיע לבנק על סגירת חשבונם במידה והבנק לא יחזור בו מהחלטתו לממן את תנועת הימין הקיצוני.

היענותכם היתה יוצאת דופן: תוך 24 שעות נשלחו מעל 3,000 פקסים לבנק לאומי. מערכת הפקסים קרסה.

בעקבות הקמפיין, בנק לאומי הודיע על ביטול התחרות, בשל השתתפותה של תנועת “אם תרצו”.

תודה לאלפים שהשתתפו באחד הקמפיינים הציבוריים המוצלחים בישראל של השנים האחרונות!

יחד הוכחנו כי כל גוף ציבורי, פוליטי או מסחרי, הבא במגע עם הפוליטיקה הרעילה של תנועת “אם תרצו” שם את כספו על קרן הצבי ומסתכן באסון תדמיתי.

——

ערב במשרדי “אם תרצו” / סני ארזי – כתבו תגובות!

“אם תרצו”, אפשר לנצח את הבנק, כתבה ב-YNET – כתבו תגובות!

אם תרצו – לא תנועה פוליטית / אסתי סגל

האם בנק לאומי עומד לממן את ארגון הימין “אם תרצו”?

 


האם בנק לאומי עומד לממן את ארגון הימין “אם תרצו”?

 

בימים אלה, בנק לאומי מנהל תחרות “שני מיליון סיבות טובות: אתם מחליטים, לאומי תורם” ובה גולשים יכולים להצביע לעמותה האהובה עליהם.

העמותות שזוכות ב-60 המקומות הראשונים יקבלו תרומה משמעותית (מ-225,000 ש”ח למקום ראשון ועד ל- 25,000 ש”ח למקום 60) מבנק לאומי.

בין העמותות נמצאת תנועת הימין הקיצוני “אם תרצו.” מועמדותה עומדת בסתירה גמורה לתקנון התחרות, שאוסר על השתתפותה של תנועות פוליטיות. סרטון התעמולה של “אם תרצו” מציג את התנועה באופן חלקי וכוזב, ומסתיר את פעילותה הפוליטית האנטי-דמוקרטית והגזענית. כרגע “אם תרצו” מדורגת במקום החמישי, שיזכה אותה ב-50,000 ש”ח.

זכיית “אם תרצו” בתרומה תאפשר לה להמשיך להסוות את האג’נדה הלאומנית הקיצונית שלה תחת חזות של תנועת מרכז. אם בנק לאומי מעניק תרומה ל-”אם תרצו,” הוא נוקט עמדה בוויכוח פוליטי-ציבורי בישראל.

היום תנועת סולידריות שלחה מכתב להנהלת התחרות בדרישה לפסול את מועמדותה של “אם תרצו.” טרם התקבלה תשובה מההנהלה. אנו זקוקים לעזרתכם על מנת לשכנע את הבנק להסיר את “אם תרצו” מרשימת המועמדים.

יותר מ-500 לקוחות כבר הודיעו לבנק לאומי על סגירת החשבון במידה שהבנק לא יחזור בו מהחלטתו לממן את תנועת הימין הקיצוני “אם תרצו”. יש לכם חשבון בלאומי ועדיין לא הודעתם לבנק על סגירתו? היכנסו לאתר ואימרו למנהלי הבנק שאת המלחמה שלהם בדמוקרטיה הם יאלצו לממן מחשבון של מישהו\י אחר\ת. http://www.dicemarketing.co.il/leumi

 

‏06/12/1

קריאה לפסילת מועמדותה של התנועה הפוליטית “אם תרצו” מתחרות “שני מליון סיבות טובות”

 

אנו, חברות וחברי תנועת סולידריות, מברכים על יוזמתו של בנק לאומי “שני מיליון סיבות טובות: אתם מחליטים, לאומי תורם.” בין העמותות המובילות נמצאות עמותות רבות שעושות עבודת קודש בתחום החברתי וההומניטרי.

יחד עם זאת, הופתענו לגלות כי עמותת “אם תרצו,” תנועה פוליטית קיצונית ושנויה במחלוקת, השתרבבה אל רשימת “60 המובילות.” נוכחותה של “אם תרצו” ברשימה עומדת בסתירה עם תקנון הפרוייקט לפיו “הפרויקט אינו מיועד לעמותות בעלות מטרות פוליטיות” (סעיף 2.1.4).

“אם תרצו” אינה סתם תנועה פוליטית, היא תנועה פוליטית שנויה במחלוקת הנחשבת בעיני רבים כקיצונית, אנטי-דמוקרטית ואף גזענית. עיסוקה הכמעט בלעדי של התנועה הוא בשאלות הנוגעות לסכסוך הישראלי-פלסטיני (כדוגמת קמפיין “נכבא-חרטא”) וליחסי שמאל-ימין בישראל (כדוגמת הקמפיין הפרובוקטיבי נגד חברת הכנסת לשעבר נעמי חזן). כמו כן, היא מרבה לקיים הפגנות במגוון נושאים פוליטיים. התנועה הביעה תמיכה פומבית בגל החקיקה של הימין נגד חופש הביטוי והעיתונות, לו מתנגדים כמחצית מאזרחי ישראל (על פי סקר של עיתון “הארץ” מהשבוע האחרון).

יש לציין שסרטון ההסברה של “אם תרצו” המופיע באתר התחרות משקף את פעילות התנועה באופן כוזב ומטעה תוך הסתרת שלל הפעילויות הקיצוניות והשנויות במחלוקת של התנועה, כדוגמת קמפיינים ציבוריים בעלי אופי פוליטי מובהק, קריאה לפיטורי מרצים באוניברסיטה על רקע דעותיהם הפוליטיות, והפצת חומרי הסברה המשקפים עמדה פוליטית מובהקת. אנו מבינים מדוע חברי “אם תרצו” מתביישים בפעילותם ומנסים להסתירה, אך איננו מבינים מדוע בנק לאומי נותן לכך יד.

אפילו ללא קשר לשאלת הפרס, עצם העובדה שאתר של בנק לאומי מקדם את פעילותה של תנועת “אם תרצו” ומאפשר תרומה לה והצטרפות לפעילותה מהווה הפרה בוטה של תקנון התחרות ומטיל צל כבד על הנייטרליות הפוליטית של התחרות ושל בנק לאומי.

משמעותה של הענקת תרומה לתנועת “אם תרצו” היא נקיטת עמדה קיצונית בשיח הציבורי-פוליטי בישראל.

אנו בתנועת סולידריות בטוחים שבנק לאומי ירצה להימנע משערוריות מיותרות ויסיר את מועמדותה של תנועת “אם תרצו”, בהתאם לתקנון הפרויקט, ומברכים מבעוד מועד את העמותות הזוכות, שבוודאי תהיינה ראויות וזקוקות לתרומה נדיבה כדי להמשיך את פעילותן בתחומים המוגדרים בתקנון.

בברכה,

תנועת סולידריות

 

“אני מורה פוליטי/ת”: קבוצת לימוד למורות ולמורים בחינוך העל-יסודי

תנועת סולידריות גאה להכריז על פתיחת המחזור השני של קבוצת הלימוד והדיון “אני מורה פוליטי\ת” שתעסוק בבחינת מעשה ההוראה והחינוך בהקשר חברתי ופוליטי. הקבוצה מיועדת למורות, מורים וסטודנטים להוראה בחינוך העל יסודי בירושלים.

השיח הפוליטי, המדיני והחברתי נוכח ממילא בגלוי ובמובלע בחיי בית הספר, בין שמקורו מחוץ לבית הספר ובין שהוא מוטמע דרך תכניות הלימוד וסדר היום החינוכי. בעבודתנו כמורים אנו נחשפים לא אחת לביטויי גזענות, ניכור ופחד ומחפשים אחר דרכי ההתמודדות הנכונות עימם. במפגשים נשאל מהו מרחב הפעולה שלנו כמורים במציאות הפוליטית-חברתית כיום. נדון בדרכינו כמורים וכמורות להוות קול אחר ולתרום להרחבת אופקי ההיכרות של התלמידים את מציאות החיים בישראל. נדבר על יכולתם של מורים לחנך להומניזם, לערבות הדדית ולאהבת אדם, זאת מתוך רצון ליצור מציאות שונה בארץ, שיש בה עתיד חיובי ליהודים ולערבים החיים בתוכה.

קבוצת “אני מורה פוליטית” הנה פרי יוזמה וולונטארית של מורות ומורים בשיתוף תנועת סולידאריות. כל העושים במלאכה פועלים בה בהתנדבות ונהנים משיתוף פעולה של ארגונים נוספים הפועלים למען צדק חברתי ודו-קיום. התכנית תכלול עשרה מפגשים שיתקיימו בימי שלישי בשעה 20:00, אחת לשבועיים. המפגשים יונחו על ידי חברי קבוצת “אני מורה פוליטי/ת” שהחלה את עבודתה בשנת תשע”א. ההשתתפות בקבוצה כרוכה בתשלום של 100 ש”ח לכיסוי הוצאות.

המעוניינים להשתתף אנא פנו אלינו לכתובת הדוא”ל politicalteacher@gmail.com. אנו נחזור אליכם ונזמינכם למפגש מקדים של היכרות ותיאום ציפיות.

לתוכנית המפגשים ראו כאן

הימין נלחם. והשמאל? / אלמה ביבלש, פעילת ‘סולידריות’, בהפגנה בענתות

אני מתרגשת מאוד לראות את כולכם, את מאות האנשים שהגיעו, עומדים איתנו כאן היום בענתות כדי לומר לא לאלימות המשתוללת של הימין. החזרה שלי היום לכאן אינה מובנת מאליה. ההחלטה לא באה בקלות. התמונות והפחד המשיכו ללוות אותי גם השבוע, גם חודש וחצי אחרי. אבל אין דבר נכון יותר מהעמידה של כולנו יחד. כאן, דווקא כאן. בפתח ישוב שחרט על מצחו אות קלון. שכה רבים מתושביו השתתפו בתקיפה ואילו האחרים אשמים בשתיקה. שתיקה הנמשכת כבר חודש וחצי, במהלכם איש לא לקח אחריות, אף אישה לא הוקיעה.

ההתנחלות שאנו עומדים בפתחה, מול השער הסגור, הפכה עצמה לסמל. סמל ל”התנחלות איכות חיים” שנהייתה לחממה לאלימות וטרור, סמל להשתלטות כוחנית ומפרת חוק על אדמות פלסטיניות פרטיות, סמל לשיתוף הפעולה – במעשה ובמחדל – בין העבריינים לבין מי שמתיימרות להיות “רשויות החוק” בישראל.

כי אלימות הימין לא מתבטאת רק באגרוף, או צינור או סכין. ולא מצטמצמת לספריי השחור של כתובות הזוהמה “תג מחיר”. באנו לכאן לדבר על האלימות הפיזית הקשה שחווינו פה בענתות, שחוו חברינו מ”לוחמים לשלום” במסיק בג’אלוד ממתנחלי “אש קודש”, שחווה האוכלוסייה הפלסטינית על בסיס קבוע, יומיומי. באנו לדבר על שרפת המסגדים, על עקירת העצים ועל כתובות הנאצה. אבל לא פחות חשוב מזה – באנו להצביע על שיתוף הפעולה בין הזרועות השונות של מכונה משומנת שבימים אלה מעצבת לכולנו את מציאות החיים וקובעת פה כללים חדשים.

הגדר הפשוטה הזו, שאנו עומדים עכשיו לצידה, יכולה לשמש כדוגמה. מתנחלי ענתות השתלטו בכוח הזרוע וההפחדה על אדמות פלסטיניות פרטיות והציבו אותה כאן, הרחק מהשטח שהוקצה להם, גם הוא בניגוד לחוק. והרשויות – לא רק שלא פרקו אותה והעמידו אותם לדין – אלא חיברו אותה לתשתיות, הציבו עובד במימון המדינה לעמוד בפתחה, ומנעו מבעליהם של האדמות הכלואות בתוכה את הגישה החופשית אליה. כך זה עובד, שוב ושוב: בתחילה בכוח, אחר-כך במדיניות של מחדל, עצימת עין מכוונת, אחר-כך בהכשרה שבדיעבד. בתמיכה ובתקצוב. עוד אדמה, עוד חלקה, גדר, שער ממוגן, אבטחה, חיבורים מוסדרים למים, חשמל, סלילת כבישים, היכלי תרבות. ומאחור, נשכחים, אלפי פלסטינים שאדמתם נגזלה, כבודם נרמס, פרנסתם אבדה וביטחונם ובטחון ילדיהם הפקר.

הימין נלחם היום, בחזיתות רבות. כוחות הביטחון, צבא מג”ב ומשטרה, מגויסים לשירותה של אידיאולוגיה קיצונית. כאן, עוד יותר אפילו מבשייח ג’ראח, נתקלנו באכיפה בררנית שמיושמת על-ידי משטרה פוליטית המשרתת את משטר הכיבוש. משטרת ישראל ביתנו, משטרת המתנחלים. ראינו זאת בברור כשהם עמדו מנגד ואפשרו לזוועה להתרחש. ראינו את זה כשבמשך חודש וחצי לא נעצר אף אחד מהתוקפים. וראינו את זה כשגם את קיום ההפגנה הזאת הם ביקשו למנוע.

הימין נלחם גם באמצעות החקיקה המתרחשת היום בכנסת, ובאמצעות מינויים המאפשרים לאידיאולוגיית הכיבוש והנישול לחדור אל עמדות מפתח. ותיקי מועצת יש”ע מונו לאחרונה לתפקיד ראש מנהל מקרקעי ישראל ורשות שמורות הטבע והגנים. לא מקרה הוא ששני התפקידים קשורים לאדמות וקרקעות.

הרציונאל שבבסיס פרויקט ההתנחלות הגזעני והגזלן פרץ את גבולות השטחים. בערים המעורבות בתוך הקו הירוק ביפו, צפת, רמלה, לוד, פועלים גרעינים תורניים וישיבות הסדר, שמטרתם יהוד וסילוק של אוכלוסיה פלסטינית ערבית, זוכים לתמיכה מלאה של המשטר בישראל, תופסים אחיזה ומפיצים מסרים גזעניים ומסוכנים.

הדוגמאות עוד רבות אבל אני רוצה לקצר. התמונה ברורה. הימין נלחם. התקשורת, שתפקידה לדווח ולהצביע על מגמות, שקובעת מה נתפס כחשוב, פועלת משיקולי כסף ורייטינג ולרוב מתקרנפת ולא מקימה קול צעקה.

ומה איתנו? פעילות שמאל ואנשי זכויות האדם? איפה אנחנו? בתוך המאבק נגד הכיבוש ולמען שוויון אזרחי שיאפשר מרחב מחיה הוגן לכולנו, מה התפקיד שמוטל עלינו?

אני יודעת שאסור לנו לשבת בצד. איבדנו את הפריבילגיה והזכות לוותר על פעולה. הבחירה שלנו פעילי סולידריות ושלי באופן אישי, בחירה שגם אחרים שותפים לה, היא עמידה בשטח. לצד הפלסטינים במאבק משותף, היכן שהעוול מתרחש, תוך נכונות להגיע אל  המקומות ולעמוד במצבים בהם הוא מרים את ראשו. כי אנחנו יודעים שלא אנחנו מביאים את האלימות לענתות – היא כבר נמצאת פה. אבל אנחנו גם יודעים שכישראלים יש לנו פריבילגיות שאין לפלסטינים החיים תחת כיבוש. ואנחנו נחושות ונחושים להשתמש בהן, אפילו בזמנים האלה, כשהן נשחקות. כי תפקידנו הוא לחשוף, ולהוציא החוצה את הריקבון, את הסכנה, ולהסיר את המסכות. להיצמד לכללים של מאבק בלתי אלים ולהיאבק – בגזענות, באלימות, בכיבוש.

היום, אני פונה אל כולכם וקוראת לפעולה. עלינו להבין מול מה אנחנו עומדים – ולהשיב בחזיתות רבות. כל אחד ואחת מאיתנו על פי יכולתה, על פי אמונתה וכישוריה. עלינו להרחיב את המעגלים, לצרף אלינו אנשים נוספים, ולעשות. כבר עכשיו מאוחר, מאוחר מאוד. אבל לא מאוחר מדי.

11 בנובמבר 2011


ראו כאן לסרטון המלא מההפגנה

קראו עוד:
לא נסכים להיות חברה קולוניאלית / פרופ’ זאב שטרנהל בהפגנת סולידריות בענתות
קבוצות הטרור מקבלות עידוד מהכנסת /  ג’רייס סאבא בהפגנת סולידריות בענתות
הלינץ’ בענתות: קו פרשת מים עבור הדמוקרטיה הישראלית
השתלטות מתנחלי ענתות על אדמות פלסטיניות פרטיות והקשר הסימביוטי בין המתנחלים לבין כוחות הביטחון: כאן וכאן
אשה מוכה, דמוקרטיה מוכה | דורית אלדר
הסרטון מאירועי ענתות, 30 בספטמבר 2011

לא נסכים להיות חברה קולוניאלית / פרופ’ זאב שטרנהל בהפגנת סולידריות בענתות

אנחנו נמצאים כאן על מנת לומר לכל מי שצריך לשמוע: הבריונים לא יפחידו אותנו. הם לא ימנעו בעדנו מלחזור ולומר שאם ישראל לא תשים קץ להתנחלות, תשים ההתנחלות קץ למדינת ישראל. הם לא ימנעו בעדנו מלומר שאנחנו לא נסכים להיות חברה קולוניאלית, לא נסכים לאפרטהייד בשטחים ולא נסכים לחיסולה ההדרגתי של הדמוקרטיה הישראלית.

 

המקום שאנו עומדים בו נכנס כבר להיסטוריה של המאבק הארוך והקשה נגד דכוי הפלסטינים, נגד האפליה שהם סובלים ממנה מזה שנים רבות כל כך. אך מטרות המאבק המתנהל כאן הן הרבה מעבר לעשית צדק: כאן נלחמים על נפשה של הארץ הזאת, על עתידה ועל עתיד ילדינו ונכדינו. תנועת סולידריות שייח ג’ראח נולדה באורח ספונטני, כאשר התברר שמתנחלים התחילו בנישול של תושבים ערבים ממזרח ירושלים. עקרונית, אנחנו חושבים שאם מותר ליהודים לדרוש בחזרה בתים או שטחים שהיו בבעלותם לפני מלחמת העצמאות אז מן הצדק הוא שערבים יוכלו לתבוע בתים ושטחים בבקעה או בקטמון. אבל לא זה מה שאנחנו דורשים: אנחנו תובעים מהיהודים ומהערבים, מהישראלים ומהפלסטינים גם יחד להכיר בסופיות המצב שהתהווה בשנת 1949. עקרון זה חל גם על ירושלים, עיר משותפת לשני העמים.

עקרונותינו פשוטים מאין כמוהם: לשני העמים אותן זכויות ואם לנו יש זכות לצדק, לחרות, לעצמאות ולשלטון עצמי, אז אותן הזכויות בדיוק שמורות גם לפלסטינים. והן שמורות לפלסטינים ושמורות לנו כי אלה זכויות אוניברסליות השייכות לכל בני אדם, לכל העמים על פני כדור הארץ. אם יש לנו זכות למדינה משלנו אז גם לפלסטינים אותה זכות, ומאחר חיים בארץ הזאת שני עמים אז את הארץ הזאת חייבים לחלק. זהו פתרון של תבונה ופתרון של צדק. ואנחנו אומרים עוד משהו: לאף אחד משני העמים אין בלעדיות בבעלות על הארץ. חלוקת הארץ היא הדרך היחידה לעשות צדק לשני העמים והקו הירוק הוא האמצעי לחלוקת הארץ על בסיס העקרון של סופיות החלוקה הטריטוריאלית של מלחמת העצמאות.

לכן, ההתנחלות אינה רק כפי שנהוג לומר, מכשול לשלום, היא חסם השלום, היא האסון הגדול של התנועה הלאומית היהודית ושל מדינת ישראל. הציונות לא הייתה תנועה להשתלטות על חייו של עם אחר, היא הייתה זקוקה לחלקת ארץ עליה אפשר יהיה להקים בית. אנחנו את ביתנו הקימונו: באיזה נימוק מותר לנו למנוע מהפלסטינים להקים את מדינתם שלהם?

בעיית המאחזים הקרויים לא חוקיים, כאילו שלא כל ההתנחלות היא בלתי חוקית, היא בעיה משנית לגמרי. הבעיות המשפטיות הכרוכות בהתנחלות – קרקע פלסטינית פרטית, לא פרטית, הלבנת המאחזים – מעניינות כקליפת השום. מה זה משנה אם עוד כמה קרוונים יעמדו על הגבעות: האם יש מי שבאמת סבור שהורדת כמה צריפים תשנה משהו? הבעיה היא לא שם: הבעיה האמיתית היא אצל האנשים ההגונים, שומרי חוק כמו השר בני בגין. השר בני בגין, הידוע כאיש צדיק, תובע לקיים בדחיפות את פסיקת בג”צ ולהוריד את הקרוונים האלה. נהדר! אבל בעת ובעונה אחת השר בגין נלחם בכל כוחן על סיפוח גושי ההתנחלויות. שימו נא לב שאצל השר בגין רק גושי ההתנחלויות ישארו בידינו. רק הם! שום דב אחר לא! אלא שאצלו אין גוש עופרה, גוש אריאל, גוש מעלה אדומים, זה מסובך מדי. אצלו זה הרבה יותר פשוט: יש גוש יהודה, יש גוש שומרון, ויש גוש הבקעה וכולם אצלנו. ובני בגין מוביל את האנשים ההגונים בימין במאבק הגדול על שלטון החוק בישראל. אם זה לא היה כל כך עצוב, כל כך טרגי, זה היה נושא למערכון.

לבסוף תרשו לי עוד משהו: מהפכת הימין המתנהלת עכשיו בכנסת מלווה בסתימת הפיות הגסה לתקשורת, בצד גזר דין מוות על ערוץ 10 שתכניות החדשות שלו והעיתונאים החוקרים שלו לא נשאו חן בעיני הממשלה, אינה חמורה פחות מהפעילות הבריונית של כנופיות תג מחיר. האיומים על אנשי “שלום עכשיו”, המלחמה נגד בית המשפט העליון, משתלבים במערכה כוללת, שמטרתה שחיקה של הדמוקרטיה הישראלית. המערכה על אופיו של המשטר בישראל קשורה קשר הדוק למאבק על הנסיגה מהשטחים ועל השלום. אלה שני צדדים של אותה מטבע: ככל שיקצין אפיו האנטי-דמוקרטי של המשטר שהימין מנסה להנהיג בישראל, יקטנו הסיכויים להסדר של שלום.

שעה קשה, אנחנו נלחם בשתי החזיתות גם יחד. רוחנו לא תיפול ואנחנו לעולם לא נסכים להיות גולים בארצנו.

11 בנובמבר 2011


ראו כאן לסרטון המלא מההפגנה

קראו עוד:
הימין נלחם. והשמאל? / אלמה ביבליש, פעילת ‘סולידריות’, בהפגנה בענתות
קבוצות הטרור מקבלות עידוד מהכנסת /  ג’רייס סאבא בהפגנת סולידריות בענתות
הלינץ’ בענתות: קו פרשת מים עבור הדמוקרטיה הישראלית
השתלטות מתנחלי ענתות על אדמות פלסטיניות פרטיות והקשר הסימביוטי בין המתנחלים לבין כוחות הביטחון: כאן וכאן
אשה מוכה, דמוקרטיה מוכה | דורית אלדר
הסרטון מאירועי ענתות, 30 בספטמבר 2011