פריחה חסרת תקדים מתרחשת במזרח ירושלים. כל אותם הסיפורים על צפיפות מגורים, ביוב זורם ורחובות צרים… כל אלו אינם אלא נחלת העבר. חברים, קבלו את ירושלים המזרחית החדשה: בירת הגנים לאומיים של ישראל, לא פחות מחמישה בספירה האחרונה ועוד היד נטויה. מערב ירושלים שנותרה מיותמת ללא גנים כלל.
הנתון הזה בהחלט זקוק להסבר. אז מי, או מה, אחראי על כל הירוק הזה ששוטף ומאיים להטביע את השכונות במזרח ירושלים?
נתחיל בהתחלה. לפי ויקיפדיה רשות הטבע והגנים (רט”ג) היא “הרשות הממשלתית האמונה מטעם החוק הישראלי על שמירת ערכי הטבע והמורשת במדינה. הרשות אחראית על ניהול שמורות הטבע והגנים הלאומיים וכן על אכיפת חוקי שמירת הטבע בשטחים הפתוחים”. אני חושב שזה מכשיר נוסף שהימין הישראלי גילה, וכעת משתמש בו כדי למרר לכולנו את החיים. אבל לזה עוד נגיע.
רשות הטבע והגנים אחראית על כ-400 שמורות טבע וגנים לאומיים, המהווים קרוב ל-25% משטח המדינה (ועוד כמה אחוזים נכבדים של פלסטין). רט”ג היא הגוף האחראי על הכרזה של שטחים חדשים כגנים לאומיים ועל קביעת גבולותיהם. חשוב לא פחות, רט”ג אחראית על אכיפת החוק באזורים אלו, דרך המשטרה הפרטית שלה – הסיירת הירוקה. כך, למעשה, מנוהל רבע משטח המדינה על ידי גוף שעד לפני כמה ימים הייתי בטוח שעסוק כל ימיו בשמירה על איכות חייהם של שפני הסלע וחזזית העצים…
הגוף שמנהל את הרט”ג הוא מליאת הרשות המורכבת מ-19 חברים, בהם המנכ”ל, נציגים של משרדי ממשלה, מומחים ונציגי ציבור. המליאה מתכנסת 2-4 פעמים בשנה, מקבלת את ההחלטות המרכזיות (הכרזה על גן לאומי או ביטולו, דיון עקרוני וכדומה), והביצוע בשטח של ההחלטות מופקד בידי המנהלים האזוריים.
כדי לסבר את האוזן זה נראה בערך כך: המנכ”ל הוא שאול גולדשטיין, שסיים זה מכבר את תפקידו כראש מועצת גוש עציון. יחד איתו יושבים במליאה נציגי ציבור כמו אפרים אבן שבשאר זמנו הוא משמש כפעיל ליכוד ויו”ר ברית חיילי האצ”ל. את ההחלטות שמתקבלות במליאה מבצע האחראי על אזור ירושלים, אביתר כהן, מתנחל מעופרה, שעד לא מזמן עבד בעמותת אלע”ד. אגב, אל תחפשו ערבים במועצה הציבורית. לא כנציגים ולא כעדים. בכל שנות פעילותה של המועצה לא נכנס אף לא-יהודי לחדר קבלת ההחלטות.
אז אולי, בעצם, פחות מפתיע שכל וואדי וכל גבעה הופכים במזרח ירושלים לגן לאומי. במיוחד אם הם מוגדרים כשטח פרטי של פלסטינים. שהרי אם רוצים להפקיע שטח לצורכי ציבור, צריך לשלם פיצוי גדול לבעלים. הכרזה של גן לאומי אינה מפקיעה את זכויותיו של בעל הקרקע על השטח; היא רק אוסרת עליו לבנות עליה. השטח נשאר “נקי” מבנייה, והרשות אינה משלמת דבר ואינה נגררת לדיונים מפרכים בבתי משפט. כך מבטיחים ששום ערבי לא יבנה במקום לא נוח את ביתו. ואם ביתו היה במקום לפני שהאזור הוכרז כגן לאומי תמיד אפשר להרוס. גם כאן הרט”ג יוכלו ואף ישמחו לעזור.
למשל, בדיון שהתקיים בשנת 2009 על גן לאומי סובב חומות (רצועה של מאות מטרים מסביב לעיר העתיקה), מתלוננים חברי מליאת הרט”ג כי “המצב הקיים, שבו אלפי תושבים החיים במאות מבנים לא מוסדרים הוא בלתי נסבל מכל בחינה” מלבד, כמובן, בתי השכונה היהודית ימין משה ש”עולים בקנה אחד עם מטרות הגן ואינם פוגעים בתפקודו”. בכלל, נראה שבניה ליהודים עולה תמיד בקנה אחד עם ערכי הנוף בירושלים, אחרת קשה להבין איך גדלות ההתנחלויות בגן הלאומי “עיר דוד”, מוקמות תחנות משטרה בסמוך לגן הלאומי “מורדות הר הצופים” ואיך, לעומת זאת, מה שהייתה פעם גבעה ירוקה עם נוף יפה ליד בית חנינא נפלה קורבן לבולדוזרים שישרו אותה לצורך הקמת השכונה החרדית רמת שלמה.
גן לאומי “מורדות הר הצופים” כמשל
האחרון בסדרת הגנים הלאומיים הוא גן לאומי “מורדות הר הצופים“. הגן החדש נמצא בין השכונות עיסאוויה וא-טור, והפלא ופלא יושב בדיוק על כל עתודות הקרקע של שתי השכונות (ועל כ-50 בתים שהפכו באופן זה להיות מיועדים להריסה). הגן ניחן בפלאי טבע ונוף כמו ערימות אשפה לא מפונה ומאופיין בצמיחה מרהיבה של סירה קוצנית. בנוסף, לטענת רשות הטבע והגנים, הוא המקום היחיד שממנו ניתן לראות גם את ירושלים וגם את המדבר. כמובן, אם מצליחים לראות מעבר לבסיס מג”ב ולכביש עם חומת ההפרדה שמעט הורסים את הנוף המרשים.
ניתן להתרשם עמוקות מהדאגה של רשות הטבע והגנים לחשיבות הנופית של האזור, אך קשה שלא לחוש שהחשיבות האמיתית היא הניסיון הישראלי ליצור מצד אחד רצף טריטוריאלי בין ירושלים להתנחלות של מעלה אדומים (שטח הקרוי E-1, שהגן החדש ישב על חלקו), ומצד שני ליצור רצף של “גנים לאומיים” מצפון לדרום, המנתק את שכונות מזרח ירושלים זו מזו. שכן, הגן לאומי עמק צורים יהפוך להמשכו של הגן החדש, וימוזג בתוך גן לאומי סובב חומות, גן לאומי עיר דוד וגן לאומי עמק המלך.
מה אפשר לעשות?
תושבי א-טור ועיסוויה מנהלים מזה שנים מאבק ארוך על מנת שיוכלו לפתח את השכונות שלהם, על הקרקע הפרטית שלהם. כל אחת מהשכונות הגישה תוכניות מתאר בעלות של מאות אלפי שקלים שהם מימנו מכיסם. אפילו עיריית ירושלים הסכימה לשתף פעולה והתחייבה כבר לפני שנים לדון בתוכניות המתאר ולפעול לאישורן. אלא שגם התחייבות זו לא קוימה, התוכניות היקרות אפילו לא נידונו, וה”חשיבות הנופית” ניצחה, אחרי שתכנית הגן החדש אושרה.
כעת החליטו התושבים, למרות מסע ההפחדות המתנהל נגדם, לצאת למאבק ציבורי על זכותם לבנות על הקרקע השייכת להם. תנועת “סולידריות” יחד עם הוועדות העממיות באזור מזמינים אתכם להצטרף למאבק.
——
ביקור בשכונות א-טור ועיסאוויה והגן הלאומי החדש| מיכה רחמן
תכנית חדשה להקמת גן לאומי מאיימת לחנוק את עיסאוויה ואת א-טור
אושרה בניית גן לאומי במזרח ירושלים ש”יחנוק שכונות פלסטיניות”, ניר חסון, “הארץ”
הסולידריות לא עוצרת בבטונדה: מאבק יהודי-ערבי בעיסאוויה / צבי
