דהמש: כל הפוסטים

הפגנה בלוד, שלישי הקרוב, 12/4, בשעה 18:00

השבוע האחרון היה אחד החשובים בפעילות תנועת “סולידריות” באזור לוד ורמלה. בבוקר יום חמישי האחרון, 7/4, עמדה משפחת אלעאג’ו על סף פינוי מביתה ברמלה. בסופו של היום, בזכות מאמציהם ונוכחותם של פעילים לצד התושבים ובני המשפחה – הצלחנו למנוע את הפינוי. קראו עוד וצפו בסרטון: כאן

לאור ההצלחה הנוכחית, והפניות הרבות המגיעות מאזור זה לחיזוק הקשר עם “סולידריות”, אנו נמצאים בשלבי הקמה של קבוצת פעילים אזורית. אנו פונים לתומכינו המתגוררים באזור לוד ורמלה ליצור קשר, להצטרף לקבוצה ולשנות את המציאות הפוליטית באזור. כתבו אלינו:  ramlod@solidarity.org.il

עוד באותו אזור: נדחה הדיון במועצה הארצית לתכנון ובנייה בעניין תוכניות המתאר שהגישו תושבי דהמש, שהיה אמור להתקיים השבוע. הכפר דהמש נאבק כבר שנים ארוכות על הכרה, וחיבור לתשתיות בסיסיות. בזמן שעבור הקיבוצים והמושבים בסביבה הקרקע הופשרה לצרכי בניה, תושבי הכפר, חלקם יושבים במקום עוד קודם לשנת 1948, עדיין נחשבים כפולשים על אדמתם. עוד על המאבק בדהמש כאן וכאן.  

המאבק באזור ממשיך להתרחב! הצטרפו אלינו!
יום שלישי הקרוב, 12/4, בשעה 18:00
במאהל המחאה של משפחת אבו עיד
רחוב הלן קלר פינת רחוב המסגד, לוד

להגעה מירושלים: התקשרו לצילי 025662493 או 0527070897
להגעה מתל אביב: התקשרו לאלמה 0542292474 

 

פרידה שעבאן, תושבת דהמש, בהפגנת סולידריות בשייח ג'ראח, יוני 2010. צילום: סילאן דלאל, אקטיבסטילס.

“בחצר האחורית של תל אביב” – רשמים מסיור ללוד, רמלה ודהמש / חן משגב

לוד, רמלה והכפר דהמש, עשרים דקות מתל-אביב, ואפילו “רחוק מן העין רחוק מן הלב” קשה לומר. אחת עשרה בבוקר, יום שמש יפה (לפחות בינתיים) ואנחנו, כעשרים נשים וגברים מתכנסים במסוף ארלוזורוב לקראת סיור חשוב בלוד, רמלה ודהמש. הסיור מאורגן על ידי תנועת “סולידריות” בשיתוף עם תנועת “חוט’ווה” – תנועת צעירים הפעילים בערים הללו אליהן פנינו מועדות.

כבר בתחנה הראשונה, מרכז העיר ההיסטורית לוד, מזג האוויר משתנה בדרמטיות ומרכז העיר העתיק, המוזנח והנטוש למחצה מקבל את פנינו בגשם זלעפות. אנו שומעים הסברים מפידאא וסוהל נציגי תנועת חוט’ווה (צעד), שהיא תנועה שהקימו פעילי שטח ישראלים-פלסטינים צעירים תושבי הערים לוד ורמלה על מנת לקדם את האוכלוסייה הערבית באזור תוך חיזוק תחושת השייכות והעצמת הקהילה. “סולידריות” עובדים מזה זמן בשיתוף עם תנועה זו כחלק מסדר היום הערבי-יהודי המשותף בכלל והמעורבות הפעילה כנגד העוולות בעיר לוד בפרט. אנו מסיירים יחד עם האקטיביסטים מחוט’ווה והקולגות מסולידריות בעיר העתיקה, נכנסים למסגד של העיר ורואים את החאן העתיק והמתפורר. אנו שומעים על האפליה והמצוקה בתחום הדיור, הרווחה והחינוך אותו חווים אזרחיה הערבים של לוד, ועל הניסיונות “לייהד” את העיר בדרכנו לבתים ההרוסים של משפחת אבו עיד.

במחנה הפליטים אבו עיד, כינוי שאין טוב ממנו לתאר את המחזה הקשה הנגלה לעיננו, אנו נחשפים למציאות הקשה והמכוערת של הריסת בתים על תכולתם. אנו מסתובבים המומים בין ערימות ההריסות ולצדן אוהלים מכוסי ניילון בהם מתגוררים בני המשפחה שבתיהם נהרסו. מפאת הגשם אנו עוברים לאוהל המחאה בכניסה למתחם ושומעים שם את הסיפור הקשה של הפינוי מפי בן המשפחה ריאד אבו עיד. תוך כדי לגימת קפה אשר מוגש לנו ברוחב לב על ידי אנשים שבתיהם נהרסו (!), אנו מבינים כי לא מדובר רק באובדן הפיסי של בית במשמעות של ארבע  קירות, חפצים ורהיטים (שנבלעו תחת גבעות הבטון ההרוס) , אלא על אובדן טוטאלי של מרקם חיים, אווירת משפחה, מסגרת לילדים ובני הנוער וטראומה קשה של פינוי אלים וכוחני שלא תישכח במהרה.

בדרכנו לביתה של משפחת שעאבן בכפר הלא מוכר דהמש אנו חולפים על פני שכונות הרכבת ושכונת ופרדס שניר בלוד ולומדים על המצב הקשה והבלתי אפשרי בו חיים בני אדם במרחק כה קטן מאיתנו. בבית משפחת שעאבן בכפר דהמש אנו שומעים על מהות החיים בכפר לא מוכר, על המשמעויות היומיומיות של אי ההכרה ועל יחס הרשויות לאנשים החיים שם. גם כאן, אנו מתקבלים בחום רב, ושתייה חמה בבית היפה והנעים העומד בפני הריסה. נראה שאין תחליף למפגש הבלתי אמצעי ולסיפור האישי של אם המשפחה פרידה , אשר  מתארת בגילוי לב את החוויות הקשות אותן עברו היא ובני משפחתה במגען עם רשויות “החוק” הישראלי . ביוצאנו אנו לוחצים בחום את ידי בני המשפחה ומחזקים את ידם להמשך המאבק.

מדהמש אנו יוצאים לתחנה האחרונה בסיור והיא העיר רמלה. גם רמלה, כמו לוד, היא עיר “מעורבת” המפלה בשיטתיות את תושביה הערבים. אנו שומעים את סיפורו של פעיל חוט’ווה מוחמד ודרך סיפורו האישי למדים על מגבלות הדיור, התעסוקה והפנאי של צעירי העיר הערבים. יחד עם מוחמד אנו עורכים סיור מודרך באתריה ההיסטוריים והארכיאולוגים של העיר ונחשפים למידת ההזנחה וחוסר האכפתיות כלפי שכיות חמדה רבות בעיר ההיסטורית אשר קשורות לעברה הפלסטיני של העיר. בין המסעדות והחומוסיות המפורסמות של רמלה מסתתרות פנינים אדריכליות ותרבותיות שמדיניותו הגזענית של ראש העיר דואגת להזניח ולהסתיר. אנו מסיימים את הסיור בחמאם העתיק או שמה שניתן לראות מבעד להררי האשפה המכסים אותו, מתנחמים במאפה טרי במאפיה מקומית, מודים לצעירי חוט’ווה ושמים פעמינו בחזרה לת”א. לפחות חלקנו לא יוכלו להישאר אדישים למציאות שנחשפה בפנינו בסיור הזה ויצטרפו, כך נקווה, לפעילות המשותפת ולמאבק  של סולידריות יחד עם בני המשפחות שפגשנו היום.

יום שישי הקרוב, 28/1, 14:00, סולידריות בשייח ג’ראח: יחד נגד האפליה והדיכוי הפוליטי!

פרידה שעבאן (משמאל) בהפגנת סולידריות בשייח ג'ראח, יוני 2010. צילום: סילאן דלאל, אקטיבסטילס.

כבר קרוב לשנה תנועת “סולידריות” פעילה ברמלה, לוד והכפר הלא מוכר דהמש. יחד עם התושבים והפעילים שם עמדנו מול סכנת הפינוי בדהמש ונגד הריסת הבתים בלוד. הפגנו, דיברנו, שמענו מוזיקה בהופעות ופגשנו גברים ונשים אמיצים שנחושים לא לתת לשנאה ולגזענות לשבור את רוחם.

ביום ראשון השבוע נעשה בדהמש מעשה נבלה. כוחות משטרה גדולים פשטו על הכפר ועצרו, תוך כדי הפעלת אלימות, את משפחת שעבאן. פרידה, עלי ו-4 מילדיהם הוכו, רוססו בגז ונגררו לתחנת משטרה. (ראו כאן לוידאו מהמעצר). עד לשעה זו, חמישה ימים מאוחר יותר, מוחזקת כל המשפחה במעצר. בבית המשפט, טענה המשטרה שיש בידיה חומר סודי הדורש את המשך המעצר.

אין אדם שפגש את פרידה ועלי, מהפעילים המובילים של המאבק בדהמש, ולא התאהב. בפשטות, באהבת האדם בנחישות ובמחויבות העמוקה במאבק משותף יהודי ערבי. בסרטון על לוד שצולם לפני שבועות ספורים אומרת פרידה:

 “זה לא סוד שרוצים כמה שפחות ערבים כאן. אין הרבה אנשים שמזדהים איתנו. אני מקווה שיזדהו איתנו. 
  בסופו של דבר, אנחנו בני אדם.”

ביום שישי הקרוב יגיעו עשרות מתושבי ופעילי לוד להפגנה בשייח ג’ראח, לתמוך במאבק בשכונה ולעמוד יחד איתנו בסולידריות נגד הדיכוי של פעילים פוליטיים במזרח ירושלים ובלוד.

הצטרפו אלינו להפגנה בשייח ג’ראח,
ביום שישי הקרוב, 28/1, בשעה 14:00 

נפגין בסולידריות יחד עם שותפינו מלוד, דהמש ומזרח ירושלים
נגד הדיכוי הפוליטי, הגזל והאפליה

הסעה מת”א: 12:30, מסוף אל-על בסמוך לרכבת מרכז. אין צורך להירשם מראש.

לפרטים נוספים: 054-7485675 או 052-9517057


וידאו ממעצר משפחת שעבאן

לסרטון על הריסת הבתים לחצו כאן; דבריה של פרידה שעבאן בדקה 2:20
עוד על המאבק בלוד:
על הבנאליות של הרוע והריסות בתים; טובת הציבור;

סולידריות – עדכון נובמבר 2010

שנה למחאה – המאבק מתרחב!


כבר שנה שאנו נאבקים בשכונת שייח’ ג’ראח. בשנה הזו חווינו איך קבוצה קטנה של מפגינים הולכת וגדלה והופכת לקבוצה נחושה ומסורה של נשים וגברים, ערבים ויהודים, חילונים ודתיים, המגיעים כל שבוע, בכל מזג אויר, כדי להיאבק נגד הברבריות המתפשטת סביבנו. בשנה הזו ראינו איך אלפי אנשים בארץ ובעולם, צעירים ומבוגרים, מנהיגים, עיתונאים, ואנשים פרטיים מגיעים לחזק אותנו ולהתחזק מן האנרגיה שלנו.

כולנו יחד, עם כולם, הפכנו מקבוצה לתנועה גדלה והולכת המשמיעה את קולה בקמפוסים האקדמיים הגדולים, בכפרים הלא מוכרים דהמש ואלערקיב, בטייבה, באום אלפחם ובואדי ערה.

אבל בצד הישגים אלו, הביאה איתה השנה עלייה באלימות הממסדית, בקולות הגזעניים ובחקיקה האנטי-דמוקרטית. אלו לא רק מילים גדולות, אלא מציאות קיימת שנגדה יש להיאבק. והמאבק שלנו רק מתחיל. זהו מאבק על החברה האזרחית בישראל. על השוויון והחופש של כולנו. אך יש לנו שותפים ויש לנו תקווה והרבה רוח לחימה.

אנו מזמינים את כולם להגביר את מעורבותכם ולקחת חלק בעבודה הרבה שמצפה לנו.

רוצים להיות מעורבים יותר? מלאו את טופס ההצטרפות לפעילות!

 
בעדכון זה:

  • תמיכה בינלאומית במאבק: עצומת תמיכה, ביקור האלדרס
  • סולידריות במזרח ירושלים: שייח’ ג’ראח, סילואן, ענאתא, עיסוויה
  • מאבקי סולידריות נוספים: טייבה, אום אל פאחם, דהמש, אל ערקיב
  • סולידריות נגד הפשיזם: עצומה, תאי סטודנטים
  • פעילויות הסברה

                                                                                
                                                                                               
תמיכה בינלאומית במאבק

גורמי הימין, עיריית ירושלים ומשטרת ישראל מבקשים לנצל את הפחד של הישראלי מהאחר על מנת לעשות לנו, פעם אחר פעם, דה-לגיטימציה ולהאשים אותנו במציאות שהם עצמם מנציחים. יחד עם זאת, בד בבד עם צמיחת מאבקנו, גובר גם קול אחר, הרואה בנו את התקווה לחברה שפויה. בשבועות האחרונים זכינו פעמיים לגילויי תמיכה מרגשים כאלו:

עצומת תמיכה במאבק סולידריות שייח’ ג’ראח

בסוף אוקטובר, פורסמה עצומת תמיכה החתומה על ידי אינטלקטואלים יהודים, בהם שני זוכי פרס נובל וזוכה מדלית פילדס, המביעה תמיכה במאבק המשותף בשייח ג’ראח, ומגנה את נישול הפלסטינים מבתיהם בשכונה:

“ההפגנות בשייח ג’ראח הן קרן אור במציאות החשוכה בישראל כיום. כל אלו המחוייבים למאבק לשלום ודו-קיום במזרח התיכון חייבים לתמוך במאבק הזה” (אד וויטון, זוכה מדליית פילדס למתמטיקה)

בעקבות ההצהרה התראיין לגל”צ פרופ’ מייקל וולצר, מחותמי ההצהרה, פילוסוף בולט ופרופסור אמריטוס באוניברסיטת פרינסטון. ראו כאן דיווח נוסף ואת נוסח ההצהרה.

ביקור האלדרס

ב-22 באוקטובר הצטרפו אל משמרת המחאה בשייח ג’ראח נציגי האלדרס, ארגון שיוסד על ידי נלסון מנדלה לקידום השלום. אל ההפגנה הגיעו שלושה אורחים מכובדים ביותר: נשיא ארה”ב לשעבר, ג’ימי קרטר, נשיאת אירלנד לשעבר מרי רובינסון, ואלה בהט, פעילת זכויות אדם מרכזית מהודו. קרטר נשא דברים בהם שיבח את השותפות הישראלית-פלסטינית הבלתי אלימה כנגד הכיבוש והאפליה, ואיחל לנו הצלחה במאבק. להלן דבריה המרגשים של מרי רובינסון בעקבות הביקור:

“התחנה האחרונה שלנו בירושלים היתה נפלאה. הצטרפנו למאות מפגינים, ישראלים ופלסטינים, שמוחים מידי שבוע כנגד פינויים בכוח והריסות בתים שמתרחשים בשכונה הפלסטינית שייח ג’ראח. אני חייבת להודות שהחוויה כמעט העלתה דמעות בעיני. הייתי כה גאה באנשים האמיצים הללו, אליהם מצטרפים רבים מרחבי העולם, שיוצאים כל יום שישי כדי להאבק עבור שלום צודק.”

בביקורם בירושלים הגיעו האלדרס גם לסילוואן על מנת לשמוע את סיפורם של התושבים ולהביע את תמיכתם. להלן תיאור הביקור בירושלים מפי קרטר. עוד על הביקור.

                                                                                
                                                                                               
סולידריות במזרח ירושלים

שייח’ ג’ראח

הפגנות שישי בשייח’ ג’ראח

ב-15 באוקטובר הפגנו יחד עם תושבי אום-הארון, הנמצאים בסכנת פינוי. התקיימו מפגשים עם תושבי השכונה, שסיפרו על החיים בצל איום הפינוי, וההיסטוריה של המשפחות הגרות במקום כבר עשרות שנים. בסוף המפגשים קיימנו משמרת ליד כביש מספר אחד. ראו סרטון מההפגנה.

ב-22 באוקטובר הצטרפו להפגנה משלחת של האלדרס. נשיא ארה”ב לשעבר, ג’ימי קרטר, נשא דברים בהם שיבח את השותפות הישראלית-פלסטינית הבלתי אלימה כנגד הכיבוש והאפליה, ואיחל הצלחה למאבק. לאחר מכן צעדנו יחד והפגנו יחד אל מול בית משפחת חאנון.

ב-29 באוקטובר קיימנו במהלך ההפגנה מפגשי הכרות עם משפחות אום-הארון. סיירנו בין הבתים, ושמענו את סיפור התושבים. להפגנה הצטרפה משלחת נציגים מהוועדה העממית בטייבה. ביקור המשלחת היווה צעד נוסף בבניית סולידריות יהודית-ערבית בטייבה. ד”ר זוהיר טיבי נשא דברים בהם הביע סולידריות של תושבי טייבה עם המאבק בשייח’ ג’ראח:

“טייבה אתכם במאבק הצודק שלכם נגד הנישול, נגד הריסת הבתים, נגד הפקעת אדמות! אנחנו אתכם כאן כדי להביע סולידריות. אנחנו אתכם כאן גם כדי להגיד תודה על הביקור של משלחת סולידריות בטייבה. זה היה ביקור חשוב בשבילנו. זו היתה זריקת עידוד להמשך המאבק שלנו נגד כל העוולות נגדנו”.

ב-5 בנובמבר צעדנו משער שכם אל השכונה ומשם המשכנו למשמרת מחאה על כביש 1.

ב-12 בנובמבר ציינו שנה להפגנות בשייח ג’ראח. מאות רבות מאיתנו הגיעו לשכונה. קבוצת מפגינים הצליחה להגיע ולקיים משמרת מחאה בתוך מתחם הבתים, במקום בו המשטרה מנסה למנוע מאיתנו להפגין – אך מאפשרת למתנחלים להתפרע. כל שאר המפגינים הגיעו למחסום המשטרתי ודרשו להצטרף. המשטרה דרשה מהמפגינים להתפנות ואף איימה עליהם, אך המפגינים לא זזו – ולבסוף המשטרה לא ממשה את האיום. לאחר מכן המשכנו להפגין מול הבית הגזול של משפחת חאנון.

אירועים נוספים בשייח’ ג’ראח

ב-13 באוקטובר הרסה עיריית ירושלים את אוהל המחאה שהקימו תושבי אום-הארון בגן בו מתקיימת ההפגנה השבועית.

ב-14 באוקטובר ערך אריה קינג מסיבת עיתונאים בקבר שמעון הצדיק בו סיפר על התכניות לפנות את המשפחות הפלסטיניות משכונת אום-הארון ולהכניס במקומן משפחות יהודיות. קינג הוא איש השטח של ברון ההתנחלויות בירושלים, ארווין מוסקוביץ’, אשר כבר קיבל מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים את הבעלות על חלק נכבד משכונת אום-הארון.

במהלך מסיבת העיתונאים קיימו פעילי סולידריות משמרת מחאה יחד עם תושבי השכונה מחוץ לקבר. הם הותקפו על ידי המתנחלים וכתמיד, הסוף ידוע: אחד מתושבי השכונה נעצר יחד עם אחד הפעילים. השניים הורחקו מהשכונה למשך 15 יום. העצורים ופעילים נוספים העידו כי יוני יוסף, דובר המתנחלים, תקף אותם. בעקבות זאת, כאשר הגיע יוסף לתחנת המשטרה כדי להעיד, קיבל אף הוא צו הרחקה מהשכונה. עם זאת יוסף הפר מיד את הצו, ואף התרברב בעניין, אך המשטרה, כהרגלה, לא עשתה דבר בנדון.

יש לציין, שבמהלך מסיבת העיתונאים קינג אמנם טען שאין להם כוונה לפנות משפחות בכח, אך בשבוע שלאחר מכן הוא נצפה עורך סיור בשכונת אום-הארון עם המשטרה.

ב-1 בנובמבר הגיעה משלחת של חברי פרלמנט אירופאים לשכונה. הם ערכו סיור בשכונה, גינו את האפליה במזרח העיר והביעו סולידריות עם תושבי השכונה.

סילואן

פעילי התנועה ממשיכים להביע סולידריות גם בסילואן. נוכחותנו בכפר מתמקדת בחשיפת המציאות הקשה המתקיימת שם, על ידי תיעוד האירועים בזמן התרחשותם. מציאות קשה זו מאופיינת במתיחות ועימותים בעקבות פרובוקציות מתמשכות של מתנחלי אלע”ד, הזוכים לתמיכה וגיבוי של המדינה וכוחות הביטחון הישראליים. שיתוף הפעולה בין סולידריות לבין מרכז המידע בואדי חילווה הביא לפרסומים חשובים בתקשורת הישראלית והבינלאומית בשבועות האחרונים.

כך למשל, לפני מספר שבועות התפרסמה כתבת וידאו בתוכנית 60 דקות של CBS, המספרת על המצב בכפר.

בשבועות האחרונים במהלך העימותים עם המתנחלים ומאבטחיהם, נצפו תקריות בהן גם כוחות הביטחון הצטרפו באופן פעיל למתנחלים בתקיפת תושבי סילואן. שוטרי מג”ב “תפסו צד” ברור, כשהם מיידים אבנים ויורים, לצד מתנחלי אלע”ד, על תושבי הכפר. כתוצאה מעבודתנו נחשפו תקריות אלו בתקשורת הישראלית.

לתקיפות בנשק מצד הרשויות הישראליות, נוספים המעצרים והכליאה התכופים של ילדים ובני משפחותיהם. רבים מהילדים בשכונה אינם מכירים מציאות מלבד זאת של הסכסוך והאלימות אשר מקיפים אותם מכל עבר. פעמים רבות ילדים נחטפים מהשכונה לחקירות ומעצר, שלא בליווי הוריהם. ביוזמתנו פורסמה על כך כתבה בחדשות ערוץ 2. עוד על מצבם של הילדים בסילואן.

בתוך מציאות קשה זו מתקיים אי של שפיות לילדי סילואן בדמות “מרכז המידע והיצירה“, כעין מתנ”ס אלטרנטיבי המנוהל על ידי תושבי סילואן ומספק חוגים ופעילויות לילדי הכפר.

חלק משמעותי מהפגיעה בתושבי סילואן מתקיימת בחסות עיריית ירושלים. בשבועות האחרונים חילקה העירייה ארבעה צווי הריסה לבתים בכפר. ההריסות במזרח ירושלים מבוצעות בטענה של שמירה על שלטון החוק, אך תוך התעלמות מהעובדה שהמדיניות המופגנת של העירייה מאז 67′ הינה הימנעות ממתן אישורי בניה לפלסטינים במזרח העיר. בנוסף, העירייה יצאה במתקפה כנגד אוהל המחאה של תושבי שכונת אל-בוסתאן בניסיון להביא להריסתו.

עוד בירושלים

הדיכוי והאלימות הם נחלתם של שכונות פלסטיניות רבות בירושלים. במהלך החודש האחרון הגיעו פעילים לביקורי הזדהות בשתיים מהשכונות הללו:

ענאתא

ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, מקיים מדיניות של הזנחה פושעת בשכונות הפלסטיניות במזרח העיר. לאחרונה, הרשות הפלסטינית נכנסה לנעליה של העירייה בשכונות הפלסטיניות בעיר. ב-2 בנובמבר ערך ראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד, מספר טקסים לרגל סיום השיפוץ ב-15 בתי ספר פלסטינים הנמצאים בתחומה המוניציפלי של ירושלים. השר לביטחון פנים, אהרונוביץ, ניסה למנוע טקסים אלו על ידי פרסום צו האוסר את קיומם ואיום על התושבים. בעקבות כך מספר פעילים שלנו יצאו להשתתף בטקס שהתקיים בענאתא.

עיסאוויה

גם בעיסאוויה הסכסוך והאלימות הם חלק קבוע ממרקם חיי התושבים. המצב בעיסאוויה החל להידרדר ביום ו’ ה-5 בנובמבר כאשר נערים מקומיים רגמו רכב יהודי שנכנס (בטעות כנראה) לתחומי הכפר. בעקבות זאת המשטרה החליטה להעניש באופן קולקטיבי את כל תושבי הכפר. בימים שלאחר התקרית המשטרה נכנסה לכפר בכוחות גדולים ושיבשה את החיים בכפר. להלן תיאור האירועים. בעקבות התקריות התושבים פנו אלינו וביקשו נוכחות בשכונה. מספר פעילים הצטרפו לביקור סולידריות וסיור בכפר.

ובמערב

על חלקו בהזנחה ובדיכוי תושבי ירושלים הפלסטינים, מנסה ראש העיר ברקת לחפות באמצעות הצגת פסאדה של נורמליות תרבותית בעיר. במהלך החודשים האחרונים החלה קבוצה של פעילים בשרשרת של פעולות מחאה “הכפותים” במטרה לעורר את תושבי העיר למצוקות האמיתיות, ליחס המפלה כנגד הפלסטינים ולאלימות כוחות הביטחון בעיר.

במסגרת פעולות אלה קיימו הכפותים פעולה מול כנס ה-OECD , בעקבות הפעולה גם נחשף כי האוטובוס ששימש להסעת אורחי הכנס נשכר מחברה היושבת בהתנחלויות. פעולה נוספת התקיימה בעת פתיחת הגלריה החדשה של בצלאל, בה נאם ברקת.

                                                                                
                                                                                               
מאבקי סולידריות נוספים

טייבה

בשבת, ה-13 בנובמבר, מאה וחמישים פעילי סולידריות באו ללמוד על המצב בטייבה, ולעמוד בסולידריות עם תושבי העיר. הגענו לטייבה כדי לחזק את הסולידריות היהודית-ערבית ולהבטיח לתושבים שהם לא יעמדו לבד מול הגל הגזעני ההולך ומשתלט על ישראל. יום הסולידריות החל בסיור אותו הנחו חברי הועד להגנה על אדמות טייבה, בראשותו של ד”ר זוהייר טיבי. למדנו וראינו כי מדינת ישראל מתנהלת כלפי אזרחיה תושבי טייבה מתנהגת באופן דומה למדיניותה במזרח ירושלים – התעמרות אדמיניסטרטיבית, אפליה שיטתית, הפקעת קרקעות והריסת בתים. לאחר מכן הפגנו בצומת טירה יחד עם עשרות מתושבי טייבה, במחאה על אפליה מתמשכת במדיניות התכנון ונגד הריסות הבתים המתוכננות בעיר.

מה באמת קורה בטייבה? דברים שרואים משם, לא רואים מכאן. הצטרפו לסולידריות גם בטייבה!

דהמש

ב-11 באוקטובר התקיים דיון בעניין צווי ההריסה על בתי הכפר הבלתי מוכר דהמש, שבאזור רמלה-לוד. בית המשפט החליט להקפיא את צווי ההריסה עד שיתקיים דיון בעניין בועדת התכנון הארצית. מהפסיקה עולה המסר שהמדינה צריכה להגיע להסדר בעניינה של דהמש שבו ימנעו ההריסות בכפר.

אל-עראקיב

ב 13-באוקטובר, הרסה המדינה את הכפר אל-עראקיב בפעם השישית מאז ה-27 ביולי השנה.

אום אל פאחם

ב-27 באוקטובר קיימו ברוך מרזל, איתמר בן גביר ופעילי ימין נוספים מצעד בפאתי העיר אום אל-פאחם. לבקשת תושבי העיר, הצטרפו פעילי סולידריות למחאה מול פרובוקציה זו. המשטרה הפעילה אלימות רבה כלפי תושבי העיר ופעילי סולידריות. קראו רשמים מהפגנה זו: כאן וגם כאן.

                                                                                
                                                                                               
סולידריות נגד הפשיזם

הצהרת נאמנות אלטרנטיבית

בשנה האחרונה אנו עדים לצמצום חסר תקדים של המרחב הדמוקרטי הישראלי, הבא לידי ביטוי הן בגל חקיקה אנטי-דמוקרטי והן ביחס הרשויות והמשטרה למיעוטים ולאלה המעזים להעלות ביקורת. אחת הדוגמאות לכך הוא התיקון לחוק הנאמנות שהתקבל בממשלה. אמנם, לעת עתה, התיקון לא יעלה לדיון בכנסת, אך זהו רק אחד מרשימה ארוכה של חוקים גזעניים ומפלים שיעלו לדיון במושב החורף. בעקבות האירועים הללו העלנו עצומת נאמנות אלטרנטיבית לאינטרנט. אנא חתמו.

סטודנטים בסולידריות נגד הפשיזם

בשלוש אוניברסיטאות החלו לפעול תאי סטודנטים של סולידריות, הנאבקים כנגד הגל הפשיסטי השוטף את האקדמיה והמדינה. התאים ייקחו חלק פעיל במאבק נגד האפליה והגזענות, ולמען סולידריות אזרחית, יהודית-ערבית.

הפעילות זה עתה החלה ואנו צריכים את עזרתכם. רוצים להצטרף למאבק בקמפוסים? צרו קשר:
באוניברסיטת תל אביב: tau@solidarity.org.il
באוניברסיטת באר שבע: bgu@solidarity.org.il
באוניברסיטה העברית: huji@solidarity.org.il
לפרטים נוספים: באתר, או: sjstruggle@gmail.com

הסברה

אנו ממשיכים לקיים פעילויות הסברה. במהלך השבועות האחרונים קיימנו מספר חוגי בית בהם נכחו למעלה מ-70 אנשים.

למאבקנו שני פנים: האחד, העמידה המשותפת בסולידריות במקום שבו מתרחש העוול יחד עם מי שנפגע. השני, המאמץ להעלות קול אחר בחברה הישראלית, קול של סולידריות ושותפות ערבית-יהודית. אנו מבקשים כי תיקחו חלק גם בפעילות זו: הפיצו את הנעשה, פרסמו את המידע בפייסבוק ובמייל, כתבו את חוויותיכם מהפעילות ושלחו אלינו.

 

לא מוכרים, נאבקים / דורית

לפני כחודשים כשהגענו לפגישה ראשונה בדהמש, דרך עפר הובילה אותנו אל הכפר הלא מוכר שבין רמלה ללוד. ההזנחה ניכרה בכל פינה, אולם כשהגענו פגשנו אנשים חמים ואמיצים. אזרחים שנלחמים שנים ארוכות במדינה שמפלה אותם באופן שיטתי. ערפאת, יו”ר ועד הכפר, שטח בפניינו מסכת ארוכה של משפטים על זכויות בסיסיות שאנחנו הורגלנו לחשוב שהן מובנות מאליהן. במסגרת מאבקה בתושבי דהמש סירבה המועצה האזורית להסיע את ילדי דהמש (כולל ילדי החינוך המיוחד) לבתי ספר, ועיריית רמלה סירבה לחדש את ההרשמה לבתי הספר בתחומה. במאבק משפטי סביב זכות זו לחינוך זכו תושבי דהמש. לעומת זאת המאבק על זכות בסיסית לא פחות ,הזכות לקורת גג, טרם הסתיים בהצלחה.

במפגש נכח נאסר ר’אווי, ממובילי המאבק בשייח’ ג’ארח. בדיאלוג שהתפתח עלו נקודות דמיון רבות בין הסיפורים של שני המקומות. ההוצאה לפועל שהורסת או מפנה ואז דורשת מהתושבים תשלום על ההוצאות, הטראומה של הילדים, האלימות המשטרתית. לא ניתן היה להישאר אדיש אל מול התיאורים של ערפאת על ילדים שלאחר ליל ההריסה נוברים בבוקר בהריסות ביתם כדי לחפש את הילקוט והספרים לבית ספר. נוצרה תחושה אמתית של מחויבות, ואכן ככל שהזמן עבר התברר שמצאנו שותפים אמיתיים לדרך. במהלך החודשיים האחרונים נסענו, קבוצה של 70 פעילי שייח’ גא’רח לביקור סולדאריות בדהמש, קבוצה דומה בגודלה  של תושבי דהמש הגיעה לאחת ההפגנות יום השישי בשייח גראח.  בהמשך מתוכננות עוד פעיליות סולידאריות, שהקרובה בינהן היא חוג בית על הריסות בתים ברמלה-לוד שייתקיים ביום רביעי הקרוב (7.7) בשכונת שייח’ ג’ראח.

מעבר לדמיון בפרקטיקה של הרשויות מה שמחבר אותנו באופן אמיתי כל כך לדהמש הוא חוסר הצדק המשווע שעולה מהסיפור. הכפר דהמש יושב על אדמה פרטית של תושביו, אלא שהמדינה בחרה להגדיר שטח זה כיעודי לחקלאות בלבד. זאת  למרות שהכפר היה קיים בחלקו עוד לפני 1948.  בישובים הסמוכים לדהמש, תושבי המועצה היהודים נהנו מהסדרים נדיבים של הפשרת קרקעות חקלאיות לצורכי בנייה והכרה בבבתים שנבנו ללא היתר על קרקע חקלאית. לאחרונה אושרה תוכנית לבניית שכונת מגורים יהודית צמוד לדהמש שתשתייך לרמלה. המשמעות היא הידוק טבעת החנק סביב דהמש מאחר והשכונה היהודית עתידה לחסום את דרך הגישה היחדה לכפר. ראש עריית רמלה שנחוש לקדם את ה”אטרקטיביות” של הפרוייקט החדש, התבטא בפומבי על כך שצריך לטפל בבעיית דהמש באמצעות דחפורים שימחקו את  הכפר. הלחץ הגובר של הרשיות הגיע לאחרונה לשיא בדמותם של 13 צווי הריסה.

המשמעות של חוסר הכרה אינה נוגעת רק לסוגיות תיכנניות אלא לעצם האפשרות של תושבי דהמש להיות אזרחים שווי זכויות. תושבי דהמש אינם משלמים ארנונה, על אף שהיו רוצים. אף גוף אינו מוכן לגבות מהם את התשלום. התוצאה היא שנמנעים מהם שירותים עירוניים בסיסיים. בדהמש, יישוב המונה 600 איש אישה וילד אין תשתיות , דרכים מוסדרות, תאורה , וגני משחקים. לאור התעלמות המופגנת הזאת החליטו תושבי דהמש לקחת על עצמם את מה שאמור להיות תפקידה של המדינה ולהכין תוכנית מתאר . הם אספו כסף ובעזרת המרכז לתיכנון אלטרנטיבי גיבשו תוכנית מקצועית ומפורטת לכפר. היום ה05.07 דחתה ועדת התיכנון המחוזית  את התוכנית הזאת . ההחלטה הזאת היא החלטה פולטית במובהק שדומה שכוונה מהדרגים הגבוהים של משרד הפנים. המשמעות של ההחלטה היום היא שצווי הריסה ל13 בתים שהוקפאו בהוראת בית משפט יופשרו ב14.07.

אנחנו נהיה שם, בהפגנה משותפת ליהודים וערבים, תושבי דהמש והסביבה, ואם נצטרך, נמנע בכל דרך את הפינוי.

משייח’ ג’ראח לדהמש

למי שהפסיד. יום ראשון בדהמש – מאבקים מתחברים:

שייח’ ג’ראח עם דהמש

אתמול נסענו לעמוד לצידם של תושבי דהמש. דהמש הוא כפר הנמצא בין רמלה ללוד. המדינה מסרבת להכיר בכפר ונגד שבעים מבתיו, אשר בנויים כולם על קרקע פרטית, עומדים צווי הריסה. לא ניתן לקבל היתרי בניה בכפר, משום שאדמותיו מסווגת כאדמות לשימוש חקלאי, והמדינה מסרבת לשנות את ייעודן. במרחק כמה מאות מטרים מן הכפר, בתחום העיר רמלה, הוסב לאחרונה שטח חקלאי לשטח המיועד לבניה למגורים. גם במושב ניר צבי הסמוך, אשר חומות גבוהות מפרידות בינו לבין השכונות הפלסטיניות הסמוכות לו, שונה ייעוד הקרקע על מנת לאפשר לילדיהם של תושביו להמשיך לגור שם. בדהמש לא. הערבים, פלאחים נצחיים שכמותם, יכולים להמשיך לגדל גזר ותפוחי אדמה. “שיהיה לך בן יוצא” נענה אחד מתושבי הכפר כששאל מדוע לא ניתן להפעיל בו פרויקט “בן ממשיך” בדומה לזה שמופעל בניר צבי.

התושבים מספרים על חיים בפחד מתמיד מפני הריסת בתיהם ועל תמונות קשות של ילדיהם, המחפשים בהריסות הבית שזה עתה חרב את ספרי הלימוד כדי ללכת לבית הספר. תושבי דהמש משלמים מסים על הקרקע. המועצה האזורית עמק לוד מסרבת לקבל תשלומי ארנונה על הבתים, וניסיונות התושבים להסדיר את התשלום העלו בינתיים חרס. רובנו היינו שמחים לא לשלם ארנונה. תושבי דהמש היו שמחים לשלם אותה תמורת הכרה מינימלית מצד המדינה, שבינתיים משתמשת בכספי המסים שלהם בעיקר כדי לבנות סביבם גדרות. לחלק מבתי הכפר אין חיבור לחשמל, ובחורף כביש הגישה אליו מוצף. על שירותים אחרים כגון בתי ספר, גני ילדים, טיפות חלב או מסגרות לילדים עם צרכים מיוחדים ממש אין מה לדבר – בדיוק כמו במזרח ירושלים, בה חסרות כ-1000 כיתות לימוד, וש-12,000 מילדיה אינם לומדים.

ביקור הסולידריות היה מוצלח ביותר. קיימנו הפגנה שקטה וצבעונית על הכביש הראשי. כמו בשייח’ ג’ראח, גם בדהמש המשטרה סבורה שהיא יכולה לא לתת אישורים להפגנות שכלל לא נדרש עבורן אישור משטרתי, דבר שיצר בעיה בחלק מההפגנות הקודמות של תושבי הכפר. הפעם המשטרה כנראה הבינה מראש שלא כדאי, ורק ניידת אחת הופיעה לאחר שההפגנה הסתיימה. לאחר ההפגנה התכנסנו בכפר ונציגי הועדות העממיות של דהמש ושייח’ ג’ראח נשאו דברים על החשיבות של המאבק המשותף ושיתוף הפעולה. את האירוע חתמו הופעות של של להקת We are from here משייח’ ג’ראח ולהקת DAM מלוד.

האירוע המוצלח הזה יכול וצריך להיות התחלה של שיתוף פעולה פורה בין המאבקים. כהמשך לביקור הסולידריות ישתתפו תושבי דהמש בהפגנתנו השבועית בשייח’ ג’ראח ביום שישי הקרוב. גם אנחנו נמשיך להגיע לדהמש. ב-14 ביולי יתקיים דיון משפטי חשוב בעניין, אשר בו צפויה להיות מוכרעת שאלת המשך הריסות הבתים בכפר. עלינו להראות לבית המשפט שלא נפקיר את תושביו ותושבותיו להילחם לבד על זכותם לקורת גג. נתראה בהפגנות הבאות בדהמש!