דיור ציבורי: כל הפוסטים

עוצרים (שוב) את פינוי משפחת אל-עג’ו: חמישי, 26/1, רמלה

בחודש אפריל 2011, ושוב במהלך חודש יולי, הצלחנו למנוע את פינוים של בני משפחת אל-עג’ו מביתם ברמלה על-ידי חברת הדיור הציבורי עמידר. משפחת אל-עג’ו מתגוררת בבית כבר 50 שנה ובשנים האחרונות מנסה עמידר לפנותם מבלי להציע כל פתרון דיור חלופי. בני המשפחה דלים באמצעים והם בדיוק האנשים שעבורם הוקמו חברות הדיור הציבורי. אולם במקום לסייע למשפחה עמידר מתעקשת להשליכה לרחוב על מנת למכור את הקרקע ברווח.

ביום חמישי הקרוב, 26/1, מתכוונת עמידר לפנות את סאוסן ואיוב אל-עג’ו ותשעת ילדיהם ולהשליכם לרחוב באמצע החורף. למשפחה אין לאן ללכת ואם עמידר תורשה לבצע את זממה 11 נפשות ימצאו עצמן ברחוב. סאוסן ואיוב נחושים להיאבק על זכותם להישאר בביתם.

אנחנו נהיה בבית המשפחה ביום הפינוי וננסה למנוע אותו.
מאבקה של משפחת אל עג’ו הוא חלק ממאבק ארצי של משפחות הדיור הציבורי על זכותן לדיור בכבוד ונגד תאוות הבצע של עמידר.
הצטרפו אלינו, כי צדק חברתי זו לא רק סיסמה.

יום חמישי, 26/1/12, רחוב יחזקאל 17, רמלה
להרשמה: כאן
האירוע בפייסבוק
הצטרפו והפיצו הקריאה!
פרטים נוספים: נעמה, 0545503225

מ-48′ ועד ישראל 2011, סיפורה של משפחת אל-עג’ו מרמלה / הדס בן-אליהו
מבעד לסדקים / דניאל ארגו על סולידריות ברמלה
דיווח מרמלה: על שבוע שהחל בחששות ודריכות והסתיים בקול תרועה


עוצרים (שוב) את פינוי משפחת אל-עג’ו: מפגש פעילים ברמלה, שבת 21/1

 

סולידריות נגד פינוי בתים ברמלה, 7 באפריל 2011

משפחת אלעגו’ המתגוררת ברמלה מונה 8 משפחות גרעיניות הגרות ב- 7 בתים, כולם בסכנת פינוי. אחד הבתים כבר נאטם, ובאפריל, לאחר ניסיונות כושלים להגיע להסדר עם עמידר, ניתן צו פינוי והוראה לפנות את ביתם של ג’יהאן ומחמוד אלעג’ופינוי שנמנע בעקבות עמידה עיקשת של המשפחה בגיבוי פעילי סולידריות.

בעקבות מניעת הפינוי הוצא צו חדש, הפעם צו פינוי גמיש שהתפרש בכל חודש יולי. פעילי סולידריות קיימו משמרות קבועות לאורך כל החודש בבית המשפחה ובשילוב עם מאבק משפטי ותקשורתי הצליחו למנוע את פינוי המשפחה.

החל מיום חמישי ה-26/1 משפחה נוספת נמצאת בסכנת פינוי. איוב וסאוסן אלעג’ו ו-9 ילדיהם עומדים בפני פינוי מביתם והם נחושים להאבק על זכותם לקורת גג.

ביום שבת, 21/1, נתכנס במתחם של משפחת אלעג’ו לביקור של סולידריות עם המשפחה.
נשמע על פינויי בתים ברמלה, נכיר את הסיפור של משפחת אלעג’ו ונתארגן למניעת הפינוי הבא.

הסעות מת”א יצאו בשעה 11:00 רכבת ארלוזורוב
חובה להירשם להסעה בטופס המקוון

לארוע בפייסבוק – הצטרפו והפיצו

—-

דיווח מרמלה: על שבוע שהחל בחששות ודריכות והסתיים בקול תרועה
מ-48′ ועד ישראל 2011, סיפורה של משפחת אל-עג’ו מרמלה / הדס בן-אליהו
מבעד לסדקים / דניאל ארגו על סולידריות ברמלה

ביקור בית – ירושלים שלא הכרתם: יום ו’, 16/12, 10:00

קיץ שלם מחינו על מחירי הדיור המאמירים, אבל בירושלים ישנן משפחות שנושא הדיור עבורן הוא מצוקה קיומית.
תא סולידריות באוניברסיטה העברית מזמין אתכם לביקורי-בית ברחבי העיר, בהם נשמע את סיפורן של משפחות אלו.

נבקר בשייח’ ג’ראח, בה פונו משפחות מבתיהן מזה יותר מ-50 שנה, לטובת הקמת התנחלות חדשה;
נבקר במוקד המאבק לדיור ציבורי, בו מתגוררות משפחות מחוסרות דיור מרחבי העיר שנאבקות על זכותן לקבל דיור מהמדינה;
ונבקר בסילוואן, שם מרחף צו פינוי על משפחות שלמות לטובת חיזוק התנחלות “עיר דוד” ולטובת הקמת גן לאומי ומרכז תיירות.

בואו לשמוע את סיפוריהן.

נפגשים בשעה 9:45 בגן הפעמון.
נא להירשם בטופס

האירוע בפייסבוק

המאבק על הזכות לדיור – מאבק לשוויון אזרחי

צילום: אקטיבסטילס, אורן זיו. הריסות בתים בלוד, 13/12/2010

בשבועות האחרונים הארץ גועשת ורועשת סביב מחאת הדיור. תנועת סולידריות בשיתוף עם תנועות וקבוצות רבות אחרות פועלת כבר זמן רב בשטח, בפריפריה, בערים מעורבות וישובים ערבים, בנושא הדיור. אנחנו מביאים לפניכם רשימה חלקית של המאבקים והסיפורים האישיים מרמלה, לוד, יפו, בית שאן וטייבה בהם היינו מעורבים בשנה האחרונה. 

מטרת חוברת זו היא להרחיב את השיח הקיים על “הזכות לדיור” ולהדגיש כי דרישה לצדק חברתי חייבת להיות מלווה גם בתביעה לשוויון אזרחי מלא.

לקריאת החוברת ראו כאן. קראו, הכירו – והפיצו הלאה.

חובתנו להכיר במאבקים אלו, לקחת בהם חלק, להביע סולידריות ולייצר מאבק משותף, אחד גדול ורחב. לא עוד כל אחד נלחם על ארבע אמותיו אלא כולנו יחד, תל אביבים ואלה שאינם כאלה, יהודים וערבים, צעירים ומבוגרים, אוכלוסיות מוחלשות יותר ופחות נלחמים יחד על הזכות לדיור של כולנו.

סיפור אחד מיני רבים, עולם ומלואו / אלמה ביבלש על פינוי בתים ביפו
דברים שרואים משם, לא רואים מכאן / דניאל ארגו 
על הבנאליות של הרוע והריסות בתים / הללי פינסון 
מ-48′ ועד ישראל 2011, סיפורה של משפחת אל-עג’ו מרמלה / הדס בן-אליהו 
בראשית היה העוול… / עמוס גולדברג
מבעד לסדקים / דניאל ארגו על סולידריות ברמלה  
 

 

 

סולידריות למען שיוויון אזרחי וצדק חברתי: מוצ”ש ב-21:00, שישי ב-16:00 שייח ג’ראח

בשבוע האחרון התגייסנו בתמיכה ובסיוע למחאת הדיור.
זהו אחד המאבקים החשובים והמבטיחים ביותר שראינו בשנים האחרונות למען צדק חברתי וסולידריות.

במוצאי שבת הקרוב, 30 ביולי, בשעה 21:00, יתקיימו עצרות מחאה ברחבי הארץ.
בירושלים תצא צעדה מרחבת המשביר שתסתיים בעצרת המונית מול בית ראש הממשלה.
תל אביב: מכיכר הבימה אל מוזיאון ת”א; באר שבע: מהמאהל (בן גוריון) אל רחבת העירייה; נצרת: ברחוב תאופיק זייד.
לפרטים על העצרות (גם בחיפה ובמקומות נוספים) ראו כאן

סולידריות קוראת לתומכיה ופעיליה להצטרף!

על מנת שנוכל לייעל את עבודתנו בנושא ואת העזרה למאבק פתחנו רשימת תפוצה מיוחדת עבור המעוניינים להתעדכן לגבי פעילויות במסגרת המאבק הזה. המעוניינים להצטרף אנא שלחו כתובתכם למייל: solidaritydiur@gmail.com 

הפגנה אחרונה בשייח ג’ראח לפני חודש הרמאדן

בשבועיים האחרונים החל גל של מחאות ברחבי המדינה, אלפי אזרחים ישראלים יוצאים לרחובות במחאה על מצב הדיור בארץ. הם דורשים שוויון זכויות, ומתן אפשרות הוגנת לדיור הולם לכל תושבי המדינה.

ביום שישי הקרוב, 29 ביולי, נעמוד כמידי שבוע יחד עם שותפינו הפלסטינים בשייח ג’ראח, ונזכיר לכולם שגם לתושבי מזרח ירושלים מגיעה הזכות לדיור הולם, וכי גם זכויותיהם נרמסות באופן קבוע על ידי מדינת ישראל. אנחנו נמשיך להאבק יחד איתם נגד המשך בניית ההתנחלות בשכונתם.

יחד נמשיך להיאבק בהתנחלויות, בגזענות, בדיכוי ובחוסר הצדק.
יום שישי, 29 ביולי, בשעה 16:00
נפגשים בגן שייח ג’ראח
הצטרפו אלינו!

הסעה מתל אביב: 14:30 מחניון שלמה סיקסט ליד מסוף רכבת מרכז בתל אביב. (ליד הירידה לאיילון דרום). אין צורך בתיאום מראש.

עקבו אחרי ההודעות לגבי שינויים בפעילות במהלך חודש הרמאדן

המאבק ברמלה מניב ניצחון!

לאחר 23 ימים של משמרות בבית משפחת אלעג’ו ברמלה במטרה למנוע את צו הפינוי הגמיש לביתם של גי’האן ומחמוד, הושג אתמול הישג משמעותי. בית המשפט המחוזי הפך את החלטתו וקבע כי עד להודעה חדשה צו הפינוי מעוכב שכן ביצועו עשוי להביא לנזק בלתי ניתן לתיקון!

אין ספק שחלק משמעותי בהישג זה טמון בנחישות הרבה שהפגינה המשפחה והפעילות והפעילים הרבים שהגיעו לרמלה בשלושה וחצי שבועות האחרונים. תודה רבה לכל אלו שהגיעו והקדישו מזמנם למאבק החשוב הזה!

אירוע סולידריות עם משפחת אל-עג’ו ברמלה: יום שלישי, 28 ביוני, 18:00

 “עמידר מתפרקת מנכסיה: מוכרת קרקעות לבניית מאות דירות ומשרדים” (דה מרקר, 21.6.2011).  
עבור מי שנחשף למאבקי הדיור הציבורי בבית שאן, ביפו השבוע ובקרוב גם ברמלה, כותרת זו לא באה בהפתעה. 

על שבעת הבתים של משפחת אל-עג’ו דיירי עמידר ברמלה, מרחפת סכנת איטום-פינוי. אחד הבתים כבר נאטם, ובאפריל, לאחר ניסיונות כושלים להגיע להסדר עם עמידר, ניתן צו פינוי והוראה לפנות את ביתם של ג’יהאן ומחמוד אל-עג’ו – פינוי שנמנע בעקבות עמידה עיקשת של המשפחה בגיבוי פעילי סולידריות. בעקבות מניעת הפינוי הוצא צו חדש, הפעם צו פינוי גמיש, לחודש ימים, שתחילתו ב-3 ביולי.

ביום שלישי, 28 ביוני, נתכנס במתחם של משפחת אל-עג’ו לערב של סולידריות עם המשפחה.
נשמע על פינויי בתים ברמלה, נכיר את הסיפור של משפחת אל-עג’ו ונתארגן למניעת הפינוי הבא.
אנחנו זקוקים לפעילים רבים שיעזרו למשפחה במניעת הפינוי הבא, אנא הגיעו!

הסעות מת”א יצאו בשעה 17:00 רכבת ארלוזרוב, להרשמה: ליאור, 052-3666474

קראו עוד:
מ-48′ ועד ישראל 2011, סיפורה של משפחת אל-עג’ו מרמלה / הדס בן-אליהו
מבעד לסדקים / דניאל ארגו על סולידריות ברמלה 
תחקיר: איך הפך הדיור הציבורי בישראל למנגנון שמרוויח על חשבון נזקקים? / ניב חכלילי, “הארץ”
בראשית היה העוול… / עמוס גולדברג
סיפור אחד מיני רבים, עולם ומלואו / אלמה ביבלש על פינוי בתים ביפו

סולידריות נגד פינוי בתים ברמלה, 7 באפריל 2011

  

מ-48′ ועד ישראל 2011, סיפורה של משפחת אל-עג’ו מרמלה / הדס בן-אליהו

ביתה של משפחת אל-עג’ו ברמלה, 2011. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס

ביתה של משפחת אל-עג'ו ברמלה, 2011. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס

פחד ניכר בעיני בני משפחת אל-עג’ו למראה כל אדם זר שנכנס לחצר ביתם. במתחם בו הם מתגוררים חיות היום 8 משפחות ב-7 בתים. הקרקע שייכת למינהל מקרקעי ישראל, המופיע במסמכי התביעה תחת התואר המאיים: “רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח (העברת נכסים), תש”י 1950, ע”י סוכנו עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע”מ”. וזהו בעצם כל הסיפור. רשות הפיתוח היא הגוף שניהל מטעם המדינה את הקרקעות שהופקעו מתוקף חוק נכסי נפקדים (1950) וחוק רכישת קרקעות (1953), כלומר הקרקע של משפחת אל-עג’ו הייתה שייכת פעם למשפחה פלסטינית אחרת. המדינה השתלטה על הקרקע והיום, עם עליית מחירי הקרקעות באזור רמלה, עיניהם של היזמים נוצצות והמינהל מסיים את המלאכה: ערבים החוצה, יהודים פנימה. לכל שמונת הבתים הוגשו צווי פינוי: ביתם של עבד ויסמין ושני ילדיהם כבר נאטם בלבנים, ועכשיו תורם של מחמוד וג’יהאן ושני בניהם להיזרק לרחוב. סוף הסיפור כבר ידוע, המינהל יפנה משפחה אחר משפחה, יהרוס את הבתים ויבנה תחתם בניינים חדשים – ליהודים.

מקורה של משפחת אל-עג’ו בלוד. במלחמת 48′ גורשה המשפחה מלוד ויצאה למסע לכיוון ירדן כדי למצוא מקום מפלט. באמצע הדרך הצבא הישראלי לא אפשר להם לנוע קדימה, “תחזרו לאיפה שבאתם” (שפת המחסומים לא השתנתה מאז) והם חזרו על עקבותיהם. לוד, עיר ערבית משגשגת, רוקנה מתושביה וגודרה בתיל. יורם קניוק מתאר את מפגשו עם העיר הנטושה בספרו ‘תש”ח’:

“ליד קונצרטינה ארוכה, בצד הדרך, הבחנתי באנשים. בהרבה מאוד אנשים מתגודדים. הנשים בכו, ייללו והתחננו. ילדים צעקו בכעס ובכאב. הגברים צעקו וגם הם בכו וצווחו. הלכתי לקראתם. כאשר קרבתי, הגיח חייל ישראלי, שלפי צבע מדיו וצורתם ידעתי שזה עתה גויס… שאלתי אותו מי האנשים האלה שהביטו בי בעיניים כלות וניסו לזכות בתשומת לבי, לבקש ממני רחמים. החייל אמר: אלה סתם! ערבים! מנסים לחזור לרמלה. אסור להם לחזור. שאלתי אותו מי אסר, זאת היתה העיר שלהם. אמר לי, אל תהיה טיפש, היא כבר לא.”

בבתיהם של הערבים שרמלה ולוד “כבר לא” שלהם, יישבה המדינה עולים חדשים, בין השאר באמצעות חברת הדיור הציבורי עמידר. במתחם המגורים של משפחת אל-עג’ו ניתן לראות שיירים של בתים נטושים מתקופת המלחמה.

משפחת אל-עג’ו התיישבה ברמלה בחוסר כל, מרחק נגיעה מביתה ורכושה שעבר לידי העולים החדשים. בשנת 50′ עבד אל-רזאק אל-עג’ו התחתן והקים משפחה ובשנת 60′ קנה בחכירה בית מחברת עמידר בו הוא חי עד היום. את הבית שקנה עבד מתאר כ”חירבה” – רצפת בטון, קירות פרוצים, גג פח. עם הזמן שיפץ את החורבה ובנה לו בית דל. 14 ילדים גידל בדירת 2 חדרים ו-7 מבניו התחתנו והביאו את נשותיהם לגור בקרבת בית אביהם. הם החלו לשפץ את המחסנים שבסביבת הבית, ולגדל בהם ילדים. איברהים מתאר את החיים במתחם כ”קיבוץ”, “מגדלים את הילדים ביחד” ואלה מתרוצצים בחצר לצד התרנגולות והגידולים הביתיים שנועדו להקל על כלכלת המשפחה. ג’יהאן מוסיפה שעברו עליהם כמה שנים טובות ועכשיו הכל נגמר. לאחר שניסיון הפינוי הראשון של משפחתה של ג’יהאן נכשל, הם קיבלו עכשיו צו פינוי גמיש, שמתפרש על תקופה של חודש שבמהלכו ניתן לפנותם בכל יום. נציגה של חברת עמידר הסבירה לג’יהאן “זה כדי שלא תוכלו להתנגד”.

מחליטים להתנגד

אנחנו מתכנסים בחצר, פעילים ערבים ויהודים. הייאוש של משפחת אל-עג’ו ניכר ומתוך דמעות הנשים ודממת הגברים מתעורר הזעם לאיטו והם מחליטים להיאבק. לא נשאר עוד מה להפסיד ואולי יש מה להרוויח. הם רוצים שאנשים ידעו עליהם, שלמישהו יהיה אכפת מגורלם. איברהים זועק: יש מספיק חירבות ברמלה שאנחנו הגברים יכולים ללכת לגור בהם, אבל מה עם הנשים והילדים? אי אפשר להשאיר אותם ברחוב, לפחות שיציעו דיור חלופי. המאבק שלהם הוא על הזכות לדיור, קורת גג ומיטה להשכיב בה את הילדים לישון. מאבק זה הוא מנת חלקם של העניים, ערבים ויהודים כאחד, והוא מתרחש היום במספר ערים ברחבי הארץ. אבל ברמלה נפתח גם הפצע של ערביי 48′ שאיבדו את בתיהם וכל רכושם ומושלכים היום לרחוב לפליטות שנייה. ברמלה, כמו בשייח ג’ראח.

למשפחת אל-עג’ו אין נכסים, ואת מעט כספם הם השקיעו בשיפוץ הפחונים והמחסנים שבחצר בית האב. חברת עמידר טוענת שאין זה תפקידה לדאוג למשפחה לדיור חלופי שהרי הם פלשו לקרקעות מדינה. בשאלה מי פלש קודם ולמי הזכות לגור על הקרקע הזו אף אחד לא מעז לעסוק. לעניים אין זכויות. תפקידם הוא להתחנן לרחמים ולקוות לנדבה. לאחר שביתה נאטם, ריססה יסמין אל-עג’ו בספריי על הלבנים שחוסמות את פתחי הבית – “אין לנו לאן ללכת, איפה האנושיות”? היא מספרת שכשבאו לפנות את משפחתה מהבית הם לא התנגדו. אפילו הצעתי למפנים קפה, היא מספרת במרירות. “אם הייתי יודעת שאתם תבואו הייתי נלחמת, לא הייתי מתפנה” היא אומרת.
חודש קשה עומד בפני משפחת אל-עג’ו ואנחנו נבוא לעמוד לצדם, בסולידריות יהודית-ערבית, כדי למנוע את הפינוי הבא.

קראו עוד:
מבעד לסדקים / דניאל ארגו על סולידריות ברמלה
תחקיר: איך הפך הדיור הציבורי בישראל למנגנון שמרוויח על חשבון נזקקים? / ניב חכלילי, “הארץ”
בראשית היה העוול… / עמוס גולדברג
סיפור אחד מיני רבים, עולם ומלואו / אלמה ביבלש על פינוי בתים ביפו
יפו: עוד סיפור אחד של אפליה

סולידריות נגד פינוי בתים ברמלה, 7 באפריל 2011. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס

 

 

 

סיפור אחד מיני רבים, עולם ומלואו / אלמה ביבלש על פינוי בתים ביפו

 

פינוי ביתם של ציפורה וישראל ביפו, 15 ביוני 2011. צילום: יהודית אילני

 

יפו, 15 ביוני 2011.

ההלם והבלבול ניכרים היטב על פניהם של ציפי וישראל.  שניהם גדלו פה בשכונה. הם לא האמינו שאת הלילה הזה הם יבלו ברחוב. אנחנו יושבים יחד על הספסל הציבורי על המדרכה ומסתכלים על ליקוי הירח. הרבה אנשים יצאו הערב מהבית לצפות בירח, אבל אחרי משפחת שטיינלינג מישהו סגר את הדלת והחליף את המנעול.

הסיפור מתחיל שנים אחורה. שנת 1948, חוק נוכחים נפקדים. המדינה מקבלת בעלות על הבתים הפלסטינים הריקים ומעבירה אותם לבעלותה של רשות הפיתוח. רשות הפיתוח עורכת חוזים עם משפחות פלסטיניות ותיקות ועם משפחות יהודיות שעלו לארץ. הדיירים מקבלים מעמד של דייר מוגן (לא דיור ציבורי). רוב החוזים מגבילים את זכאות המשפחות על הבתים לתקופה של שני דורות, או לתקופת זמן אחריו חוזר הנכס לידיה של רשות הפיתוח. לרוב, ללא כל פיצוי או פתרון חלופי. החוזים נחתמים, אגב, בעברית. שפה שרוב החותמים אז לא דוברים, ובוודאי שלא קוראים וכותבים. באה כוחה של הרשות ביפו, זו האחראית לטיפול המשפטי וההוצאה לפועל מול המשפחות היא לא אחרת מחברת עמידר. חברה במימון ממשלתי, שכל תכלית הקמתה ומימונה היא סיוע במציאת פתרונות דיור לאלה שידם אינה משגת.

משפחת שטיינלינג גרה בבית הזה כבר 37 שנים. בבית, המחולק לשתי דירות קטנות, גידלו את חמשת בניהם ובו הם גרים עד היום. שני ההורים, יחד עם חמשת הבנים, שתי כלות, שלושה נכדים, עוד אחד בדרך וחתולה יפה אחת.

למרות שעל-פי חוק מחוייבת חברת עמידר להציע לדיירים את הדירה למכירה לפני פתיחת העסקה למכרז חיצוני, איש לא פנה למשפחה. לפני כשלוש שנים הגיעו אנשים זרים לראות את הנכס. למשפחה התברר שגג הבניין מוצא למכירה. לפני שנה וחצי קיבלו צו פינוי ראשון. הבית נמכר ליזם פרטי מאחורי גבם. המשפחה, למיטב ידיעתה, לא הפרה חוזה (החוזה אינו ברשותה) ואין חובות על הבית. המשפחה נכנסה למאבק משפטי ארוך ויקר שעלה לה עד היום סכומים גדולים שהכניסו אותם לחובות. היזם, לתדהמתם הרבה, קנה את הנכס השווה מיליונים (דקה הליכה מחוף הים) בהרבה פחות ממה ששלמו ציפי וישראל על הוצאות משפטיות. על-פי טענת המשפחה עורך הדין שטיפל במכירה עבד בעבר בעמידר. כשהגיע לפינוי ביקשו ממנו הדיירים להשאר בבית שבוע נוסף, עד לסיום ההליך המשפטי. עוה”ד חייך ואמר “אין בעיה, זה יעלה לכם חמישים אלף שקלים”. הבחורים מההוצאה לפועל, אומרת ציפי בחיוך עצוב, דווקא היו נחמדים.

המשפחה עכשיו ברחוב, בנתה סוכה על המדרכה. אחד השכנים שאל אם החג הגיע מוקדם השנה. ישראל, אב המשפחה, שנמצא בשלבים מתקדמים של ועדה שתכיר בו כנכה ומתאושש מהתקף לב וצינתור שעבר בתחילת החודש, יושב בסוכה. הוא איש חזק ונחוש. המועקה והלחץ נותנים בו אותותיהם, אבל הוא לא מתייאש. ציפי, ששמה כל מבטחה בהליך המשפטי והאמינה בנצחון הצדק, מתקשה לעכל את שארע. היא מודאגת מהכביסה שנשארה במכונה ומאיך תכין אוכל לילדים. היא אישה חזקה עם המון נוכחות, היא מסרבת לוותר ומוכנה למאבק. זה הבית שלה. אין לה אחר.

הסולידריות בשכונה הותיקה מרגשת, אי אפשר להשאר אדיש. השכנים הרבים מגיעים. יהודים וערבים. מלמדים זכות על המשפחה, מציעים תמיכה, אוכל, שתיה, שרותים ומקלחת. העברית והערבית מתבלבלות, גם הצחוק והבכי.

ביום רביעי הקרוב, 22 ביוני 2011, יתקיים ערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הדרך עוד ארוכה, והרבה עזרה ותמיכה נדרשים בה. אנחנו, פעילי “סולידריות”, נהיה פה.

סיפור אחד מיני רבים. עולם ומלואו.

 קראו עוד
סולידריות ביפו: שלישי ורביעי, 21-22 ביוני
יפו: עוד סיפור אחד של אפליה / אלמה
בראשית היה העוול… / עמוס גולדברג
מבעד לסדקים / דניאל ארגו על סולידריות ברמלה
תחקיר: איך הפך הדיור הציבורי בישראל למנגנון שמרוויח על חשבון נזקקים? / ניב חכלילי, “הארץ”
נאבקות על הבית – יוצאות לרחוב / דורית ארגו, פעילת “סולידריות”, בעצרת יום האישה בלוד
איפה אתם? / איל רז
על הבנאליות של הרוע והריסות בתים / הללי פינסון 
טובת הציבור / אבנר ענבר

פינוי ביתם של ציפורה וישראל ביפו, 15 ביוני 2011. צילום: יהודית אילני