ביום שישי האחרון שתלנו יחד עם נציגי הועדות הפלסטיניות עצים בשטח הגן המיועד, כמחאה על המשך קידום תוכנית הגן הלאומי על ידי רשות הטבע והגנים.
מספר ימים לאחר מכן, חזרו הדחפורים של רשות הטבע והגנים לעבוד בצורה לא חוקית על אדמות הכפרים עיסוואיה וא-טור, לפגוע ברכוש פלסטיני ואף במערות עתיקות. 5 פעילים ישראלים שניסו לעצור בגופם את העבודות נעצרו יחד עם אחד מתושבי א-טור.
הפעולות האלימות והלא חוקיות של רשות הטבע והגנים מגבירות את הנחישות שלנו ושל תושבי האזור להמשיך להתנגד לתוכנית הגן הלאומי המוצע, ולהמשיך בקמפיין שכבר הביא לדחייה של מספר חודשים בדיוני הועדה המחוזית לתכנון ובניה.
תנועת “סולידריות” יחד עם תושבי א-טור ועיסוויה
ממשיכים בפעילות לעצירת הגן הלאומי,
ולחשיפת האינטרסים הפוליטיים המניעים חלק מבכירי הרט”ג.
נפגשים ביום שישי הקרוב, 10/2
בשעה 11:45 במצפה מזרחית להר הצופים
או בשעה 11:30 בארומה הר הצופים.
לפרטים נוספים: 0546236609
לארוע בפייסבוק לחצו כאן
תנועת “סולידריות” ממשיכה בפעילות המשותפת שלה עם תושבי א-טור ועיסאוויה. בהמשך למשמרות המחאה בשבועות הקודמים נקיים גם השבוע משמרת מחאה
שתתרכז בהמשך תיקון הנזקים שגרמו העבודות של הרט”ג.
בחודש אפריל 2011, ושוב במהלך חודש יולי, הצלחנו למנוע את פינוים של בני משפחת אל-עג’ו מביתם ברמלה על-ידי חברת הדיור הציבורי עמידר. משפחת אל-עג’ו מתגוררת בבית כבר 50 שנה ובשנים האחרונות מנסה עמידר לפנותם מבלי להציע כל פתרון דיור חלופי. בני המשפחה דלים באמצעים והם בדיוק האנשים שעבורם הוקמו חברות הדיור הציבורי. אולם במקום לסייע למשפחה עמידר מתעקשת להשליכה לרחוב על מנת למכור את הקרקע ברווח.
ביום חמישי הקרוב, 26/1, מתכוונת עמידר לפנות את סאוסן ואיוב אל-עג’ו ותשעת ילדיהם ולהשליכם לרחוב באמצע החורף. למשפחה אין לאן ללכת ואם עמידר תורשה לבצע את זממה 11 נפשות ימצאו עצמן ברחוב. סאוסן ואיוב נחושים להיאבק על זכותם להישאר בביתם.
אנחנו נהיה בבית המשפחה ביום הפינוי וננסה למנוע אותו.
מאבקה של משפחת אל עג’ו הוא חלק ממאבק ארצי של משפחות הדיור הציבורי על זכותן לדיור בכבוד ונגד תאוות הבצע של עמידר.
הצטרפו אלינו, כי צדק חברתי זו לא רק סיסמה.
יום חמישי, 26/1/12, רחוב יחזקאל 17, רמלה
להרשמה: כאן האירוע בפייסבוק הצטרפו והפיצו הקריאה!
פרטים נוספים: נעמה, 0545503225
אני מתרגשת מאוד לראות את כולכם, את מאות האנשים שהגיעו, עומדים איתנו כאן היום בענתות כדי לומר לא לאלימות המשתוללת של הימין. החזרה שלי היום לכאן אינה מובנת מאליה. ההחלטה לא באה בקלות. התמונות והפחד המשיכו ללוות אותי גם השבוע, גם חודש וחצי אחרי. אבל אין דבר נכון יותר מהעמידה של כולנו יחד. כאן, דווקא כאן. בפתח ישוב שחרט על מצחו אות קלון. שכה רבים מתושביו השתתפו בתקיפה ואילו האחרים אשמים בשתיקה. שתיקה הנמשכת כבר חודש וחצי, במהלכם איש לא לקח אחריות, אף אישה לא הוקיעה.
ההתנחלות שאנו עומדים בפתחה, מול השער הסגור, הפכה עצמה לסמל. סמל ל”התנחלות איכות חיים” שנהייתה לחממה לאלימות וטרור, סמל להשתלטות כוחנית ומפרת חוק על אדמות פלסטיניות פרטיות, סמל לשיתוף הפעולה – במעשה ובמחדל – בין העבריינים לבין מי שמתיימרות להיות “רשויות החוק” בישראל.
כי אלימות הימין לא מתבטאת רק באגרוף, או צינור או סכין. ולא מצטמצמת לספריי השחור של כתובות הזוהמה “תג מחיר”. באנו לכאן לדבר על האלימות הפיזית הקשה שחווינו פה בענתות, שחוו חברינו מ”לוחמים לשלום” במסיק בג’אלוד ממתנחלי “אש קודש”, שחווה האוכלוסייה הפלסטינית על בסיס קבוע, יומיומי. באנו לדבר על שרפת המסגדים, על עקירת העצים ועל כתובות הנאצה. אבל לא פחות חשוב מזה – באנו להצביע על שיתוף הפעולה בין הזרועות השונות של מכונה משומנת שבימים אלה מעצבת לכולנו את מציאות החיים וקובעת פה כללים חדשים.
הגדר הפשוטה הזו, שאנו עומדים עכשיו לצידה, יכולה לשמש כדוגמה. מתנחלי ענתות השתלטו בכוח הזרוע וההפחדה על אדמות פלסטיניות פרטיות והציבו אותה כאן, הרחק מהשטח שהוקצה להם, גם הוא בניגוד לחוק. והרשויות – לא רק שלא פרקו אותה והעמידו אותם לדין – אלא חיברו אותה לתשתיות, הציבו עובד במימון המדינה לעמוד בפתחה, ומנעו מבעליהם של האדמות הכלואות בתוכה את הגישה החופשית אליה. כך זה עובד, שוב ושוב: בתחילה בכוח, אחר-כך במדיניות של מחדל, עצימת עין מכוונת, אחר-כך בהכשרה שבדיעבד. בתמיכה ובתקצוב. עוד אדמה, עוד חלקה, גדר, שער ממוגן, אבטחה, חיבורים מוסדרים למים, חשמל, סלילת כבישים, היכלי תרבות. ומאחור, נשכחים, אלפי פלסטינים שאדמתם נגזלה, כבודם נרמס, פרנסתם אבדה וביטחונם ובטחון ילדיהם הפקר.
הימין נלחם היום, בחזיתות רבות. כוחות הביטחון, צבא מג”ב ומשטרה, מגויסים לשירותה של אידיאולוגיה קיצונית. כאן, עוד יותר אפילו מבשייח ג’ראח, נתקלנו באכיפה בררנית שמיושמת על-ידי משטרה פוליטית המשרתת את משטר הכיבוש. משטרת ישראל ביתנו, משטרת המתנחלים. ראינו זאת בברור כשהם עמדו מנגד ואפשרו לזוועה להתרחש. ראינו את זה כשבמשך חודש וחצי לא נעצר אף אחד מהתוקפים. וראינו את זה כשגם את קיום ההפגנה הזאת הם ביקשו למנוע.
הימין נלחם גם באמצעות החקיקה המתרחשת היום בכנסת, ובאמצעות מינויים המאפשרים לאידיאולוגיית הכיבוש והנישול לחדור אל עמדות מפתח. ותיקי מועצת יש”ע מונו לאחרונה לתפקיד ראש מנהל מקרקעי ישראל ורשות שמורות הטבע והגנים. לא מקרה הוא ששני התפקידים קשורים לאדמות וקרקעות.
הרציונאל שבבסיס פרויקט ההתנחלות הגזעני והגזלן פרץ את גבולות השטחים. בערים המעורבות בתוך הקו הירוק ביפו, צפת, רמלה, לוד, פועלים גרעינים תורניים וישיבות הסדר, שמטרתם יהוד וסילוק של אוכלוסיה פלסטינית ערבית, זוכים לתמיכה מלאה של המשטר בישראל, תופסים אחיזה ומפיצים מסרים גזעניים ומסוכנים.
הדוגמאות עוד רבות אבל אני רוצה לקצר. התמונה ברורה. הימין נלחם. התקשורת, שתפקידה לדווח ולהצביע על מגמות, שקובעת מה נתפס כחשוב, פועלת משיקולי כסף ורייטינג ולרוב מתקרנפת ולא מקימה קול צעקה.
ומה איתנו? פעילות שמאל ואנשי זכויות האדם? איפה אנחנו? בתוך המאבק נגד הכיבוש ולמען שוויון אזרחי שיאפשר מרחב מחיה הוגן לכולנו, מה התפקיד שמוטל עלינו?
אני יודעת שאסור לנו לשבת בצד. איבדנו את הפריבילגיה והזכות לוותר על פעולה. הבחירה שלנו פעילי סולידריות ושלי באופן אישי, בחירה שגם אחרים שותפים לה, היא עמידה בשטח. לצד הפלסטינים במאבק משותף, היכן שהעוול מתרחש, תוך נכונות להגיע אל המקומות ולעמוד במצבים בהם הוא מרים את ראשו. כי אנחנו יודעים שלא אנחנו מביאים את האלימות לענתות – היא כבר נמצאת פה. אבל אנחנו גם יודעים שכישראלים יש לנו פריבילגיות שאין לפלסטינים החיים תחת כיבוש. ואנחנו נחושות ונחושים להשתמש בהן, אפילו בזמנים האלה, כשהן נשחקות. כי תפקידנו הוא לחשוף, ולהוציא החוצה את הריקבון, את הסכנה, ולהסיר את המסכות. להיצמד לכללים של מאבק בלתי אלים ולהיאבק – בגזענות, באלימות, בכיבוש.
היום, אני פונה אל כולכם וקוראת לפעולה. עלינו להבין מול מה אנחנו עומדים – ולהשיב בחזיתות רבות. כל אחד ואחת מאיתנו על פי יכולתה, על פי אמונתה וכישוריה. עלינו להרחיב את המעגלים, לצרף אלינו אנשים נוספים, ולעשות. כבר עכשיו מאוחר, מאוחר מאוד. אבל לא מאוחר מדי.
אנחנו נמצאים כאן על מנת לומר לכל מי שצריך לשמוע: הבריונים לא יפחידו אותנו. הם לא ימנעו בעדנו מלחזור ולומר שאם ישראל לא תשים קץ להתנחלות, תשים ההתנחלות קץ למדינת ישראל. הם לא ימנעו בעדנו מלומר שאנחנו לא נסכים להיות חברה קולוניאלית, לא נסכים לאפרטהייד בשטחים ולא נסכים לחיסולה ההדרגתי של הדמוקרטיה הישראלית.
המקום שאנו עומדים בו נכנס כבר להיסטוריה של המאבק הארוך והקשה נגד דכוי הפלסטינים, נגד האפליה שהם סובלים ממנה מזה שנים רבות כל כך. אך מטרות המאבק המתנהל כאן הן הרבה מעבר לעשית צדק: כאן נלחמים על נפשה של הארץ הזאת, על עתידה ועל עתיד ילדינו ונכדינו. תנועת סולידריות שייח ג’ראח נולדה באורח ספונטני, כאשר התברר שמתנחלים התחילו בנישול של תושבים ערבים ממזרח ירושלים. עקרונית, אנחנו חושבים שאם מותר ליהודים לדרוש בחזרה בתים או שטחים שהיו בבעלותם לפני מלחמת העצמאות אז מן הצדק הוא שערבים יוכלו לתבוע בתים ושטחים בבקעה או בקטמון. אבל לא זה מה שאנחנו דורשים: אנחנו תובעים מהיהודים ומהערבים, מהישראלים ומהפלסטינים גם יחד להכיר בסופיות המצב שהתהווה בשנת 1949. עקרון זה חל גם על ירושלים, עיר משותפת לשני העמים.
עקרונותינו פשוטים מאין כמוהם: לשני העמים אותן זכויות ואם לנו יש זכות לצדק, לחרות, לעצמאות ולשלטון עצמי, אז אותן הזכויות בדיוק שמורות גם לפלסטינים. והן שמורות לפלסטינים ושמורות לנו כי אלה זכויות אוניברסליות השייכות לכל בני אדם, לכל העמים על פני כדור הארץ. אם יש לנו זכות למדינה משלנו אז גם לפלסטינים אותה זכות, ומאחר חיים בארץ הזאת שני עמים אז את הארץ הזאת חייבים לחלק. זהו פתרון של תבונה ופתרון של צדק. ואנחנו אומרים עוד משהו: לאף אחד משני העמים אין בלעדיות בבעלות על הארץ. חלוקת הארץ היא הדרך היחידה לעשות צדק לשני העמים והקו הירוק הוא האמצעי לחלוקת הארץ על בסיס העקרון של סופיות החלוקה הטריטוריאלית של מלחמת העצמאות.
לכן, ההתנחלות אינה רק כפי שנהוג לומר, מכשול לשלום, היא חסם השלום, היא האסון הגדול של התנועה הלאומית היהודית ושל מדינת ישראל. הציונות לא הייתה תנועה להשתלטות על חייו של עם אחר, היא הייתה זקוקה לחלקת ארץ עליה אפשר יהיה להקים בית. אנחנו את ביתנו הקימונו: באיזה נימוק מותר לנו למנוע מהפלסטינים להקים את מדינתם שלהם?
בעיית המאחזים הקרויים לא חוקיים, כאילו שלא כל ההתנחלות היא בלתי חוקית, היא בעיה משנית לגמרי. הבעיות המשפטיות הכרוכות בהתנחלות – קרקע פלסטינית פרטית, לא פרטית, הלבנת המאחזים – מעניינות כקליפת השום. מה זה משנה אם עוד כמה קרוונים יעמדו על הגבעות: האם יש מי שבאמת סבור שהורדת כמה צריפים תשנה משהו? הבעיה היא לא שם: הבעיה האמיתית היא אצל האנשים ההגונים, שומרי חוק כמו השר בני בגין. השר בני בגין, הידוע כאיש צדיק, תובע לקיים בדחיפות את פסיקת בג”צ ולהוריד את הקרוונים האלה. נהדר! אבל בעת ובעונה אחת השר בגין נלחם בכל כוחן על סיפוח גושי ההתנחלויות. שימו נא לב שאצל השר בגין רק גושי ההתנחלויות ישארו בידינו. רק הם! שום דב אחר לא! אלא שאצלו אין גוש עופרה, גוש אריאל, גוש מעלה אדומים, זה מסובך מדי. אצלו זה הרבה יותר פשוט: יש גוש יהודה, יש גוש שומרון, ויש גוש הבקעה וכולם אצלנו. ובני בגין מוביל את האנשים ההגונים בימין במאבק הגדול על שלטון החוק בישראל. אם זה לא היה כל כך עצוב, כל כך טרגי, זה היה נושא למערכון.
לבסוף תרשו לי עוד משהו: מהפכת הימין המתנהלת עכשיו בכנסת מלווה בסתימת הפיות הגסה לתקשורת, בצד גזר דין מוות על ערוץ 10 שתכניות החדשות שלו והעיתונאים החוקרים שלו לא נשאו חן בעיני הממשלה, אינה חמורה פחות מהפעילות הבריונית של כנופיות תג מחיר. האיומים על אנשי “שלום עכשיו”, המלחמה נגד בית המשפט העליון, משתלבים במערכה כוללת, שמטרתה שחיקה של הדמוקרטיה הישראלית. המערכה על אופיו של המשטר בישראל קשורה קשר הדוק למאבק על הנסיגה מהשטחים ועל השלום. אלה שני צדדים של אותה מטבע: ככל שיקצין אפיו האנטי-דמוקרטי של המשטר שהימין מנסה להנהיג בישראל, יקטנו הסיכויים להסדר של שלום.
שעה קשה, אנחנו נלחם בשתי החזיתות גם יחד. רוחנו לא תיפול ואנחנו לעולם לא נסכים להיות גולים בארצנו.
שמי ג’רייס סאבא, פלסטיני מיפו, בעל מסעדה. לפני שבוע וחצי כשהגעתי למסעדה בבוקר המטבח עלה באש, כתובות “תג מחיר” ו”כהנא צדק” רוססו על הקירות.
יפו היא עיר מעורבת יהודים וערבים שחיים יחד מזה שנים, לא תמיד הכול הולך חלק אבל תמיד ידענו להסתדר, להמשיך הלאה. כנראה שהדו-קיום היה מפריע לקבוצות מסוימות שבוחרות בקו גזעני ואלים שראינו בעיקר במקומות כמו חברון ומקומות נוספים בשטחים.
אלימותן של קבוצות אלה הולכת וגוברת, לפני כחודש רוססו כתובות “מוות לערבים” בבית הקברות הם לא מבדילים בין מקומות קדושים, בתי עסק או אפילו בתים פרטיים וזו עליית מדרגה ופגיעה בנפש נראית קרובה מתמיד, אוזלת ידה של המשטרה משדרת מסר מסוכן ונותנת אור ירוק לפורעים. ופה, למרבה האירוניה, אני רוצה להודות למתנחלים שמנסים בכל דרך לסכסך במרקם העדין של החיים המשותפים ביפו, הם רק מקרבים.
בשבוע בו שיפצנו את המסעדה השרופה הגיעו אלינו אנשים רבים לתמוך ולעזור לא כולם מעורבים לא כולם פעילים פוליטית.
בימים הראשונים לאחר האירוע הרגשתי שחרב עלי עולמי, מאחורי הזעזוע הציבורי ישנו גם זעזוע אישי בתמיכה, העזרה, הטלפונים המעודדים וביקורי ההזדהות נתנו לי את הכוח להמשיך.
קבוצות הטרור האלו אינן פועלות לבדן מעבר לתמיכה ציבורית רחבה הן מקבלות עידוד אפילו מהכנסת ,הממשלה ואפילו שר החוץ הוא מתנחל התומך בטרנספר.
אנחנו עומדים כאן היום על אדמה פלסטינית כבושה בה אחיי הפלסטינים חיים תחת משטר אימים של כיבוש וגזל. המתנחלים אולי מרגישים חזקים אך עם כובש לעולם לא יהיה חופשי. זכותם של הפלסטינים להיות עם חופשי בארצם וזכותם וחובתם להיאבק על כך.
הכיבוש אינו רק הפרת זכויות וגזלת אדמות הכיבוש הוא גזלת ילדות, תמימות וצלם אנוש.
אני קורא לכל מי שנמצא כאן היום וגם למי שלא, לא לפחד, לא להיכנע לאלימות הימין לא לוותר על חלום החופש וניצחונה של השפיות ולהמשיך במאבק.
בצעדת “צועדים לעצמאות” אשר אורגנה על ידי תנועת סולידריות יחד עם הועדות העממיות של מזרח ירושלים השתתפו ביום שישי, 15/7, למעלה מ-3000 איש, ישראלים ופלסטינים יחד, אשר הגיעו על מנת לתמוך בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית.
אנחנו רוצים להודות לאלפי הפעילים שלקחו חלק במצעד, למאות שעבדו כדי שיקרה, ולאלה שביקשו להגיע ולא היה להם מקום בהסעות. מחכים לראות אתכם שוב בהמשך הדרך הארוכה שמחכה לכולנו.
הסרטון מהמצעד – צפו והפיצו! ראו כאן לנאומו של דניאל ארגו, פעיל “סולידריות”, במצעד העצמאות, 15 ביולי 2011.
שבוע חלף מיום ירושלים, היום בו אלפי מתנחלים השתוללו בשכונות פלסטיניות
בחסות ובתמיכת עיריית ירושלים ומשטרת ישראל (ראו וידאו).
שבוע שהוליד לא מעט מחשבות ותגובות (ראו כאן, כאן וכאן).
שבוע שניצלנו על מנת לנסות ולהתגבר ביחד עם שותפינו הפלסטינים.
שבוע שניצלנו להעמקת הקשרים והפעילות שלנו במזרח העיר לקראת השבועות הקרובים.
על מנת להמשיך ולחזק את תושבי שייח’ ג’ראח
ניפגש ביום שישי הקרוב, 10 ביוני, בשעה 16:00
בהפגנה בשייח’ ג’ראח
הסעה מתל אביב תצא בשעה 14:30
מחניון שלמה סיקסט ליד מסוף רכבת מרכז בתל אביב (ליד הירידה לאיילון דרום).
אין צורך בתיאום מראש
להמשך המאבק אנו זקוקים לתמיכה כלכלית. כל התרומות משמשות למימון פעילות.
צ’קים ניתן לשלוח ל: קרן להגנת הדמוקרטיה, ת.ד. 10393, ירושלים, מיקוד 91103
העברה בנקאית ניתן לעשות לחשבון: בנק הפועלים, סניף 574, רח’ הפלמ’ח 38, ירושלים, ישראל,
מספר חשבון: 12-574-254781
ההתפרעות משולחת הרסן של עשרות אלפי מתנחלים הערב במזרח ירושלים חושפת יותר מכל את השקר הגדול של איחוד ירושלים. יום ירושלים הוא יום העצמאות של היסודות הקיצוניים ביותר בחברה הפונדמנטליסטית שצומחת בגבעות הגדה.
ביום שבו המציאות תתפוצץ לכולנו בפרצוף כדאי שנזכור שכל זה נעשה בחסות ובתמיכת עיריית ירושלים ומשטרת ישראל. מול ההתקפה הזו עמדנו היום יחד, ישראלים ופלסטינים, בשייח ג’ראח וברחבי מזרח ירושלים.
לאירועי הערב ראו הסרטונים.
לתמונות ראו בפייסבוק סולידריות
