ניר ברקת: כל הפוסטים

סולידריות – עדכון נובמבר 2010

שנה למחאה – המאבק מתרחב!


כבר שנה שאנו נאבקים בשכונת שייח’ ג’ראח. בשנה הזו חווינו איך קבוצה קטנה של מפגינים הולכת וגדלה והופכת לקבוצה נחושה ומסורה של נשים וגברים, ערבים ויהודים, חילונים ודתיים, המגיעים כל שבוע, בכל מזג אויר, כדי להיאבק נגד הברבריות המתפשטת סביבנו. בשנה הזו ראינו איך אלפי אנשים בארץ ובעולם, צעירים ומבוגרים, מנהיגים, עיתונאים, ואנשים פרטיים מגיעים לחזק אותנו ולהתחזק מן האנרגיה שלנו.

כולנו יחד, עם כולם, הפכנו מקבוצה לתנועה גדלה והולכת המשמיעה את קולה בקמפוסים האקדמיים הגדולים, בכפרים הלא מוכרים דהמש ואלערקיב, בטייבה, באום אלפחם ובואדי ערה.

אבל בצד הישגים אלו, הביאה איתה השנה עלייה באלימות הממסדית, בקולות הגזעניים ובחקיקה האנטי-דמוקרטית. אלו לא רק מילים גדולות, אלא מציאות קיימת שנגדה יש להיאבק. והמאבק שלנו רק מתחיל. זהו מאבק על החברה האזרחית בישראל. על השוויון והחופש של כולנו. אך יש לנו שותפים ויש לנו תקווה והרבה רוח לחימה.

אנו מזמינים את כולם להגביר את מעורבותכם ולקחת חלק בעבודה הרבה שמצפה לנו.

רוצים להיות מעורבים יותר? מלאו את טופס ההצטרפות לפעילות!

 
בעדכון זה:

  • תמיכה בינלאומית במאבק: עצומת תמיכה, ביקור האלדרס
  • סולידריות במזרח ירושלים: שייח’ ג’ראח, סילואן, ענאתא, עיסוויה
  • מאבקי סולידריות נוספים: טייבה, אום אל פאחם, דהמש, אל ערקיב
  • סולידריות נגד הפשיזם: עצומה, תאי סטודנטים
  • פעילויות הסברה

                                                                                
                                                                                               
תמיכה בינלאומית במאבק

גורמי הימין, עיריית ירושלים ומשטרת ישראל מבקשים לנצל את הפחד של הישראלי מהאחר על מנת לעשות לנו, פעם אחר פעם, דה-לגיטימציה ולהאשים אותנו במציאות שהם עצמם מנציחים. יחד עם זאת, בד בבד עם צמיחת מאבקנו, גובר גם קול אחר, הרואה בנו את התקווה לחברה שפויה. בשבועות האחרונים זכינו פעמיים לגילויי תמיכה מרגשים כאלו:

עצומת תמיכה במאבק סולידריות שייח’ ג’ראח

בסוף אוקטובר, פורסמה עצומת תמיכה החתומה על ידי אינטלקטואלים יהודים, בהם שני זוכי פרס נובל וזוכה מדלית פילדס, המביעה תמיכה במאבק המשותף בשייח ג’ראח, ומגנה את נישול הפלסטינים מבתיהם בשכונה:

“ההפגנות בשייח ג’ראח הן קרן אור במציאות החשוכה בישראל כיום. כל אלו המחוייבים למאבק לשלום ודו-קיום במזרח התיכון חייבים לתמוך במאבק הזה” (אד וויטון, זוכה מדליית פילדס למתמטיקה)

בעקבות ההצהרה התראיין לגל”צ פרופ’ מייקל וולצר, מחותמי ההצהרה, פילוסוף בולט ופרופסור אמריטוס באוניברסיטת פרינסטון. ראו כאן דיווח נוסף ואת נוסח ההצהרה.

ביקור האלדרס

ב-22 באוקטובר הצטרפו אל משמרת המחאה בשייח ג’ראח נציגי האלדרס, ארגון שיוסד על ידי נלסון מנדלה לקידום השלום. אל ההפגנה הגיעו שלושה אורחים מכובדים ביותר: נשיא ארה”ב לשעבר, ג’ימי קרטר, נשיאת אירלנד לשעבר מרי רובינסון, ואלה בהט, פעילת זכויות אדם מרכזית מהודו. קרטר נשא דברים בהם שיבח את השותפות הישראלית-פלסטינית הבלתי אלימה כנגד הכיבוש והאפליה, ואיחל לנו הצלחה במאבק. להלן דבריה המרגשים של מרי רובינסון בעקבות הביקור:

“התחנה האחרונה שלנו בירושלים היתה נפלאה. הצטרפנו למאות מפגינים, ישראלים ופלסטינים, שמוחים מידי שבוע כנגד פינויים בכוח והריסות בתים שמתרחשים בשכונה הפלסטינית שייח ג’ראח. אני חייבת להודות שהחוויה כמעט העלתה דמעות בעיני. הייתי כה גאה באנשים האמיצים הללו, אליהם מצטרפים רבים מרחבי העולם, שיוצאים כל יום שישי כדי להאבק עבור שלום צודק.”

בביקורם בירושלים הגיעו האלדרס גם לסילוואן על מנת לשמוע את סיפורם של התושבים ולהביע את תמיכתם. להלן תיאור הביקור בירושלים מפי קרטר. עוד על הביקור.

                                                                                
                                                                                               
סולידריות במזרח ירושלים

שייח’ ג’ראח

הפגנות שישי בשייח’ ג’ראח

ב-15 באוקטובר הפגנו יחד עם תושבי אום-הארון, הנמצאים בסכנת פינוי. התקיימו מפגשים עם תושבי השכונה, שסיפרו על החיים בצל איום הפינוי, וההיסטוריה של המשפחות הגרות במקום כבר עשרות שנים. בסוף המפגשים קיימנו משמרת ליד כביש מספר אחד. ראו סרטון מההפגנה.

ב-22 באוקטובר הצטרפו להפגנה משלחת של האלדרס. נשיא ארה”ב לשעבר, ג’ימי קרטר, נשא דברים בהם שיבח את השותפות הישראלית-פלסטינית הבלתי אלימה כנגד הכיבוש והאפליה, ואיחל הצלחה למאבק. לאחר מכן צעדנו יחד והפגנו יחד אל מול בית משפחת חאנון.

ב-29 באוקטובר קיימנו במהלך ההפגנה מפגשי הכרות עם משפחות אום-הארון. סיירנו בין הבתים, ושמענו את סיפור התושבים. להפגנה הצטרפה משלחת נציגים מהוועדה העממית בטייבה. ביקור המשלחת היווה צעד נוסף בבניית סולידריות יהודית-ערבית בטייבה. ד”ר זוהיר טיבי נשא דברים בהם הביע סולידריות של תושבי טייבה עם המאבק בשייח’ ג’ראח:

“טייבה אתכם במאבק הצודק שלכם נגד הנישול, נגד הריסת הבתים, נגד הפקעת אדמות! אנחנו אתכם כאן כדי להביע סולידריות. אנחנו אתכם כאן גם כדי להגיד תודה על הביקור של משלחת סולידריות בטייבה. זה היה ביקור חשוב בשבילנו. זו היתה זריקת עידוד להמשך המאבק שלנו נגד כל העוולות נגדנו”.

ב-5 בנובמבר צעדנו משער שכם אל השכונה ומשם המשכנו למשמרת מחאה על כביש 1.

ב-12 בנובמבר ציינו שנה להפגנות בשייח ג’ראח. מאות רבות מאיתנו הגיעו לשכונה. קבוצת מפגינים הצליחה להגיע ולקיים משמרת מחאה בתוך מתחם הבתים, במקום בו המשטרה מנסה למנוע מאיתנו להפגין – אך מאפשרת למתנחלים להתפרע. כל שאר המפגינים הגיעו למחסום המשטרתי ודרשו להצטרף. המשטרה דרשה מהמפגינים להתפנות ואף איימה עליהם, אך המפגינים לא זזו – ולבסוף המשטרה לא ממשה את האיום. לאחר מכן המשכנו להפגין מול הבית הגזול של משפחת חאנון.

אירועים נוספים בשייח’ ג’ראח

ב-13 באוקטובר הרסה עיריית ירושלים את אוהל המחאה שהקימו תושבי אום-הארון בגן בו מתקיימת ההפגנה השבועית.

ב-14 באוקטובר ערך אריה קינג מסיבת עיתונאים בקבר שמעון הצדיק בו סיפר על התכניות לפנות את המשפחות הפלסטיניות משכונת אום-הארון ולהכניס במקומן משפחות יהודיות. קינג הוא איש השטח של ברון ההתנחלויות בירושלים, ארווין מוסקוביץ’, אשר כבר קיבל מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים את הבעלות על חלק נכבד משכונת אום-הארון.

במהלך מסיבת העיתונאים קיימו פעילי סולידריות משמרת מחאה יחד עם תושבי השכונה מחוץ לקבר. הם הותקפו על ידי המתנחלים וכתמיד, הסוף ידוע: אחד מתושבי השכונה נעצר יחד עם אחד הפעילים. השניים הורחקו מהשכונה למשך 15 יום. העצורים ופעילים נוספים העידו כי יוני יוסף, דובר המתנחלים, תקף אותם. בעקבות זאת, כאשר הגיע יוסף לתחנת המשטרה כדי להעיד, קיבל אף הוא צו הרחקה מהשכונה. עם זאת יוסף הפר מיד את הצו, ואף התרברב בעניין, אך המשטרה, כהרגלה, לא עשתה דבר בנדון.

יש לציין, שבמהלך מסיבת העיתונאים קינג אמנם טען שאין להם כוונה לפנות משפחות בכח, אך בשבוע שלאחר מכן הוא נצפה עורך סיור בשכונת אום-הארון עם המשטרה.

ב-1 בנובמבר הגיעה משלחת של חברי פרלמנט אירופאים לשכונה. הם ערכו סיור בשכונה, גינו את האפליה במזרח העיר והביעו סולידריות עם תושבי השכונה.

סילואן

פעילי התנועה ממשיכים להביע סולידריות גם בסילואן. נוכחותנו בכפר מתמקדת בחשיפת המציאות הקשה המתקיימת שם, על ידי תיעוד האירועים בזמן התרחשותם. מציאות קשה זו מאופיינת במתיחות ועימותים בעקבות פרובוקציות מתמשכות של מתנחלי אלע”ד, הזוכים לתמיכה וגיבוי של המדינה וכוחות הביטחון הישראליים. שיתוף הפעולה בין סולידריות לבין מרכז המידע בואדי חילווה הביא לפרסומים חשובים בתקשורת הישראלית והבינלאומית בשבועות האחרונים.

כך למשל, לפני מספר שבועות התפרסמה כתבת וידאו בתוכנית 60 דקות של CBS, המספרת על המצב בכפר.

בשבועות האחרונים במהלך העימותים עם המתנחלים ומאבטחיהם, נצפו תקריות בהן גם כוחות הביטחון הצטרפו באופן פעיל למתנחלים בתקיפת תושבי סילואן. שוטרי מג”ב “תפסו צד” ברור, כשהם מיידים אבנים ויורים, לצד מתנחלי אלע”ד, על תושבי הכפר. כתוצאה מעבודתנו נחשפו תקריות אלו בתקשורת הישראלית.

לתקיפות בנשק מצד הרשויות הישראליות, נוספים המעצרים והכליאה התכופים של ילדים ובני משפחותיהם. רבים מהילדים בשכונה אינם מכירים מציאות מלבד זאת של הסכסוך והאלימות אשר מקיפים אותם מכל עבר. פעמים רבות ילדים נחטפים מהשכונה לחקירות ומעצר, שלא בליווי הוריהם. ביוזמתנו פורסמה על כך כתבה בחדשות ערוץ 2. עוד על מצבם של הילדים בסילואן.

בתוך מציאות קשה זו מתקיים אי של שפיות לילדי סילואן בדמות “מרכז המידע והיצירה“, כעין מתנ”ס אלטרנטיבי המנוהל על ידי תושבי סילואן ומספק חוגים ופעילויות לילדי הכפר.

חלק משמעותי מהפגיעה בתושבי סילואן מתקיימת בחסות עיריית ירושלים. בשבועות האחרונים חילקה העירייה ארבעה צווי הריסה לבתים בכפר. ההריסות במזרח ירושלים מבוצעות בטענה של שמירה על שלטון החוק, אך תוך התעלמות מהעובדה שהמדיניות המופגנת של העירייה מאז 67′ הינה הימנעות ממתן אישורי בניה לפלסטינים במזרח העיר. בנוסף, העירייה יצאה במתקפה כנגד אוהל המחאה של תושבי שכונת אל-בוסתאן בניסיון להביא להריסתו.

עוד בירושלים

הדיכוי והאלימות הם נחלתם של שכונות פלסטיניות רבות בירושלים. במהלך החודש האחרון הגיעו פעילים לביקורי הזדהות בשתיים מהשכונות הללו:

ענאתא

ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, מקיים מדיניות של הזנחה פושעת בשכונות הפלסטיניות במזרח העיר. לאחרונה, הרשות הפלסטינית נכנסה לנעליה של העירייה בשכונות הפלסטיניות בעיר. ב-2 בנובמבר ערך ראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד, מספר טקסים לרגל סיום השיפוץ ב-15 בתי ספר פלסטינים הנמצאים בתחומה המוניציפלי של ירושלים. השר לביטחון פנים, אהרונוביץ, ניסה למנוע טקסים אלו על ידי פרסום צו האוסר את קיומם ואיום על התושבים. בעקבות כך מספר פעילים שלנו יצאו להשתתף בטקס שהתקיים בענאתא.

עיסאוויה

גם בעיסאוויה הסכסוך והאלימות הם חלק קבוע ממרקם חיי התושבים. המצב בעיסאוויה החל להידרדר ביום ו’ ה-5 בנובמבר כאשר נערים מקומיים רגמו רכב יהודי שנכנס (בטעות כנראה) לתחומי הכפר. בעקבות זאת המשטרה החליטה להעניש באופן קולקטיבי את כל תושבי הכפר. בימים שלאחר התקרית המשטרה נכנסה לכפר בכוחות גדולים ושיבשה את החיים בכפר. להלן תיאור האירועים. בעקבות התקריות התושבים פנו אלינו וביקשו נוכחות בשכונה. מספר פעילים הצטרפו לביקור סולידריות וסיור בכפר.

ובמערב

על חלקו בהזנחה ובדיכוי תושבי ירושלים הפלסטינים, מנסה ראש העיר ברקת לחפות באמצעות הצגת פסאדה של נורמליות תרבותית בעיר. במהלך החודשים האחרונים החלה קבוצה של פעילים בשרשרת של פעולות מחאה “הכפותים” במטרה לעורר את תושבי העיר למצוקות האמיתיות, ליחס המפלה כנגד הפלסטינים ולאלימות כוחות הביטחון בעיר.

במסגרת פעולות אלה קיימו הכפותים פעולה מול כנס ה-OECD , בעקבות הפעולה גם נחשף כי האוטובוס ששימש להסעת אורחי הכנס נשכר מחברה היושבת בהתנחלויות. פעולה נוספת התקיימה בעת פתיחת הגלריה החדשה של בצלאל, בה נאם ברקת.

                                                                                
                                                                                               
מאבקי סולידריות נוספים

טייבה

בשבת, ה-13 בנובמבר, מאה וחמישים פעילי סולידריות באו ללמוד על המצב בטייבה, ולעמוד בסולידריות עם תושבי העיר. הגענו לטייבה כדי לחזק את הסולידריות היהודית-ערבית ולהבטיח לתושבים שהם לא יעמדו לבד מול הגל הגזעני ההולך ומשתלט על ישראל. יום הסולידריות החל בסיור אותו הנחו חברי הועד להגנה על אדמות טייבה, בראשותו של ד”ר זוהייר טיבי. למדנו וראינו כי מדינת ישראל מתנהלת כלפי אזרחיה תושבי טייבה מתנהגת באופן דומה למדיניותה במזרח ירושלים – התעמרות אדמיניסטרטיבית, אפליה שיטתית, הפקעת קרקעות והריסת בתים. לאחר מכן הפגנו בצומת טירה יחד עם עשרות מתושבי טייבה, במחאה על אפליה מתמשכת במדיניות התכנון ונגד הריסות הבתים המתוכננות בעיר.

מה באמת קורה בטייבה? דברים שרואים משם, לא רואים מכאן. הצטרפו לסולידריות גם בטייבה!

דהמש

ב-11 באוקטובר התקיים דיון בעניין צווי ההריסה על בתי הכפר הבלתי מוכר דהמש, שבאזור רמלה-לוד. בית המשפט החליט להקפיא את צווי ההריסה עד שיתקיים דיון בעניין בועדת התכנון הארצית. מהפסיקה עולה המסר שהמדינה צריכה להגיע להסדר בעניינה של דהמש שבו ימנעו ההריסות בכפר.

אל-עראקיב

ב 13-באוקטובר, הרסה המדינה את הכפר אל-עראקיב בפעם השישית מאז ה-27 ביולי השנה.

אום אל פאחם

ב-27 באוקטובר קיימו ברוך מרזל, איתמר בן גביר ופעילי ימין נוספים מצעד בפאתי העיר אום אל-פאחם. לבקשת תושבי העיר, הצטרפו פעילי סולידריות למחאה מול פרובוקציה זו. המשטרה הפעילה אלימות רבה כלפי תושבי העיר ופעילי סולידריות. קראו רשמים מהפגנה זו: כאן וגם כאן.

                                                                                
                                                                                               
סולידריות נגד הפשיזם

הצהרת נאמנות אלטרנטיבית

בשנה האחרונה אנו עדים לצמצום חסר תקדים של המרחב הדמוקרטי הישראלי, הבא לידי ביטוי הן בגל חקיקה אנטי-דמוקרטי והן ביחס הרשויות והמשטרה למיעוטים ולאלה המעזים להעלות ביקורת. אחת הדוגמאות לכך הוא התיקון לחוק הנאמנות שהתקבל בממשלה. אמנם, לעת עתה, התיקון לא יעלה לדיון בכנסת, אך זהו רק אחד מרשימה ארוכה של חוקים גזעניים ומפלים שיעלו לדיון במושב החורף. בעקבות האירועים הללו העלנו עצומת נאמנות אלטרנטיבית לאינטרנט. אנא חתמו.

סטודנטים בסולידריות נגד הפשיזם

בשלוש אוניברסיטאות החלו לפעול תאי סטודנטים של סולידריות, הנאבקים כנגד הגל הפשיסטי השוטף את האקדמיה והמדינה. התאים ייקחו חלק פעיל במאבק נגד האפליה והגזענות, ולמען סולידריות אזרחית, יהודית-ערבית.

הפעילות זה עתה החלה ואנו צריכים את עזרתכם. רוצים להצטרף למאבק בקמפוסים? צרו קשר:
באוניברסיטת תל אביב: tau@solidarity.org.il
באוניברסיטת באר שבע: bgu@solidarity.org.il
באוניברסיטה העברית: huji@solidarity.org.il
לפרטים נוספים: באתר, או: sjstruggle@gmail.com

הסברה

אנו ממשיכים לקיים פעילויות הסברה. במהלך השבועות האחרונים קיימנו מספר חוגי בית בהם נכחו למעלה מ-70 אנשים.

למאבקנו שני פנים: האחד, העמידה המשותפת בסולידריות במקום שבו מתרחש העוול יחד עם מי שנפגע. השני, המאמץ להעלות קול אחר בחברה הישראלית, קול של סולידריות ושותפות ערבית-יהודית. אנו מבקשים כי תיקחו חלק גם בפעילות זו: הפיצו את הנעשה, פרסמו את המידע בפייסבוק ובמייל, כתבו את חוויותיכם מהפעילות ושלחו אלינו.

 

ניר מבעיר את העיר – ואנחנו משלמים את המחיר

לא פחות מ-200 מפגינים הגיעו היום לעמוד מול הבית של ניר ברקת ולדרוש ממנו שיפנה אותו לטובת גן ארכיאולוגי – בדיוק כמו שהוא דורש מתושבי אל-בוסתאן שבסילואן. איתנו עמדו שם גם תושבי סילואן, בוסתאן ושייח’ ג’ראח. תודה לכל מי שהגיע, ולהתראות בשישי בשייח’ ג’ראח!

חשבון פשוט

קצת על צדק חלוקתי:

  • הבית של ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, יושב על שטח של 999.5 מטר מרובע.
  • אבא ניר, אמא בוורלי ושלוש ילדות. 200 מ”ר לאדם. מרווח.
  • הבתים של אל-בוסתאן שבשכונת סילואן יושבים על שטח של 35,000 מטר מרובע, כולל רחובות.
  • באל-בוסתאן גרים 1,500 נפשות. 23 מ”ר לאדם. צפוף מאוד.
  • להשוואה: בתל אביב לכל אחד יש 140 מ”ר בממוצע, ובירושלים מרווח יותר: לכל אחד יש 160 מ”ר.
  • אם יחליטו לחלק את השטח שווה-בשווה, אז גם בבית של ברקת יגורו 43 בני-אדם לדונם, כלומר לעוד 38 פלסטינים יהיה בית.

אגב, כולם באים היום להפגנה, נכון?

מי מפעיל אותך, מר ניר ברקת? (או- שלשה חברים יצאו לדרך, בים בם בום)

פורסם במקור בבלוג של לוחמים לשלום.

שלשה אנשים מצולמים בתמונה: דוד בארי, מנכ”ל עמותת אלע”ד, אריה קינג, פעיל בתנועה, וניר ברקת, ראש העיר ירושלים. (התמונה צולמה ע”י “שלום עכשיו” וינון קדרי)

מה אנחנו יודעים על שלושתם?

הנה דברים שנכתבו על עמותת אלע”ד, באתר ynet:

“מי שעומד מאחורי המגמתיות בסיור בעיר דוד היא עמותת אלע”ד אשר מתקיימת מתרומות בעיקר, ופועלת לייהד את הכפר הערבי סילוואן שבשטחו נמצא הגן הלאומי. במהלך שני העשורים האחרונים הצליחה העמותה להשתלט על מספר בתים בכפר וליישב בהם משפחות יהודיות. על אף שנציגי העמותה מדגישים שהבתים נקנו בכסף מלא ובאופן חוקי, לבית המשפט ולוועדת קלוגמן (ועדה ממלכתית שבדקה בשנות התשעים את רכישת הקרקעות בשכונות ערביות במזרח ירושלים) היתה דעה אחרת, לפיה היה ניצול לרעה של חוק נכסי נפקדים, שימוש שיטתי בתצהירים כוזבים ועוד”.

מיהו אריה קינג? לפי עיתון הארץ, קינג מתגורר בראס אל-עמוד, בשכונה יהודית שהקים המיליונר היהודי-האמריקאי ארווין מוסקוביץ’ בלב השכונות הצפופות של ירושלים הערבית. אותו מוסקוביץ’ שקינג נחשב לאיש שלו בירושלים, אם כי הוא עצמו מסייג את ההגדרה. “אתה יכול להגיד שאני עובד עם מוסקוביץ’ כמו עם עוד הרבה אחרים”, אומר קינג.

ומיהו דוד בארי? האיש, הידוע בשם דוידל’ה הוא איש רב פעלים ויצירתי (בעיקר בדרכים בהן הוא משתלט על בתים בשכונת סילוואן, לפי דבריו ודברי אשתו), חבר קרוב של אנשי המחתרת היהודית.

אבל מה אנחנו יודעים על ניר ברקת?

מי שבחרו בו חשבו שהם בוחרים בראש עיר חילוני, שמעוניין לקדם את החינוך, הדיור לצעירים והתרבות בירושלים.

מתוך כל המטרות שסימן נראה שברקת להוט לבצע מטרה אחת במיוחד- הריסת בתים בסילוואן והבערת ירושלים, בחסות חבריו, עליהם כבר הרחבנו למעלה.

כל כך להוט עד שהעביר במהירות את תכנית הבניה של גן המלך בעירייה כשהיא סובלת מ- 250 ליקויים.

חינוך? ברקת קומם עליו רבים ממנהלי בתי הספר בירושלים שצוטטו כאומרים כי “תכניתו של ברקת (לפתוח את אזורי הרישום בעיר) תביא לקריסת בתי הספר בעיר ולביסוס מעמדם של קומץ בתי ספר כאליטיסטיים, שאליהם יעברו כל תלמידי העיר החזקים, הלומדים כיום בבתי ספר אחרים”. בישיבה שהיתה לו עם מנהלי בתי הספר בעיר, הוא נשאל ע”י מנהלים “איך יכול להיות שאנו שומעים על כך בדיעבד ושלא הייתה שקיפות ושותפות באשר לכוונותיך?” את השאלה הזו יכולים היום לשאול את עצמם רבים, ולא רק בהתייחס לחינוך בעיר.

בנוסף, הוגשה נגדו עתירה ע”י המרכז לפלורליזם, שגם ניצח בעתירתו, על כך שבחר להעדיף בתקצוב מוסדות חינוך חרדיים על פני חילוניים.

דיור לצעירים? בעבר התבטא ברקת ברצונו למצא פתרונות דיור לסטודנטים צעירים. עד כה לא נמצא פתרון, אולם שימו לב לניסוח הדברים הבאים: על פי האתר “כיכר השבת“, נאמר ע”י ניר ברקת: “דיור בר השגה בא להתמודד עם הקושי של אוכלוסיות במגזר החילוני והחרדי שעוזבים את העיר בגלל שאין פתרונות”. בכלל, במהלך כהונתו הקצרה עד כה, מהר מאד למד ברקת כיצד להתחבב על חברי המועצה החרדים. על פי האתר ynet, באוגוסט האחרון, אחרי שהעירייה אישרה סבסוד של 100% למוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים, (קריטריון שהוכנס להצעה שאושרה קובע למעשה כי המימון העירוני יינתן לחרדים בלבד), אלי שמחיוף, סגן ראש העיר לשעבר מטעם סיעת ש”ס וכיום חבר מועצה, אמר לברקת במהלך ישיבת מועצת העיר: “אדוני ראש העיר, אני רוצה להגיד שלא תמכתי בך בבחירות, אבל אתה ללא ספק מראשי העיר המוצלחים שנראו בירושלים””. ללא ספק. אותו שמחיוף שגם נחשד ונחקר בפרשת הולילנד, הוא היום המועמד המוביל להחליף את פפה אללו, סגן ראש העיר חבר תנועת מרצ, שפוטר לאחר שסירב להצביע בעד הריסת הבתים בסילוואן.

מסיבות בעיר? בזה עומד מר ברקת. יש הרבה, כן. מצד שני, אפשר לוותר עליהן, בין כה וכה, העיר הולכת לבעור הקיץ.

אנחנו קוראים לכם להצטרף אלינו:

ביום שלישי 6.7.10 נפגש בשעה 18:00,

תושבי בית הכרם ופעילי שייח’ ג’ראח, ונקים “גן ארכיאולוגי” ברוח תוכנית “גן המלך” מול ביתו של ניר ברקת. נדרוש ממנו להוות דוגמא ולפנות את ביתו לטובת המדע. אם אפשר לפנות את תושבי אל בוסתאן מביתם לטובת ה”ארכיאולוגיה”, אפשר לעשות את זה גם לברקת.

נפגשים ברחוב המייסדים פינת שדרות הרצל.

בואו נבהיר לברקת שאין מאחוריו אף אחד, חוץ מקיצוני הימין, אותם הוא משרת נאמנה

מבית הכרם לסילואן- לעצור את הפירומן!

יש שמאל חדש בעיר!

דברים שנישאו אתמול (6/3/10) בעצרת בשייח’ ג’ראח על ידי נציגת הפעילים הישראלים, שרה בנינגה.

שרה בנינגה נואמת מעל הבמה. תצלום: זאהר שריף

יש שמאל חדש, והוא לא שמאל שמסתפק בשיחות שלום, הוא שמאל של מאבק. יש שמאל חדש שיודע שיש דברים שחייבים להיאבק נגדם גם כאשר הם נעשים בשם המדינה וגם כשהם נהנים מחסותו של החוק. יש שמאל חדש שיודע שהמאבק הזה לא יוכרע על הנייר אלא על הקרקע, בגבעות, בכרמים ובמטעי הזיתים. יש שמאל חדש שלא מפחד ממתנחלים- גם כשהם יורדים עליו מהגבעות  רעולי פנים וחמושים. השמאל הזה לא נכנע לדיכוי הפוליטי של המשטרה, ולא מעניין אוותו מה כותבים עליו במעריב.

יש שמאל חדש בעיר. השמאל הזה לא מוכן לוותר על עקרונותיו בכדי שיאהבו אותו ולא מוותר על עמדותיו עבור הון פוליטי. השמאל הזה הוא שותפות של פלסטינים שמבינים שאת הכיבוש לא מנצחים בטילים ופצצות, ושל ישראלים שמבינים שהמאבק הפלסטיני הוא המאבק שלהם.

השמאל החדש משלב ידיים עם פלסטינים בתוך ענן של גז מדמיע בבלעין, וחוטף יחד איתם מכות ממתנחלים בדרום הר חברון. השמאל הזה מתייצב לצידם של פליטים ומהגרי עבודה בתל-אביב ונלחם בתוכנית ויסקונסין. השמאל החדש הוא אנחנו-כולנו.

כל מי שהגיע לכאן הערב. כל מי שהעז לחצות את הקו המדומיין שבין מערב ירושלים ומזרחה למרות האיומים וההפחדות, כולנו השמאל החדש שהולך ונבנה בישראל ובפלסטין. אנחנו לא נאבקים על הסכם שלום. אנחנו נאבקים על צדק. אבל אנחנו מאמינים שאי הצדק הוא המכשול העיקרי לשלום. עד שמשפחת ראווי ומשפחת חאנון ומשפחת אל-כורד לא ישובו לבתיהן לא יהיה שלום. כי שלום לא צומח על אפליה, דיכוי וגזל. יש שמאל חדש בעיר והשמאל הזה עומד לצידם של תושבי שייח ג’ראח הערב והוא ימשיך לעמוד לצידם עד שהצדק ינצח את הקנאות.

אבל יש גם ימין חדש בעיר. ימין שטוף קנאה וגזענות שמפתה את ההמון ברטוריקה לאומנית. הימין החדש לא מתעניין בשלומם וברווחתם של בני אדם. הימין החדש מתעניין רק בנאמנות אתנית, שבטית, ליברמנית. עבור הימין החדש עניי עירך קודמים רק אם הם יהודים. ומה שהופך אדם ליהודי  הוא העובדה שהוא לא ערבי. לימין החדש אין מה להציע פרט למלחמה אינסופית. הימין החדש  הוא העגלה הריקה שירדה מהפסים – יהודים, דתיים וחילונים, שאין בהם דבר פרט לשנאת האחר: הערבי, הפליט, השמאלן.

הימין החדש הזה מייצר את המתנחלים ההזויים שבגללם אנחנו מפגינים הערב. המתנחלים האלה שונאים את ירושלים. אין בהם אהבת ישראל ואין בהם אהבת האדם – הם אוהבים רק את עצמם. יש בקרב המתנחלים רבים שראוי וצריך לדבר איתם. אך את מתנחלי שייח ג’ראח שמשמיעים שירי הלל לברוך גולדשטיין – אותם יש להביס.

הימין החדש יצר את ניר ברקת. טכנוקרט שאינו מבין את ירושלים ואינו מתעניין בירושלים. ראש עיריה שמפעיל טרור אדמיניסטרטיבי נגד תושבי מזרח העיר ומזניח את תושבי מערב העיר, תוך דקלום בלתי פוסק של קלישאות. אם ירושלים היא חבית של חומר נפץ, לגפרור שיצית אותה קוראים ניר ברקת. אבל אנחנו לא חוששים מברקת, ולא חוששים מהמתנחלים, ולא מפחדים מליברמן.

נמשיך להגיע לשייח ג’ראח ולכל מקום שבו הצדק נרמס על ידי כוחות הכיבוש והדיכוי. תסתכלו מסביבכם, אנחנו לא מעטים כמו שחשבנו! ואנחנו ננצח!

רעידת אדמה

שייח’ ג’ראח היא אמנם סמל למצב העגום והנפיץ במזרח ירושלים, ואולי גם סמל לשותפות יהודית-ערבית במאבק לשלום, אך היא לא השכונה היחידה בירושלים שסובלת משילוב קטלני של מתנחלים אלימים ועירייה מפלה וחסרת אחריות.

שכונת סילואן, לדוגמא, עומדת מזה עשרים שנה במרכזו של נסיון השתלטות מצד עמותת המתנחלים אלע”ד. עמותת אלע”ד מגייסת סכומי כסף דימיוניים, ומשלבת אותם עם קשרים סמויים במסדרונות העירייה והמשטרה כדי להשתלט על בתים בסילואן, ובנוסף מגייסת לשירותה גם את הארכיאולוגיה. הרי סילואן בנויה על השטח העירוני העתיק ביותר הידוע לנו בירושלים, שם התקיימה עיר בנויה היטב עוד לפני זמנו של דוד המלך. העצוב בכל העניין הוא שהתוצאה של חפירות אלו אינה רק תגליות ארכיאולוגיות חסרות תקדים, אלא גם הפקעה של שטחים לצורך “פארקים ארכיאולוגים”.

היום התבשרנו מהו “הפארק האכיאלוגי” החדש שעתיד לקום במקום 90 הבתים שבשכונת לאבוסתן: כמה בתי מלון, ומרכז מבקרים. ירוק מאוד. ברור שכדי שליצור שטח ירוק יפה כזה צריך להרוס את החיים למאות משפחות. במקום להרוס את בית יהונתן, ניר ברקת החליט להקים עוד כמה בית-יהונתנים חדשים, הפעם באישור מלא של העירייה. כנראה שזה משהו שלא היה ניתן להשיג עליו אישור לפני שלטונו של ברקת.

אבל הנזק המוזר ביותר שיוצרות החפירות הארכיאולוגיות מתרחש דווקא מתחת לפני השטח. בחורף הזה האדמה התחילה להשמט מתחת רגליהם של תושבי סילואן, פשוטו כמשמעו. בפעם הראשונה זה היה אוטובוס שהיה בדרכו לכותל וקרס לתוך בור ענק שנפער בכביש, אתמול זה היה בור בעומק ארבע מטר שנפער בסמוך למסגד, מעל לחפירות הארכיאולוגיות החדשות. העצוב בכל העניין הוא שהחפירות מסכנות את תושבי השכונה ואת התיירים באותה מידה שהן מסכנות את החופרים עצמם, שעלולים להלכד בתוך המפולת שהחפירות החפוזות והבלתי אחראיות שהם עורכים במקום יוצרות.

ארכיאולוגים בכל העולם כבר למדו לפני שנים שממצאים חשובים באמת כדאי להשאיר למחר, אז יהיו שיטות טובות יותר לחפירה ולהבנה של העבר, ובינתיים צריך להניח לאנשים לחיות את חייהם על פני הקרקע בשקט. אבל באלע”ד רוצים הוכחות לעבר יהודי כמה שיותר מהר, ובעצם מוכנים להקריב למען העבר הזה את ההווה של היהודים, הערבים, ובעצם של כל מי שירושלים חשובה לו.

אגב, גורמים בעירייה טוענים מדי פעם שהבורות נפערים בגלל הגשמים החזקים שסוחפים את הקרקע בשכונה. זה נכון שכל הקריסות אירעו אחרי ימים גשומים במיוחד, אבל עוד לא שמעתי על שום מקום בארץ שבו בור של ארבע מטר יפתח בגלל גשם. יכול להיות מאוד ששילוב של גשמים חזקים עם מחילות ומנהרות שנחפרו קודם גורם לקריסות, ואם כן, מדובר בהפקרות בלתי נסבלת של העירייה ושל רשות העתיקות כלפי תושבי סילואן והתיירים שמבקרים במקום. הרי אם רק ניקוז של גשם הוא הבעיה, העירייה יכלה לפתור אותה מזמן.

בכל מקום בירושלים שבו העירייה ועמותות המתנחלים עוזרות לעבר היהודי לנצח את ההווה הפלסטיני, ומעמידות את ההבטחות של אלוהים לאברהם מעל לזכותה של משפחה לדירת שלושה חדרים, הן פוערות בור מתחת לחיים של אנשים בשר ודם בירושלים של מטה, מתחת לרגלים של כולנו. כשנתעשת יום אחד וננסה ללכת לקראת עתיד טוב יותר בירושלים, עתיד שבו כולנו נוכל לחיות כאן בכבוד, יהיו לנו הרבה מאוד בורות עמוקים להתרומם מתוכם קודם. זו האחריות של כולנו לעצור אותם לפני שיהיה מאוחר מדי.

ביום שבת אנחנו מפגינים לא רק למען שייח’ ג’ראח, אלא למען ירושלים, ולמען עתיד טוב יותר לשני העמים.

בואו נדבר קצת על ניר ברקת

השבוע נודע לנו שעיריית ירושלים רוצה להפקיע שטח מתושב שייח’ ג’ראח בשביל לבנות עליו חניון למתפללים. מה ששמעתם. מי שהיה פעם או פעמיים בשייח’ ג’ראח יודע שלמערת הקבר של שמעון הצדיק מגיעות משפחות חרדיות ברגל או מקסימום באוטובוס. כל הכבוד לחרדים, בלי צחוק, על זה שהם מקדימים את כולנו בסביבתיות שלהם. אז למה חניון?

הפעם החניון הוא בשביל החרדים?

זה מתחבר לשאלה יותר גדולה, שנשאלת לפעמים בשיחות על מזרח ירושלים בכלל: אם בית המשפט פסק, מה יכולה כבר לעשות העירייה? כמו שראינו למעלה, הרבה מאוד. או ליתר דיוק, איפה שבית המשפט עוצר, העירייה דוהרת הלאה. מה למשל? למשל העירייה היא זו שהורסת את האוהל שהקימה משפחת ר’אווי על המדרכה ליד הבית. בשבוע שעבר ראיתי מחזה מייאש: בגלל ביקור של ח”כים הגיעה משטרה לרחוב, ומשפחת ר’אווי קיפלה בעצמה את האוהל, מחשש שהעירייה תחרים אותו שוב. הילדים נותרו לשבת על המדרכה.

כך גם דאגה העירייה לאטום מחצית מביתה של משפחת אל-קורד לפני חצי שנה. אותה העירייה שהורסת ואוטמת המון בתים פלסטינים כל שנה, התפנתה לרגע מלוח הזמנים העמוס ואטמה דווקא את הבית שבמחלוקת משפטית. רואים מדורה וישר מביאים נפט כדי לכבות אותה.

אבל הצעד הגדול ביותר שעושה העירייה למען נערי הגבעות משייח’ ג’ראח הוא לתכנן עבורם התנחלות גדולה וצפופה. מה חשבתם? שתמיד הם ישארו לחיות בצפיפות ועוד בבתים שבנו ערבים? לא הם. הם עוברים בקרוב לשכונה של 200 יח’ דיור באותו המקום. בשביל לבנות שכונה כזאת צריך תוכנית מתאר מסודרת, ואת זה יכולה לאשר רק וועדה מקומית לתכנון ובניה, הנשלטת ע”י העירייה. בלי תוכנית כזאת כל הבילוי הזה של צעירים חדורי אמונה בבתים בשייח’ ג’ראח הופך מ”חומה ומגדל” למעברה מבאסת. אם הבולדוזרים לא מתחילים לעבוד בקרוב, הם לא יישארו לגור שם עוד הרבה זמן בצפיפות ובתחושת מצור. אגב, אם כבר בונים שכונה, טוב שיש חניון קרוב.

ומה לגבי ניר ברקת? הוא שותק. כשבית המשפט פוסק נגד התנחלות, כמו במקרה של בית יהונתן, קל לבזות את בית המשפט, לצעוק, לאיים. כשבית המשפט פוסק נגד פלסטינים, לעירייה אין מה להגיד בנושא. הרי הם לא מעורבים בזה בשום צורה. או בקיצור:

עדכון: אחלה כתבה על הנושא התפרסמה היום בהארץ (חמישי)