תמיכה ציבורית: כל הפוסטים

“אני מורה פוליטי/ת” קבוצת לימוד למורים – עכשיו גם בתל אביב

אנו, קבוצה של מורות ומורים השותפים בתנועת סולידריות-שיח ג’ראח, מזמינים מורות, מורים וסטודנטים להוראה מכל מוסדות החינוך ומכל תחומי ההוראה להצטרף ללימוד משותף במסגרת קבוצת הלימוד “אני מורה פוליטי/ת”. הקבוצה תעסוק במשמעויות הפוליטיות של מעשה ההוראה בישראל בשנת 2011.

הקבוצה מיועדת למורות/ים שמעוניינות/ים להשתתף באופן קבוע במפגשים ובתהליך למידה קבוצתי. הקבוצה איננה מתיימרת ל”אובייקטיביות”. אנו, כחברות וחברים בתנועת “סולידריות” שותפים לשאיפה למציאות שונה בארץ הזאת. אנחנו מאמינים בפיוס, בקיום שיש בו מקום לכולם, יהודים ולא-יהודים, כשותפים שווים ליצירת עתיד שונה. עם זאת, הקבוצה לא נועדה לשמש שופר לתנועה, ואנחנו מבקשים לקיים בה לימוד משותף שיצמח מתוך דיאלוג רב-קולות.

הקבוצה החלה לפעול בירושלים לפני כחודש. כעת אנו מקימים קבוצה נוספת בתל אביב.

מורות ומורים מתל אביב והסביבה המעוניינים/ות להשתלב בקבוצה מוזמנים/ות ליצור קשר בכתובת

politicalteachersta@gmail.com

(גם למורים/ות המעוניניים/ות להשתתף בסיורים מבלי  להצטרף לקבוצה)

לתכנית המפגשים לחצו כאן

 

ביוזמת “סולידריות”: פנייה למנהיגי אירופה: התגייסו לתמיכה בהכרזת העצמאות הפלסטינית

 
מופע האימים של נתניהו בוושינגטון והתמיכה הגורפת לה זכה מבית הנבחרים האמריקאי מראה כי תהליך השלום הגיע לסוף דרכו. שתי האפשרויות אשר ניצבות בפנינו בעת הזאת הן הצלחתו של המהלך המדיני הפלסטיני או גל אלימות נוסף. בניגוד להצהרות של בכירים ישראלים ואמריקאים, הפנייה הפלסטינית אל משפחת האומות בבקשה להכרה במדינה פלסטינית אינה פוגעת באינטרס הישראלי ואינה מנוגדת לתהליך השלום.  

לאחר שנשיא ארה”ב ברק אובמה הבהיר את התנגדותו להצהרת העצמאות הפלסטינית, ולאחר שראש הממשלה נתניהו הציב תנאי סף בלתי אפשריים למשא ומתן, ברור כי ההכרעה בין סבב אלימות נוסף לבין הכרה בעצמאות פלסטין נופלת על כתפיהן של מדינות מפתח באירופה.

עקב כך פנתה תנועת סולידריות לשורה של אנשי ציבור ורוח המשתתפים בהפגנות השבועיות בשייח’ ג’ראח וביקשה מהם לפנות למנהיגי אירופה בקריאה לתמוך בהכרזת העצמאות הפלסטינית בחודש ספטמבר הקרוב. החתומים על הקריאה מכריזים כי: “לנוכח חשדנות הדדית וגרירת רגליים, הכרזת עצמאות איננה רק זכות, כי אם גם צעד חיובי ובונה לטובת שני העמים.

בין החותמים על הפנייה בכירים לשעבר בשירות המדינה כגון מנכ”ל משרד החוץ לשעבר ד”ר אלון ליאל, נציב שירות המדינה לשעבר יצחק גלנור, השגריר לשעבר אילן ברוך ויו”ר הכנסת לשעבר אברום בורג; חתן פרס נובל הפרופסור דניאל כהנמן; נשיא האדמיה הישראלית למדעים לשעבר וזוכה פרס ישראל מנחם יערי, זוכי פרס ישראל ירמיהו יובל ואבישי מרגלית, והסופרים ניר ברעם, לאה איני, ורונית מטלון.

למכתב ראו כאן

לכתבות ראו: YNET, הארץ, Jpost
ובאירופה:
El Pais ; Financial Times ; Le Monde ; Jewish Chronicle ; Kristeligt Dagblad ; BBC Brasil Irish Times;  

 למאמרו של מוסטפה ברגותי בניו-יורק טיימס, כל מה שממשלת ישראל לא רוצה שתדעו על הסכם הפיוס, ראו כאן

פרופ’ מנחם יערי

חתן פרס ישראל, לשעבר נשיא האקדמיה הלאומית למדעים

פרופ’ משה הלברטל

פרופסור לפילוסופיה, ממנסחי הקוד האתי של צה’ל

פרופ’ אבישי מרגלית

חתן פרס ישראל, פרופסור לפילוסופיה

פרופ’ דניאל כהנמן

זוכה פרס נובל

פרופ’ ירמיהו יובל

חתן פרס ישראל, פרופסור לפילוסופיה

ד”ר אלון ליאל

לשעבר מנכ”ל משרד החוץ

מר אילן ברוך

לשעבר שגריר ישראל בדרום אפריקה

גב’ רונית מטלון

סופרת

מר ניר ברעם

סופר

גב’ איריס לאעל

סופרת

גב’ לאה איני

סופרת

מר אברהם בורג

לשעבר יו’ר הכנסת ויו’ר הסוכנות היהודית

פרופ’ איציק גלנור

פרופסור למדעי המדינה

ד”ר אריה ארנון

פרופסור לכלכלה, חבר בקבוצת AIX

פרופ’ דוד שולמן

פרופסור ללימודי הודו

מיכאל בן יאיר

לשעבר היועץ המשפטי לממשלה

פרופ’ יאיר אורון

פרופסור לסוציולוגיה

שולמית וולקוב

 פרופסור להיסטוריה

ד”ר מנחם קליין

חוקר מדעי המדינה

פרופסור ברנרד אבישי
פרופסור סידרה דוקובן אזרחי

סופר ופרופסור לכלכלה
פרופסור לספרות

דבריה של שרה בנינגה בטקס קבלת פרס ישעיהו ליבוביץ

צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס.


הפרס ע”ש ישעיהו ליבוביץ’, מוענק מטעם תנועת “יש גבול”, על פעילות ציבורית למאבק בכיבוש או למען הפרדת דת ומדינה, ברוח משנתו של פרופ’ ליבוביץ’. השנה, חברי ועדת הפרס החליטו להעניקו לשולמית אלוני ולשרה בנינגה, פעילה מרכזית בסולידריות. להלן דבריה של שרה בנינגה בטקס הענקת הפרס: 

קודם כל אני רוצה להודות ל”יש גבול” ולועדת השופטים על הענקת אות ישעיהו ליבוביץ. אות זה הוא תעודת הוקרה לכל פעילי ופעילות תנועת סולידריות אשר נתנו וממשיכים לתת לילות כימים למאבק הבלתי נגמר בעוול, בדיכוי ובחוסר הצדק שבו אנו נאבקים בשייח’-ג’ראח, בסילוואן, בעיסאוויה, בלוד, בדהמש, ובטייבה. מקומם של כל אחד ואחת מהם כאן על הבמה הזו, ואני עומדת כאן כאחת מחברות סולידריות. אני רוצה גם להודות על הכבוד שנפל בחלקי לקבל את האות לצדה של שולמית אלוני, שהייתה ועודנה מקור השראה לפעילות ופעילי השלום וזכויות האדם בישראל.

לפני קצת יותר משנה החל מאבק משותף נגד השתלטות עמותות ימין, בסיוע רשויות המדינה על שכונת שייח’-ג’ראח במזרח ירושלים. התחלנו בתור עשרות בודדות של פעילים ופעילות, וכיום אנו עומדים על כמה אלפי אנשים המבינים שהמדינה שהם חונכו להכיר כדמוקרטיה המבוססת על שוויון וצדק שינתה את פניה לבלי היכר, או שבעצם מעולם לא היתה לגמרי מה שהתיימרה להיות.

לביתם של נאסר ומייסון ראווי, אשר גורשו באוגוסט 2009, נכנסו מתנחלים קיצוניים, השרים שירי הלל לברוך גולדשטיין, ומצהירים באופן גלוי שכוונתם להשתלט לא רק על כל שייח’-ג’ראח ולייהד אותה, אלא על ארץ ישראל השלמה. הם מתבססים על חוקי מדינת ישראל, המפלים על רקע לאומי, המתירים ליהודים לתבוע בעלות על קרקע מלפני 48′, בעוד שפלסטינים איבדו את זכותם לכך מתוקף חוק נכסי נפקדים. התנהלות עמותות הימין בתמיכת המדינה, ותוך שימוש במסגרותיה היא חלק ממנגנון נישול מתמשך. אותו מנגנון אשר אינו ייחודי רק לשטחים מעבר לקו הירוק, אלא מופעל גם כנגד האוכלוסיה הערבית בתוך מדינת ישראל. 

 הבית של משפחת ראווי, של משפחת חאנון ושל משפחת אל-כורד הועבר בבתי המשפט למתנחלים, בסילוואן שולטת עמותת אלע”ד, אשר ביד אחת בונה ומפתחת התנחלויות וביד השניה מפעילה גן לאומי, בזכיון מהמדינה. בעיסאוויה נחסם הכפר מכל הכיוונים על ידי מחסומים, שאליהם נשלחו פקידי הממשל לקנוס את התושבים ולגבות מהם בניגוד לחוק מיסים ושאר טובין. בדהמש, כפר לא מוכר ליד רמלה, מאיימת המדינה להחריב את הכפר על אף שהוא יושב על אדמות פרטיות מלפני 48′, ואתמול עצרה המשטרה באלימות רבה משפחה ממובילות המאבק. עתודות הקרקע של טייבה נגזלו לטובת כבישים ושטחי נוף. באל-ערקיב מפנה והורסת הקרן הקיימת לישראל כפר שלם פעם אחר פעם על מנת לייער את השטח ולמנוע מהבדויים המקומיים להישאר על אדמתם.  בלוד הרסה ישראל שיבעה בתים ללא התרעה על מנת לפנות מקום לבית-קברות יהודי. בדמוקרטיה כזו, אפילו המתים עדיפים על החיים אם הגזע שלהם נכון. והרשימה עוד ארוכה והיד עוד נטויה.

העובדה שמדינת ישראל נהייתה מקום בו מתנחלים קיצוניים מכתיבים את סדר היום ומקבלים לידיהם תקציבי עתק מהאוצר הלאומי, היא סכנה שיש להאבק נגדה, וצריכה להדאיג כל אזרח שפוי בישראל. הדאגה הזו חייבת להתבטא במעשי מחאה ובמאבק עיקש, היות והשתיקה כמוה כשיתוף פעולה.

הבנה זו היא שהובילה מאות מפעילי ותומכי סולידריות לחזור שבוע אחר שבוע אל המקום שבו העוול מתבצע ולמחות באופן לא אלים על כך. ההבנה הזו היא שהובילה אותנו לבצע אקט של אי-ציות אזרחי במאי השנה, בו התיישבו עשרות על הכביש בשייח’-ג’ראח במחאה על סגירת השכונה במחסומים. ההבנה הזו היא שהובילה  שורה של משפטנים בכירים ואנשי רוח לפנות ליועץ המשפטי לממשלה בקריאה לחקור את ההטיה הפוליטית של משטרת ירושלים, המתבטאת באופן יום יומי בשייח’-ג’ראח.

הגורמים המאפשרים את תהליך ההתדרדרות בו אנו מצויים הם קידום אקטיבי של האפליה, הנישול והדיכוי הפוליטי מצד רשויות המדינה, בשילוב עם שיתוף פעולה פאסיבי של הציבור.  הדיכוי ממנו הוא מעלים עין כאשר הוא מתרחש מעבר לקו הירוק, מחלחל פנימה לתוך החברה שלנו ולתוך ביתנו. רק בשנה האחרונה זכינו לראות את כליאתו של פעיל השמאל, עזרא נאווי, למשך חודש בעוון התנגדות בלתי אלימה להרס פחונים באום אל-חיר שבדרום הר חברון, ולאחרונה את מאסרו של יונתן פולק לשלושה חודשים בעוון מחאה נגד מבצע עופרת יצוקה.

אכן עזרא נאווי ויונתן פולק פשעו. הם פשעו בשיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני, הם פשעו במחאה לא אלימה, הם פשעו ברצון ליצור דיאלוג, הם פשעו במאבק בחוסר צדק. הם פשעו בכך שלא זיהו את המדינה כערך עליון, והרימו מעט את הראש על מנת לצעוק שאינם מוכנים לשתף פעולה עם כך. ליבוביץ הזהיר כבר מזמן מהדרך שאליה פנינו מועדות, באומרו שישנם מקרים בהם הפיכת הלאומיות לפרוגרמה מביאה לברבריות. מן האנושיות דרך הלאומיות אל החייתיות, כך אמר, ולתהליך זה אנו עדים עתה.

באותו פשע מואשמים כבר שנים רבות שותפינו הפלסטינים, אשר בשבועות האחרונים חווים גל חדש של רדיפה פוליטית אלימה. בסילוואן הורחק עדנאן ג’ית על ידי צו אלוף המבוסס על חוקי השלטון הצבאי. ג’וואד סיאם, הפועל לקידום מחאה לא-אלימה בסילוואן, נעצר בהאשמות שווא ושוחרר למעצר בית ממושך. נאסר ראווי נלקח לחקירה רק על מנת למנוע ממנו להשתתף בהפגנה נגד ההתנחלות החדשה במלון שפרד שבשייח’-ג’ראח.

עזרא נאווי, ג’וואד סיאם, עדנאן ג’ית, נאסר ראווי ויונתן פולק, ועוד רבים מותיקי המאבק בכיבוש בוודאי כבר ידעו את אשר אני למדתי בשייח’-ג’ראח: שיתוף הפעולה בינינו לבין שותפינו הפלסטינים אינו רצוי ואף לא מקובל מבחינת רשויות המדינה. השר לבטחון פנים אהרונוביץ אמר כבר בתחילת המאבק שלנו, בנאום מעל בימת הכנסת, שצריך לדכא את מה שהוא כינה “ההתפרעויות בשייח’-ג’ראח”. כאשר הבעת עמדה ויצירת דיאלוג מתומצתת בתור התפרעות ופשע, קל להבין שיש לנו בעיה. עשרות רבות של פעילים ופעילות של סולידריות הצטרפו בשנה האחרונה למעגל הפשיעה, בניסיון מתמיד של הרשויות להפחיד ולהשתיק את קולות המחאה. אני אישית נעצרתי שלוש פעמים בשייח’-ג’ראח, מוגשים נגדי כרגע שני כתבי אישום, ונחקרתי ארבע פעמים נוספות בגין השתתפות בהפגנות. וישנם רבים אשר מניין ההאשמות, כתבי האישום והחקירות רבים הרבה יותר מכך. אך זהו כבוד שלא לומר חובה להצטרף למעגל פשיעה מן הסוג הזה, היות והפושעים הפוליטיים הם אלו שאינם מוכנים לשתוק לנוכח העוולות.

צעד נוסף בהרחבת מעגל הפשיעה הפוליטית הוא החוק החדש המחוקק בימים אלו בכנסת, הקורא לחקירה של מקורות המימון של ארגוני השמאל היות והאידיאולוגיה שלהם אינה עולה בקנה אחד עם האידיאולוגיה המדינית המתוות על ידי הימין. חוק שהוא המשך תהליך התפשטות הפאשיזם הישראלי. אם לצטט את ליבוביץ, הוא אומר: אני אינני פשיסט – פירוש הדבר – אין אני רואה בעצם מציאותו של מנגנון שלטוני שנקרא מדינה, ערך. אך את הפיכת המדינה לערך אנו חווים על בשרינו ביתר שאת. דיכוי ורדיפה פוליטית, קריאות לאפליה לאומית על ידי מחזיקי משרות ציבוריות כדוגמת מכתב הרבנים, הצבעתן על הפגנות משותפות לא אלימות כמוקדי טרור בדו”ח השב”כ האחרון, זימון פעילים ופעילות לחקירות לשם הטרדה, מעצרים, התבטאויות חריפות של בכירים נגד הבעת דעות פוליטיות שמאליות – כל אלו הם סממנים של הפיכת המדינה לערך עליון, והמלצה לכל מי שמדבר נגדה שינצור את פיו. נגד הדיכוי הזה, נגד הפיכת המדינה לערך עליון, נגד משטר הפריבילגיות, נגד האפליה, והגזענות נגד כל אלו נאבקת תנועת סולידריות. אך המאבק של סולידריות איננו מאבק במילים, אלא מאבק במעשים. הדרך היחידה ליצור כאן אפשרות לעתיד אחר, או לנסות לבלום את גל הפאשיזציה שמתרגש עלינו הוא העבודה בשטח, הפעילות המשותפת, המחוברת לקרקע.

ליבוביץ הצביע על זרעי הפורענות כבר כשאמר שהיחס בין לאומיות דתית לדת הוא כמו היחס בין נציונל-סוציאליזם לסוציאליזם: לאומיות דתית איננה דת אלא להיפך. אני מפחדת לחשוב על הכיוון הזה שאליו מועדות פנינו, אך הפחד הזה, יחד עם התקווה שעוד קיימת לשינוי, הוא מה שמניע אותי ואת חבריי וחברותיי בסולידריות לפעול. אנחנו לא נשתוק אל מול התהליך המבעית שמתרחש כאן, אלא אנחנו נפעל, בשטח, בשיתוף פעולה, ונהיה מוכנים לשלם גם את המחיר על פעולתנו למען השיוויון והצדק.

לכן אנחנו נמשיך לפעול, בשייח’-ג’ראח, להביא לחזרתם של נאסר ראווי, מהר חאנון ומשפחת אל-כורד לביתם, וכנגד ההתחלויות החדשות שמקדם  איל ההון מוסקוביץ’, באום הארון ובמלון שפרד. אנחנו נמשיך לפעול בסילוואן, למרות ניסיונות הדיכוי הגוברים והולכים של המשטרה באמצעות מעצרים וכתבי אישום וניסיונות ההפחדה של עמותות ימין קיצוניות הפועלות שם ומנסות להשתיק את פעילינו על ידי תביעות דיבה. אנחנו נמשיך לפעול בעיסאוויה – נגד הריסות הבתים וחסימת הכפר מכל הכיוונים. אנחנו נמשיך לפעול בלוד – נגד מדיניות האפליה של אזרחים על בסיס גזעם, אנחנו נמשיך לפעול בדהמש , בטייבה, באל-ערקיב, ובאום אל פאחם.

אני יודעת שרוב מי שהגיע לכאן היום הוא ותיק, ודאי יותר ממני, במאבק הזה. יש פה אנשים שהם מודל ודוגמא עבורי, שמהם אני לומדת ושואבת כוחות, ושבלעדיהם המאבק הזה לא היה אפשרי. מאבקים משותפים ותיקים בבלעין, בנבי-סאלח, בבית אומר, במעסרה, בניעלין ובדרום הר-חברון, הפועלים נגד הדיכוי בעקשנות ובאומץ, עוד לא אמרו נואש, והם מהווים דוגמא ליכולת ההתמדה והמאבק אל מול חוסר הצדק. 

ליברמן כינה לפני שבועיים את ארגוני זכויות האדם וארגוני השמאל סייעני טרור. אם להצביע על עוול ולהאבק נגדו נחשב טרור, אז אני סייענית טרור. אם לפעול בסולידאריות עם העם השכן או עם אזרחים ערבים נחשב טרור, אז אני סייענית טרור. אם לצאת אל מול מדיניות של דיכוי ורדיפה נחשב טרור, אז אני סייענית טרור. אם זוהי ההגדרה לטרור, אז אני גאה להיות סייענית טרור. אך במקום שבו מגדירים שאיפה לצדק ושיוויון טרור, שם יתבצעו מעשים חשוכים באמת, ונגד זה חובה עלינו להילחם. וכך נעשה. 

By amir bitan

שני הקרוב, 24/1, 20:00: פרס ישעיהו ליבוביץ’ מוענק לשולמית אלוני ולשרה בנינגה, פעילה מרכזית בסולידריות

ביום שני, 24/1, בשעה 20:00 בצוותא ת”א, יתקיים בפעם השנייה טקס הענקת הפרס ע”ש ישעיהו ליבוביץ’. הפרס מוענק מטעם תנועת “יש גבול”, על פעילות ציבורית למאבק בכיבוש או למען הפרדת דת ומדינה, ברוח משנתו של פרופ’ ליבוביץ’. בשנה שעברה הוענק הפרס לפרופ’ אליס שלוי ולרב אריק אשרמן.

השנה, חברי ועדת הפרס החליטו להעניקו לשולמית אלוני ולשרה בנינגה, פעילה מרכזית בסולידריות שיח ג’ארח.  

מחר, יום שני 24/1, בשעה 20:00, באולם צוותא ת”א,
נבוא יחד עם שותפינו הפלסטינים משייח ג’ארח, סילואן ולוד
ונביע סולידריות והערכה לשרה בנינגה על קבלת הפרס.
 
הסעה מירושלים, תצא בשעה 18:00 מחניון גן הפעמון.
להרשמה (חובה) התקשרו ליואב הס:
0502673467  או 0522673467

צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס

 

חשיפה של סולידריות שייח ג’ארח: האיחוד האירופי יוצא נגד המדיניות ההרסנית של יהוד מזרח ירושלים

עבודה מאומצת של פעילי סולידריות מול גורמי תקשורת ברחבי העולם הובילה לחשיפה רחבה ביותר של דוח סודי אשר חובר על ידי הדיפלומטים הבכירים ביותר של האיחוד האירופי בירושלים.

הדוח, אשר התפרסם היום בכותרת הראשית של ‘הארץ’, כמו גם בעיתונים הגדולים בבריטניה, בספרד, בנורווגיה, בדנמרק ובגרמניה, חושף כי ראשי המשלחות הדיפלומטיות של האיחוד בירושלים קוראים לאיחוד לשנות מן הקצה אל הקצה את המדיניות שלו כלפי ירושלים המזרחית.

הדוח מתאר בפירוט את מה שאנחנו טוענים מזה זמן – מדיניותה של ישראל בירושלים המזרחית מחסלת כל סיכוי לשלום בעיר. ישראל מבצעת, בניגוד לכל ההסכמים, רדיפה פוליטית של פלסטינים בעיר, הורסת בתים, מפקיעה קרקעות ומאפשרת למתנחלים הקיצוניים לייצר עוד ועוד מוקדי חיכוך ודיכוי בעיר.

החלק החשוב ביותר של הדוח מצוי בהמלצות לפעולה הכלולות בו. הוא קורא לאיחוד האירופי לראות בירושלים המזרחית עיר פלסטינית לכל דבר. נציגי האיחוד נקראים להפסיק לסייר בעיר המזרחית בליווי אבטחה או נציגות ישראלית רשמית, והאיחוד נקרא ­לעודד פעילות פוליטית פלסטינית במזרח העיר, ולעשות כמיטב יכולתו להוציא ממזרח העיר את הנציגויות הפועלות מול ישראל. מעבר לכל זה, ורלוונטי במיוחד עבורנו, הדוח ממליץ כי נציגי האיחוד יהיו נוכחים במשפטים של פלסטינים הקושרים לנישול מקרקעות או התנכלות פוליטית, וממליץ כי נציגי האיחוד יהיו גם נוכחים בכל פינוי או הריסה בעיר המזרחית.

זהו הישג מרשים עבורנו: המונים נחשפו למצב במזרח העיר כפי שאנחנו מבינים אותו, ואלה גם יודעים כי נציגיהם מתנגדים התנגדות נחרצת למדיניות הישראלית במזרח העיר.

אלו חלק מן הכתבות שהתפרסמו בנושא:

הארץ

Ynet

NRG

וואלה

קול ישראל

Jerusaelm Post

The Independent

The Guardian

עבודה מאומצת של פעילי סולידריות מול גורמי תקשורת ברחבי העולם הובילה לחשיפה רחבה ביותר של דוח סודי אשר חובר על ידי הדיפלומטים הבכירים ביותר של האיחוד האירופי בירושלים.

הדוח, אשר התפרסם היום בכותרת הראשית של ‘הארץ’, כמו גם בעיתונים הגדולים בבריטניה, בספרד, בנורווגיה, בדנמרק ובגרמניה, חושף כי ראשי המשלחות הדיפלומטיות של האיחוד בירושלים קוראים לאיחוד לשנות מן הקצה אל הקצה את המדיניות שלו כלפי ירושלים המזרחית.

הדוח מתאר בפירוט את מה שאנחנו טוענים מזה זמן – מדיניותה של ישראל בירושלים המזרחית מחסלת כל סיכוי לשלום בעיר. ישראל מבצעת, בניגוד לכל ההסכמים, רדיפה פוליטית של פלסטינים בעיר, הורסת בתים, מפקיעה קרקעות ומאפשרת למתנחלים הקיצוניים לייצר עוד ועוד מוקדי חיכוך ודיכוי בעיר.

החלק החשוב ביותר של הדוח מצוי בהמלצות לפעולה הכלולות בו. הוא קורא לאיחוד האירופי לראות בירושלים המזרחית עיר פלסטינית לכל דבר. נציגי האיחוד נקראים להפסיק לסייר בעיר המזרחית בליווי אבטחה או נציגות ישראלית רשמית, והאיחוד נקרא ­לעודד פעילות פוליטית פלסטינית במזרח העיר, ולעשות כמיטב יכולתו להוציא ממזרח העיר את הנציגויות הפועלות מול ישראל. מעבר לכל זה, ורלוונטי במיוחד עבורנו, הדוח

עבודה מאומצת של פעילי סולידריות מול גורמי תקשורת ברחבי העולם הובילה לחשיפה רחבה ביותר של דוח סודי אשר חובר על ידי הדיפלומטים הבכירים ביותר של האיחוד האירופי בירושלים.

הדוח, אשר התפרסם היום בכותרת הראשית של ‘הארץ’, כמו גם בעיתונים הגדולים בבריטניה, בספרד, בנורווגיה, בדנמרק ובגרמניה, חושף כי ראשי המשלחות הדיפלומטיות של האיחוד בירושלים קוראים לאיחוד לשנות מן הקצה אל הקצה את המדיניות שלו כלפי ירושלים המזרחית.

הדוח מתאר בפירוט את מה שאנחנו טוענים מזה זמן – מדיניותה של ישראל בירושלים המזרחית מחסלת כל סיכוי לשלום בעיר. ישראל מבצעת, בניגוד לכל ההסכמים, רדיפה פוליטית של פלסטינים בעיר, הורסת בתים, מפקיעה קרקעות ומאפשרת למתנחלים הקיצוניים לייצר עוד ועוד מוקדי חיכוך ודיכוי בעיר.

החלק החשוב ביותר של הדוח מצוי בהמלצות לפעולה הכלולות בו. הוא קורא לאיחוד האירופי לראות בירושלים המזרחית עיר פלסטינית לכל דבר. נציגי האיחוד נקראים להפסיק לסייר בעיר המזרחית בליווי אבטחה או נציגות ישראלית רשמית, והאיחוד נקרא ­לעודד פעילות פוליטית פלסטינית במזרח העיר, ולעשות כמיטב יכולתו להוציא ממזרח העיר את הנציגויות הפועלות מול ישראל. מעבר לכל זה, ורלוונטי במיוחד עבורנו, הדוח ממליץ כי נציגי האיחוד יהיו נוכחים במשפטים של פלסטינים הקושרים לנישול מקרקעות או התנכלות פוליטית, וממליץ כי נציגי האיחוד יהיו גם נוכחים בכל פינוי או הריסה בעיר המזרחית.

זהו הישג מרשים עבורנו: המונים נחשפו למצב במזרח העיר כפי שאנחנו מבינים אותו, ואלה גם יודעים כי נציגיהם מתנגדים התנגדות נחרצת למדיניות הישראלית במזרח העיר.

אלו חלק מן הכתבות שהתפרסמו בנושא:

הארץ

Ynet

NRG

וואלה

קול ישראל

Jerusaelm Post

The Independent

The Guardian

ממליץ כי נציגי האיחוד יהיו נוכחים במשפטים של פלסטינים הקושרים לנישול מקרקעות או התנכלות פוליטית, וממליץ כי נציגי האיחוד יהיו גם נוכחים בכל פינוי או הריסה בעיר המזרחית.

זהו הישג מרשים עבורנו: המונים נחשפו למצב במזרח העיר כפי שאנחנו מבינים אותו, ואלה גם יודעים כי נציגיהם מתנגדים התנגדות נחרצת למדיניות הישראלית במזרח העיר.

אלו חלק מן הכתבות שהתפרסמו בנושא:

הארץ

Ynet

NRG

וואלה

קול ישראל

Jerusaelm Post

The Independent

The Guardian

60 מומחי ילדים ונוער: דואגים לילדי סילואן

עשרות רופאים, משפטנים וסופרים במכתב לראש הממשלה ושר המשפטים: למעלה מ-1,200 קטינים תושבי מזרח ירושלים נחקרו השנה על ידי המשטרה. רבים מהם סבלו מאיומים, השפלות ולעיתים אף אלימות פיזית מצד החוקרים.

להלן המכתב ורשימת החותמים:

24 בנובמבר, 2010

לכבוד:
ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו
נשיא המדינה, מר שמעון פרס
שר המשפטים, מר יעקב נאמן
היועץ המשפטי לממשלה, מר יהודה ויינשטיין
השר לביטחון פנים, מר יצחק אהרונוביץ’

שלום רב,

אנו החתומים מטה, מומחים מתחומי הרפואה, הפסיכולוגיה, החינוך, העבודה הסוציאלית והמשפט העוסקים בשלומם, ברווחתם ובזכויותיהם של ילדים, וכן סופרי ילדים, פונים אליכם בשבוע שבו חל יום הילד הבינלאומי כדי להביע את דאגתנו העמוקה לשלומם הפיזי והנפשי ולהתפתחותם התקינה של ילדים ובני נוער בירושלים המזרחית נוכח התנהלות המשטרה במהלך חקירתם ומעצרם של קטינים באזור זה.

בשנה החולפת וביתר שאת בחודשים האחרונים הולכות ומצטברות עדויות של קטינים ובני משפחותיהם, המצביעות על הפרה בוטה של זכויות עצורים קטינים ועל שימוש באלימות בחקירות של ילדים ובני נוער החשודים בזריקת אבנים בסילוואן. ילדים ונערים מספרים שהם נשלפו ממיטותיהם באישון ליל או נעצרו על ידי בלשים סמויים ואנשי כוחות מיוחדים בשכונה; נאזקו ונלקחו לחקירה ללא ליווי הוריהם ולעתים מבלי שנמסרה הודעה בזמן אמת למשפחותיהם; נדרשו למסור שמות ולהלשין על חבריהם וקרוביהם כתנאי לשחרורם; סבלו מאיומים ומהשפלות על ידי חוקרים ולעתים לוו הובלתם למעצר וחקירתם באלימות פיזית של ממש.

מטרידות במיוחד העדויות לפיהן מספר ילדים מתחת לגיל 12, גיל האחריות הפלילית, נחקרו על ידי המשטרה, ושלמרות גילם הצעיר לא נחסכו אף מהם דפוסי חקירה קשים ופוגעניים. כך למשל ילד בן שמונה מסילוואן העיד שנלקח ממיטתו באמצע הלילה ושהה בתחנת המשטרה משך ארבע שעות וילד אחר, בן 10, חזר מחקירה כשעל גבו חבורות שספג, לדבריו, בשעת המעצר והחקירה.

משטרת ישראל אישרה כי למעלה מאלף ומאתיים קטינים פלסטינים תושבי מזרח ירושלים נחקרו בחשד למעורבות ביידוי אבנים בשנה האחרונה. רבים מהם לא נעצרו בשעת זריקת אבנים אלא במבצעים שנערכו לאחר מכן, במהלכם נאספו מהרחובות לעיני מכרים וקרובים או שנלקחו מבתיהם בלילות. חלקם שהו בבית המעצר משך ימים, חלקם שוהים במעצר בית בביתם הם עד עתה, אחרים הורחקו מהשכונה ומכמה מהם גם נשללת זכותם ללימודים.

אנו מודעים כמובן לצורך החיוני בשמירה על שלום הציבור ולמתח הקיים בין הצורך לרסן את תופעת יידוי האבנים לבין הרצון והחובה להגן על ילדים ובני נוער, אף אם הם חשודים בפלילים. אולם ההתנהלות המשטרתית רחבת ההיקף המתוארת כאן נעשית בניגוד מוחלט לחוקים המקבעים את דפוסי החקירה והמעצר של קטינים החשודים בעבירות על החוק.

מהעדויות שמספרן גדל והולך עולה, כי משטרת ירושלים מתעלמת מההגנות המיוחדות שמעניק החוק הישראלי, החל גם על ירושלים המזרחית, לנוער החשוד במעורבות במעשים פליליים או שנקרא להעיד עליהם. בבסיסם של חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) תשל”א-1971, פקודת המטה הארצי לעבודה עם קטינים והאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד שישראל חתומה עליה, עומדת התפיסה לפיה יש לפעול בזהירות יתרה נוכח הפגיעה האפשרית החמורה וארוכת-הטווח בילדים ובני נוער. כן מדגישים החוק והפסיקה את החשיבות שבמתן יחס הולם לקטינים כדי להבטיח את שיקומם והמשך תפקודם בחברה בעתיד.

בהתאם לכך אמורים ילדים להיחקר על ידי חוקרי נוער שעברו הכשרה מיוחדת, בליווי הוריהם או קרוב אחר, באור יום ובוודאי שללא אלימות. אין לאזוק אותם ומעצרם אמור להוות אמצעי אחרון. חריגות מכך ייתכנו רק במקרים מיוחדים, בהנמקה בכתב, תוך התחשבות בהשלכות האפשריות שיהיו לכך על שלומם הגופני והנפשי ועל התפתחותם. לצערנו, מהעדויות שהגיעו אלינו נדמה כי להגנות אלה כמעט שאין זכר במפגש של רבים מילדי ירושלים המזרחית עם משטרת ישראל.

כבעלי מקצוע המתמחים בזכויות ילדים וברווחתם אנו חשים שמחובתנו להתריע כי למפגשים מסוג זה עלולות להיות השלכות חמורות על נפשם והתנהגותם של הילדים והנערים הצעירים. חשש זה מקבל משנה תוקף נוכח עדותם של קטינים שנעצרו ונחקרו המדווחים על דפוסים פוסט-טראומתיים: סיוטים ונדודי שינה, הרטבת לילה ופחד מתמיד משוטרים וחיילים. הוריהם מעידים על הידרדרות משמעותית בלימודים ועל דפוסי התנהגות מדאיגים כגון יחס אלים, מבוהל או אדיש לסביבה.

ניסיוננו מלמד, כי ילדים ונערים החווים אירועים טראומתיים הופכים לעתים קרובות לבגירים פוגעניים. מאחר ומדובר במציאות חיים מתמשכת, ההשלכות האפשריות להתנהלות המשטרתית הנוקשה, לעתים האלימה, על התפתחותם העתידית ועל חייהם כבגירים עשויות להיות קשות ומכאיבות. להם, לקרוביהם ולחברה כולה.

300 אלף בני אדם חיים בירושלים המזרחית, 43% מתוכם הם קטינים. בסילוואן עצמה חיים היום כ-20 אלף ילדים ונערים מתחת לגיל 18. חשוב לזכור, כי ילדים ובני נוער אלה משלמים מחיר כבד על החיים בצלו של סכסוך פוליטי מתוח ואלים המתנהל בשכונתם. מובן כי בכל מקרה בו יש חשד לעבירה יש לפתוח בחקירה אולם מעצרים וחקירות פוגעניים, המתעלמים מהוראות החוק, אינם משרתים את שלום הציבור. הם פוגעים באוכלוסיה חלשה במיוחד ומרחיבים את מעגל האיבה.

לאור כל האמור לעיל אנו פונים אליכם בדרישה נחרצת כי תפעלו מייד כדי להבטיח שכל הליכי החקירה, העיכוב והמעצר של ילדים ובני נוער החשודים במעורבות בזריקת אבנים או שהיו עדים לה ינוהלו על פי החוק ובהתאם לרוח החוק, שנועד להבטיח כי בכל הקשור לקטינים יש לנקוט באמצעים שפגיעתם פחותה.

נוכח המתיחות ההולכת וגואה בירושלים המזרחית, הופכת קריאה זו לדחופה מתמיד.

רשימת החותמים לפי סדר הא”ב:

  1. ד”ר ניסים אבישר, בית הספר לפסיכולוגיה, המרכז הבינתחומי הרצליה
  2. פרופ’ ג’ודי אורבך, המגמה לפסיכולוגיה, אוני’ בן גוריון
  3. יהודה אטלס, סופר ומתרגם לילדים וחוקר ספרות ילדים
  4. פרופ’ מימי אייזנשטדט, בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית והמכון לקרימינולוגיה, האוניברסיטה העברית
  5. פרופ’ יואל אליצור, המגמה לפסיכולוגיה חינוכית וקלינית של הילד, בית הספר לחינוך, האוניברסיטה העברית
  6. פרופ’ רות בטלר, בית הספר לחינוך, האוניברסיטה העברית
  7. ד”ר אשר בן אריה, בית הספר לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית, האוניברסיטה העברית, סמנכ”ל המועצה לשלום הילד
  8. פרופ’ אבנר בן-עמוס, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב
  9. דפנה בן צבי, סופרת ילדים
  10. גילי בר הלל, מתרגמת ועורכת ספרי ילדים
  11. פרופ’ דניאל בר-טל, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב
  12. ד”ר טלי גל, לשעבר היועצת המשפטית של המועצה לשלום הילד
  13. ד”ר חסאן ג’סאר, רופא ילדים, בית חולים הלל יפה, חבר רופאים לזכויות אדם  – ישראל
  14. תמר גרידינגר, אדם  – המדרשה לדמוקרטיה ולשלום, ע”ש אמיל גרינצווייג
  15. פרופ’ זאב צ’רלס גרינבאום, המחלקה לפסיכולוגיה, האוניברסיטה העברית
  16. פרופ’ שאול דולברג, מנהל מחלקת ילודים ופגים, הנהלת רופאים לזכויות אדם  – ישראל
  17. ד”ר יעל דיין, תוכנית שוורץ ללימודי הגיל הרך, האוניברסיטה העברית
  18. ד”ר רות הלפרין-קדרי, דיני משפחה וזכויות נשים, ראש מרכז רקמן, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן, סגנית נשיאת וועדת האו”ם לביעור אפליה נגד נשים
  19. ד”ר זאב וינר, פסיכיאטריה ורפואת המשפחה, רופאים לזכויות אדם  – ישראל
  20. דר’ צביה זליגמן, מנהלת מרכז לטם לטיפול בטראומה מינית, השירות הפסיכיאטרי, המרכז רפואי תל אביב (איכילוב)
  21. ד”ר רות זפרן, זכויות במשפחה ומעמד הילד במשפחה, בית הספר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה
  22. נורית זרחי, סופרת ילדים
  23. גדי טאוב, סופר ילדים ונוער
  24. ד”ר תרצה יואלס, המרכז לחקר התפתחות הילד וראש התוכנית הבינתחומית ללימודי תואר שני בהתפתחות הילד, אוניברסיטת חיפה
  25. הדיל יונס, מנכ”לית אב”י  – האגודה הבינלאומית לזכויות הילד, סניף ישראל
  26. ד’ר סינטיה כראל, פסיכיאטרית ילדים ונוער ופסיכיאטריה כללית, רופאים לזכויות אדם  – ישראל
  27. ד”ר גרסיאלה כרמון, פסיכיאטרית ילדים ונוער, הנהלת רופאים לזכויות אדם  – ישראל
  28. פרופ’ נתנאל לאור, פסיכיאטריה של הילד, אוניברסיטת ייל, ארה”ב, אוניברסיטת תל אביב
  29. פרופ’ איריס לוין, חינוך והתפתחות הילד, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב
  30. פרופ’ נירה ליברמן, המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת תל אביב
  31. ד”ר מילי מאסס, ביה”ס לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית (בדימוס)
  32. רותו מודן, מאיירת וסופרת ילדים
  33. ד”ר מאשה מוכמל, מומחית ראומטולוגיה, רופאים לזכויות אדם  – ישראל
  34. ד”ר מיה מוכמל, פסיכולוגית קלינית, חברה בפסיכואקטיב  – אנשי בריאות נפש למען זכויות אדם
  35. ד”ר תמר מורג, סגנית יו”ר הוועדה ליישום האמנה לזכויות הילד בחקיקה, בית הספר למשפטים, המסלול האקדמי, המכללה למנהל
  36. עו”ד מוריאל מטלון, יו”ר יוניסף ישראל
  37. ד”ר רוחמה מרטון, פסיכיאטרית, מייסדת ונשיאת רופאים לזכויות אדם  – ישראל
  38. פרופ’ פאדיה נאסר אבו אלהיג’א, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב
  39. פרופ’ לסלי סבה, פרופסור אמריטוס, המכון לקרמינולוגיה, האוניברסיטה העברית
  40. פרופ’ זהבה סולומון, בית הספר לעבודת סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב, כלת פרס ישראל לחקר העבודה הסוציאלית
  41. פרופ’ גבריאל סלומון, ראש המרכז לחקר החינוך לשלום, אוניברסיטת חיפה, חתן פרס ישראל לחקר החינוך ויו”ר עמותת “סיכוי” לקידום שוויון אזרחי בין יהודים לערבים
  42. פרופ’ ורד סלונים-נבו, בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בן גוריון
  43. שהם סמיט, סופרת ילדים ונוער
  44. עו”ד איריס עדניה-נץ, זכויות ילדים, בית הספר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה
  45. ד”ר אלינור עמית, המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת הרווארד, ארה”ב
  46. ד”ר דני פילק, רופא, הנהלת רופאים לזכויות אדם  – ישראל
  47. ד”ר קרן שגיב פרידגוט, רפואת ילדים, רופאים לזכויות אדם  – ישראל
  48. עו”ד שרון ציונוב, מנהלת המרכז לחינוך משפטי קליני, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית
  49. רוזה אללו, פסיכולוגית, לשעבר השירות הפסיכולוגי-חינוכי, עיריית ירושלים
  50. ד”ר שרונה קומם, פסיכולוגית קלינית, מטפלת במבוגרים ובנוער
  51. פרופ’ דני קורן, ראש המגמה הקלינית, החוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת חיפה
  52. פרופ’ מיכאיל קרייני, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית
  53. עו”ד יהודית קרפ, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה וחברה בוועדת האו”ם לזכויות הילד
  54. פרופסור עמירם רביב, פסיכולוג חינוכי וקליני, דקאן בית הספר לפסיכולוגיה, המרכז ללמודים אקדמיים אור יהודה
  55. השופטת (בדימוס) סביונה רוטלוי, יו”ר הוועדה ליישום האמנה לזכויות הילד בחקיקה הישראלית
  56. פרופ’ תמר רפופורט, בית הספר לחינוך, האוניברסיטה העברית
  57. פרופ’ אבי שגיא-שורץ, דיקן הפקולטה למדעי החברה וראש המרכז לחקר התפתחות הילד, אוניברסיטת חיפה
  58. ד”ר עודדה שטיינברג, המכון לקרימינולוגיה, האוניברסיטה העברית
  59. ד”ר יובל שילון, נוירולוגיה והתפתחות הילד, רפואת ילדים, רופאים לזכויות אדם  – ישראל
  60. ד”ר יצחק שנטל, נוירולוגיה של הילד והתפתחות הילד, חבר ברופאים לזכויות אדם – ישראל

סולידריות – עדכון נובמבר 2010

שנה למחאה – המאבק מתרחב!


כבר שנה שאנו נאבקים בשכונת שייח’ ג’ראח. בשנה הזו חווינו איך קבוצה קטנה של מפגינים הולכת וגדלה והופכת לקבוצה נחושה ומסורה של נשים וגברים, ערבים ויהודים, חילונים ודתיים, המגיעים כל שבוע, בכל מזג אויר, כדי להיאבק נגד הברבריות המתפשטת סביבנו. בשנה הזו ראינו איך אלפי אנשים בארץ ובעולם, צעירים ומבוגרים, מנהיגים, עיתונאים, ואנשים פרטיים מגיעים לחזק אותנו ולהתחזק מן האנרגיה שלנו.

כולנו יחד, עם כולם, הפכנו מקבוצה לתנועה גדלה והולכת המשמיעה את קולה בקמפוסים האקדמיים הגדולים, בכפרים הלא מוכרים דהמש ואלערקיב, בטייבה, באום אלפחם ובואדי ערה.

אבל בצד הישגים אלו, הביאה איתה השנה עלייה באלימות הממסדית, בקולות הגזעניים ובחקיקה האנטי-דמוקרטית. אלו לא רק מילים גדולות, אלא מציאות קיימת שנגדה יש להיאבק. והמאבק שלנו רק מתחיל. זהו מאבק על החברה האזרחית בישראל. על השוויון והחופש של כולנו. אך יש לנו שותפים ויש לנו תקווה והרבה רוח לחימה.

אנו מזמינים את כולם להגביר את מעורבותכם ולקחת חלק בעבודה הרבה שמצפה לנו.

רוצים להיות מעורבים יותר? מלאו את טופס ההצטרפות לפעילות!

 
בעדכון זה:

  • תמיכה בינלאומית במאבק: עצומת תמיכה, ביקור האלדרס
  • סולידריות במזרח ירושלים: שייח’ ג’ראח, סילואן, ענאתא, עיסוויה
  • מאבקי סולידריות נוספים: טייבה, אום אל פאחם, דהמש, אל ערקיב
  • סולידריות נגד הפשיזם: עצומה, תאי סטודנטים
  • פעילויות הסברה

                                                                                
                                                                                               
תמיכה בינלאומית במאבק

גורמי הימין, עיריית ירושלים ומשטרת ישראל מבקשים לנצל את הפחד של הישראלי מהאחר על מנת לעשות לנו, פעם אחר פעם, דה-לגיטימציה ולהאשים אותנו במציאות שהם עצמם מנציחים. יחד עם זאת, בד בבד עם צמיחת מאבקנו, גובר גם קול אחר, הרואה בנו את התקווה לחברה שפויה. בשבועות האחרונים זכינו פעמיים לגילויי תמיכה מרגשים כאלו:

עצומת תמיכה במאבק סולידריות שייח’ ג’ראח

בסוף אוקטובר, פורסמה עצומת תמיכה החתומה על ידי אינטלקטואלים יהודים, בהם שני זוכי פרס נובל וזוכה מדלית פילדס, המביעה תמיכה במאבק המשותף בשייח ג’ראח, ומגנה את נישול הפלסטינים מבתיהם בשכונה:

“ההפגנות בשייח ג’ראח הן קרן אור במציאות החשוכה בישראל כיום. כל אלו המחוייבים למאבק לשלום ודו-קיום במזרח התיכון חייבים לתמוך במאבק הזה” (אד וויטון, זוכה מדליית פילדס למתמטיקה)

בעקבות ההצהרה התראיין לגל”צ פרופ’ מייקל וולצר, מחותמי ההצהרה, פילוסוף בולט ופרופסור אמריטוס באוניברסיטת פרינסטון. ראו כאן דיווח נוסף ואת נוסח ההצהרה.

ביקור האלדרס

ב-22 באוקטובר הצטרפו אל משמרת המחאה בשייח ג’ראח נציגי האלדרס, ארגון שיוסד על ידי נלסון מנדלה לקידום השלום. אל ההפגנה הגיעו שלושה אורחים מכובדים ביותר: נשיא ארה”ב לשעבר, ג’ימי קרטר, נשיאת אירלנד לשעבר מרי רובינסון, ואלה בהט, פעילת זכויות אדם מרכזית מהודו. קרטר נשא דברים בהם שיבח את השותפות הישראלית-פלסטינית הבלתי אלימה כנגד הכיבוש והאפליה, ואיחל לנו הצלחה במאבק. להלן דבריה המרגשים של מרי רובינסון בעקבות הביקור:

“התחנה האחרונה שלנו בירושלים היתה נפלאה. הצטרפנו למאות מפגינים, ישראלים ופלסטינים, שמוחים מידי שבוע כנגד פינויים בכוח והריסות בתים שמתרחשים בשכונה הפלסטינית שייח ג’ראח. אני חייבת להודות שהחוויה כמעט העלתה דמעות בעיני. הייתי כה גאה באנשים האמיצים הללו, אליהם מצטרפים רבים מרחבי העולם, שיוצאים כל יום שישי כדי להאבק עבור שלום צודק.”

בביקורם בירושלים הגיעו האלדרס גם לסילוואן על מנת לשמוע את סיפורם של התושבים ולהביע את תמיכתם. להלן תיאור הביקור בירושלים מפי קרטר. עוד על הביקור.

                                                                                
                                                                                               
סולידריות במזרח ירושלים

שייח’ ג’ראח

הפגנות שישי בשייח’ ג’ראח

ב-15 באוקטובר הפגנו יחד עם תושבי אום-הארון, הנמצאים בסכנת פינוי. התקיימו מפגשים עם תושבי השכונה, שסיפרו על החיים בצל איום הפינוי, וההיסטוריה של המשפחות הגרות במקום כבר עשרות שנים. בסוף המפגשים קיימנו משמרת ליד כביש מספר אחד. ראו סרטון מההפגנה.

ב-22 באוקטובר הצטרפו להפגנה משלחת של האלדרס. נשיא ארה”ב לשעבר, ג’ימי קרטר, נשא דברים בהם שיבח את השותפות הישראלית-פלסטינית הבלתי אלימה כנגד הכיבוש והאפליה, ואיחל הצלחה למאבק. לאחר מכן צעדנו יחד והפגנו יחד אל מול בית משפחת חאנון.

ב-29 באוקטובר קיימנו במהלך ההפגנה מפגשי הכרות עם משפחות אום-הארון. סיירנו בין הבתים, ושמענו את סיפור התושבים. להפגנה הצטרפה משלחת נציגים מהוועדה העממית בטייבה. ביקור המשלחת היווה צעד נוסף בבניית סולידריות יהודית-ערבית בטייבה. ד”ר זוהיר טיבי נשא דברים בהם הביע סולידריות של תושבי טייבה עם המאבק בשייח’ ג’ראח:

“טייבה אתכם במאבק הצודק שלכם נגד הנישול, נגד הריסת הבתים, נגד הפקעת אדמות! אנחנו אתכם כאן כדי להביע סולידריות. אנחנו אתכם כאן גם כדי להגיד תודה על הביקור של משלחת סולידריות בטייבה. זה היה ביקור חשוב בשבילנו. זו היתה זריקת עידוד להמשך המאבק שלנו נגד כל העוולות נגדנו”.

ב-5 בנובמבר צעדנו משער שכם אל השכונה ומשם המשכנו למשמרת מחאה על כביש 1.

ב-12 בנובמבר ציינו שנה להפגנות בשייח ג’ראח. מאות רבות מאיתנו הגיעו לשכונה. קבוצת מפגינים הצליחה להגיע ולקיים משמרת מחאה בתוך מתחם הבתים, במקום בו המשטרה מנסה למנוע מאיתנו להפגין – אך מאפשרת למתנחלים להתפרע. כל שאר המפגינים הגיעו למחסום המשטרתי ודרשו להצטרף. המשטרה דרשה מהמפגינים להתפנות ואף איימה עליהם, אך המפגינים לא זזו – ולבסוף המשטרה לא ממשה את האיום. לאחר מכן המשכנו להפגין מול הבית הגזול של משפחת חאנון.

אירועים נוספים בשייח’ ג’ראח

ב-13 באוקטובר הרסה עיריית ירושלים את אוהל המחאה שהקימו תושבי אום-הארון בגן בו מתקיימת ההפגנה השבועית.

ב-14 באוקטובר ערך אריה קינג מסיבת עיתונאים בקבר שמעון הצדיק בו סיפר על התכניות לפנות את המשפחות הפלסטיניות משכונת אום-הארון ולהכניס במקומן משפחות יהודיות. קינג הוא איש השטח של ברון ההתנחלויות בירושלים, ארווין מוסקוביץ’, אשר כבר קיבל מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים את הבעלות על חלק נכבד משכונת אום-הארון.

במהלך מסיבת העיתונאים קיימו פעילי סולידריות משמרת מחאה יחד עם תושבי השכונה מחוץ לקבר. הם הותקפו על ידי המתנחלים וכתמיד, הסוף ידוע: אחד מתושבי השכונה נעצר יחד עם אחד הפעילים. השניים הורחקו מהשכונה למשך 15 יום. העצורים ופעילים נוספים העידו כי יוני יוסף, דובר המתנחלים, תקף אותם. בעקבות זאת, כאשר הגיע יוסף לתחנת המשטרה כדי להעיד, קיבל אף הוא צו הרחקה מהשכונה. עם זאת יוסף הפר מיד את הצו, ואף התרברב בעניין, אך המשטרה, כהרגלה, לא עשתה דבר בנדון.

יש לציין, שבמהלך מסיבת העיתונאים קינג אמנם טען שאין להם כוונה לפנות משפחות בכח, אך בשבוע שלאחר מכן הוא נצפה עורך סיור בשכונת אום-הארון עם המשטרה.

ב-1 בנובמבר הגיעה משלחת של חברי פרלמנט אירופאים לשכונה. הם ערכו סיור בשכונה, גינו את האפליה במזרח העיר והביעו סולידריות עם תושבי השכונה.

סילואן

פעילי התנועה ממשיכים להביע סולידריות גם בסילואן. נוכחותנו בכפר מתמקדת בחשיפת המציאות הקשה המתקיימת שם, על ידי תיעוד האירועים בזמן התרחשותם. מציאות קשה זו מאופיינת במתיחות ועימותים בעקבות פרובוקציות מתמשכות של מתנחלי אלע”ד, הזוכים לתמיכה וגיבוי של המדינה וכוחות הביטחון הישראליים. שיתוף הפעולה בין סולידריות לבין מרכז המידע בואדי חילווה הביא לפרסומים חשובים בתקשורת הישראלית והבינלאומית בשבועות האחרונים.

כך למשל, לפני מספר שבועות התפרסמה כתבת וידאו בתוכנית 60 דקות של CBS, המספרת על המצב בכפר.

בשבועות האחרונים במהלך העימותים עם המתנחלים ומאבטחיהם, נצפו תקריות בהן גם כוחות הביטחון הצטרפו באופן פעיל למתנחלים בתקיפת תושבי סילואן. שוטרי מג”ב “תפסו צד” ברור, כשהם מיידים אבנים ויורים, לצד מתנחלי אלע”ד, על תושבי הכפר. כתוצאה מעבודתנו נחשפו תקריות אלו בתקשורת הישראלית.

לתקיפות בנשק מצד הרשויות הישראליות, נוספים המעצרים והכליאה התכופים של ילדים ובני משפחותיהם. רבים מהילדים בשכונה אינם מכירים מציאות מלבד זאת של הסכסוך והאלימות אשר מקיפים אותם מכל עבר. פעמים רבות ילדים נחטפים מהשכונה לחקירות ומעצר, שלא בליווי הוריהם. ביוזמתנו פורסמה על כך כתבה בחדשות ערוץ 2. עוד על מצבם של הילדים בסילואן.

בתוך מציאות קשה זו מתקיים אי של שפיות לילדי סילואן בדמות “מרכז המידע והיצירה“, כעין מתנ”ס אלטרנטיבי המנוהל על ידי תושבי סילואן ומספק חוגים ופעילויות לילדי הכפר.

חלק משמעותי מהפגיעה בתושבי סילואן מתקיימת בחסות עיריית ירושלים. בשבועות האחרונים חילקה העירייה ארבעה צווי הריסה לבתים בכפר. ההריסות במזרח ירושלים מבוצעות בטענה של שמירה על שלטון החוק, אך תוך התעלמות מהעובדה שהמדיניות המופגנת של העירייה מאז 67′ הינה הימנעות ממתן אישורי בניה לפלסטינים במזרח העיר. בנוסף, העירייה יצאה במתקפה כנגד אוהל המחאה של תושבי שכונת אל-בוסתאן בניסיון להביא להריסתו.

עוד בירושלים

הדיכוי והאלימות הם נחלתם של שכונות פלסטיניות רבות בירושלים. במהלך החודש האחרון הגיעו פעילים לביקורי הזדהות בשתיים מהשכונות הללו:

ענאתא

ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, מקיים מדיניות של הזנחה פושעת בשכונות הפלסטיניות במזרח העיר. לאחרונה, הרשות הפלסטינית נכנסה לנעליה של העירייה בשכונות הפלסטיניות בעיר. ב-2 בנובמבר ערך ראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד, מספר טקסים לרגל סיום השיפוץ ב-15 בתי ספר פלסטינים הנמצאים בתחומה המוניציפלי של ירושלים. השר לביטחון פנים, אהרונוביץ, ניסה למנוע טקסים אלו על ידי פרסום צו האוסר את קיומם ואיום על התושבים. בעקבות כך מספר פעילים שלנו יצאו להשתתף בטקס שהתקיים בענאתא.

עיסאוויה

גם בעיסאוויה הסכסוך והאלימות הם חלק קבוע ממרקם חיי התושבים. המצב בעיסאוויה החל להידרדר ביום ו’ ה-5 בנובמבר כאשר נערים מקומיים רגמו רכב יהודי שנכנס (בטעות כנראה) לתחומי הכפר. בעקבות זאת המשטרה החליטה להעניש באופן קולקטיבי את כל תושבי הכפר. בימים שלאחר התקרית המשטרה נכנסה לכפר בכוחות גדולים ושיבשה את החיים בכפר. להלן תיאור האירועים. בעקבות התקריות התושבים פנו אלינו וביקשו נוכחות בשכונה. מספר פעילים הצטרפו לביקור סולידריות וסיור בכפר.

ובמערב

על חלקו בהזנחה ובדיכוי תושבי ירושלים הפלסטינים, מנסה ראש העיר ברקת לחפות באמצעות הצגת פסאדה של נורמליות תרבותית בעיר. במהלך החודשים האחרונים החלה קבוצה של פעילים בשרשרת של פעולות מחאה “הכפותים” במטרה לעורר את תושבי העיר למצוקות האמיתיות, ליחס המפלה כנגד הפלסטינים ולאלימות כוחות הביטחון בעיר.

במסגרת פעולות אלה קיימו הכפותים פעולה מול כנס ה-OECD , בעקבות הפעולה גם נחשף כי האוטובוס ששימש להסעת אורחי הכנס נשכר מחברה היושבת בהתנחלויות. פעולה נוספת התקיימה בעת פתיחת הגלריה החדשה של בצלאל, בה נאם ברקת.

                                                                                
                                                                                               
מאבקי סולידריות נוספים

טייבה

בשבת, ה-13 בנובמבר, מאה וחמישים פעילי סולידריות באו ללמוד על המצב בטייבה, ולעמוד בסולידריות עם תושבי העיר. הגענו לטייבה כדי לחזק את הסולידריות היהודית-ערבית ולהבטיח לתושבים שהם לא יעמדו לבד מול הגל הגזעני ההולך ומשתלט על ישראל. יום הסולידריות החל בסיור אותו הנחו חברי הועד להגנה על אדמות טייבה, בראשותו של ד”ר זוהייר טיבי. למדנו וראינו כי מדינת ישראל מתנהלת כלפי אזרחיה תושבי טייבה מתנהגת באופן דומה למדיניותה במזרח ירושלים – התעמרות אדמיניסטרטיבית, אפליה שיטתית, הפקעת קרקעות והריסת בתים. לאחר מכן הפגנו בצומת טירה יחד עם עשרות מתושבי טייבה, במחאה על אפליה מתמשכת במדיניות התכנון ונגד הריסות הבתים המתוכננות בעיר.

מה באמת קורה בטייבה? דברים שרואים משם, לא רואים מכאן. הצטרפו לסולידריות גם בטייבה!

דהמש

ב-11 באוקטובר התקיים דיון בעניין צווי ההריסה על בתי הכפר הבלתי מוכר דהמש, שבאזור רמלה-לוד. בית המשפט החליט להקפיא את צווי ההריסה עד שיתקיים דיון בעניין בועדת התכנון הארצית. מהפסיקה עולה המסר שהמדינה צריכה להגיע להסדר בעניינה של דהמש שבו ימנעו ההריסות בכפר.

אל-עראקיב

ב 13-באוקטובר, הרסה המדינה את הכפר אל-עראקיב בפעם השישית מאז ה-27 ביולי השנה.

אום אל פאחם

ב-27 באוקטובר קיימו ברוך מרזל, איתמר בן גביר ופעילי ימין נוספים מצעד בפאתי העיר אום אל-פאחם. לבקשת תושבי העיר, הצטרפו פעילי סולידריות למחאה מול פרובוקציה זו. המשטרה הפעילה אלימות רבה כלפי תושבי העיר ופעילי סולידריות. קראו רשמים מהפגנה זו: כאן וגם כאן.

                                                                                
                                                                                               
סולידריות נגד הפשיזם

הצהרת נאמנות אלטרנטיבית

בשנה האחרונה אנו עדים לצמצום חסר תקדים של המרחב הדמוקרטי הישראלי, הבא לידי ביטוי הן בגל חקיקה אנטי-דמוקרטי והן ביחס הרשויות והמשטרה למיעוטים ולאלה המעזים להעלות ביקורת. אחת הדוגמאות לכך הוא התיקון לחוק הנאמנות שהתקבל בממשלה. אמנם, לעת עתה, התיקון לא יעלה לדיון בכנסת, אך זהו רק אחד מרשימה ארוכה של חוקים גזעניים ומפלים שיעלו לדיון במושב החורף. בעקבות האירועים הללו העלנו עצומת נאמנות אלטרנטיבית לאינטרנט. אנא חתמו.

סטודנטים בסולידריות נגד הפשיזם

בשלוש אוניברסיטאות החלו לפעול תאי סטודנטים של סולידריות, הנאבקים כנגד הגל הפשיסטי השוטף את האקדמיה והמדינה. התאים ייקחו חלק פעיל במאבק נגד האפליה והגזענות, ולמען סולידריות אזרחית, יהודית-ערבית.

הפעילות זה עתה החלה ואנו צריכים את עזרתכם. רוצים להצטרף למאבק בקמפוסים? צרו קשר:
באוניברסיטת תל אביב: tau@solidarity.org.il
באוניברסיטת באר שבע: bgu@solidarity.org.il
באוניברסיטה העברית: huji@solidarity.org.il
לפרטים נוספים: באתר, או: sjstruggle@gmail.com

הסברה

אנו ממשיכים לקיים פעילויות הסברה. במהלך השבועות האחרונים קיימנו מספר חוגי בית בהם נכחו למעלה מ-70 אנשים.

למאבקנו שני פנים: האחד, העמידה המשותפת בסולידריות במקום שבו מתרחש העוול יחד עם מי שנפגע. השני, המאמץ להעלות קול אחר בחברה הישראלית, קול של סולידריות ושותפות ערבית-יהודית. אנו מבקשים כי תיקחו חלק גם בפעילות זו: הפיצו את הנעשה, פרסמו את המידע בפייסבוק ובמייל, כתבו את חוויותיכם מהפעילות ושלחו אלינו.

 

קרטר בשייח ג’ראח; פוקסמן דווקא לא

לפי החיוך על פניו של ג’ימי קרטר בסרטון שמסכם את חוויותיו ממזרח ירושלים, הדקות הספורות שבילה יחד עם עמיתותיו מרי רובינסון ואלה בהט בשייח ג’ראח היו משיאי הביקור. בניגוד לתחנות האחרות שבהם ביקרו – אוהל המחאה בסילוואן, לשכת יושב ראש הכנסת, ואפילו, רחמנא ליצלן, מפגש עם צעירי קדימה – בשייח ג’ראח מצאו האלדרז זיק של תקווה.

מרי רובינסון כותבת:

התחנה האחרונה שלנו בירושלים היתה נפלאה. הצטרפנו למאות מפגינים, ישראלים ופלסטינים, שמוחים מידי שבוע כנגד פינויים בכוח והריסות בתים שמתרחשים בשכונה הפלסטינית שייח ג’ראח. אני חייבת להודות שהחוויה כמעט העלתה דמעות בעיני. הייתי כה גאה באנשים האמיצים הללו, אליהם מצטרפים רבים מרחבי העולם, שיוצאים כל יום שישי כדי להאבק עבור שלום צודק.

בסרטון קרטר לא מסתיר את התלהבותו מההפגנה, שבה פילס את דרכו דרך ההמון, נטל את המגאפון ופנה בדברים אל הקהל. אולם לא חסרים אנשים שאינם מתלהבים כלל מביקורו של קרטר באיזורנו. לפני כמה ימים קרטר הותקף בבוטות על-ידי אייב פוקסמן, ראש הליגה נגד השמצה (עוד על מעלליו של פוקסמן לאחרונה כאן). פוקסמן נזף בקרטר על שהעז להתייחס לסבלם של העזתים הנתונים תחת מצור, ועל כך שלא התמקד בישראל “כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, היחידה שמגינה על זכויות הפרט”. יש לשער שאם פוקסמן היה טורח כמו קרטר לבקר בשייח ג’ראח או בסילוואן, הוא היה מבין שדף המסרים שלו הולך ומאבד קשר עם המציאות.

למעשה, ביקור בשייח ג’ראח ביום שישי אחר הצהריים היה מבהיר לפוקסמן שהיחלצותו להגן על כבודה של מדינת היהודים מפני הנשיא האמריקאי מעידה על ניתוקו מעמדותיהם של מספר הולך וגדל של ישראלים. בשייח ג’ראח פוקסמן יכול היה לגלות שהתקפותיו על קרטר חלות למעשה גם על ישראלים רבים, יהודים וערבים, שמגנים את מדיניותה של ממשלתם בשטחים הכבושים ונאבקים בה. אבל אנשים מסוגו של אייב פוקסמן לא נוטים להצטרף להפגנות מהסוג שלנו; אנשים מסוגו של קרטר דווקא כן. והנה עוד סיבה להתגאות במה שאנחנו עושים בשייח ג’ראח.

Elders Jerusalem visit

גם דזמונד טוטו נזכר שהוא שאב עידוד מהסולידריות בשייח ג’ראח.

אינטלקטואלים יהודים בולטים, ביניהם שני זוכי פרס נובל, חתמו על עצומת תמיכה במאבק סולידריות שייח’ ג’ראח

“ההפגנות בשייח’ ג’ראח הן קרן אור במציאות החשוכה בישראל כיום. כל אלו המחוייבים למאבק לשלום ודו-קיום במזרח התיכון חייבים לתמוך במאבק הזה”, אמר אד וויטון ( זוכה מדליית פילדס למתמטיקה, 1990), מבין החותמים.

אריק מסקין, זוכה פרס נובל לכלכלה (2007), אמר: “אני מזועזע מפינוי משפחות פלסטיניות משייח’ ג’ראח. לא רק שזהו אי-צדק משווע כלפי המשפחות, זה גם מעשה החותר תחת השלום”.

דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה (2002), אמר: “קשה לשאת את המחשבה שהיהודים, שסבלו מהיסטוריה ארוכה של דיכוי, אי-צדק ואפלייה, מפלים ומדכאים אחרים”.

פרופ’ מייקל וולצר מספר בתוכנית “מה בוער” בגל”צ מה הוביל אותו לחתום על הצהרת התמיכה הזו

לשון ההצהרה:

ב-6 באוגוסט צוינה שנה לעוולת פינויין של ארבע משפחות פלסטיניות מבתיהן בשכונת שייח’ ג’ראח שבמזרח ירושלים, ולהשתלטות מתנחלים יהודים עליהם. בספטמבר דחה בית המשפט העליון ערעור נוסף, ובכך נתן פתח לפינויין של עשרים משפחות נוספות.

אנו, החתומים מטה, מביעים את דאגתנו לנוכח פינויים אלו, ואת תמיכתנו בתנועה היהודית-ערבית למאבק לא-אלים שצמחה כתגובה לנישול המתמשך במזרח ירושלים.

אנו רואים בדאגה רבה את התפשטותן של מובלעות יהודיות בשכונות פלסטיניות במזרח ירושלים ואת אי-השיוויון המתמשך, אשר חותרים תחת הסיכוי להסכם שלום עתידי בין פלסטינים לישראלים, ותחת האפשרות לדו-קיום בין קהילות בירושלים.

אנו מביעים סולידריות עם המאבק בשייח’ ג’ראח, ודוחקים ברשויות הישראליות לתקן חוסר צדק זה.

מיכאל פישביין
דניאל כהנמן (זוכה פרס נובל לכלכלה, 2002)
טוני קושנר
אריק מסקין (זוכה פרס נובל לכלכלה, 2007)
דיוויד נירנברג
מרתה נוסבאום
תומס סקנלון
לין סגל
הווארד שטיין
ג’וזף שטרן
ג’ודית ב. וולצר
מייקל וולצר
אדוורד וויטון (זוכה מדליית פילדס למתמטיקה, 1990)

לקריאת מאמרו של אנתוני לרמן ב”ארץ אחרת” על עצומת התמיכה של אינטלקטואלים יהודים בולטים במאבק בשייח ג’ראח

ג’ימי קרטר בשייח ג’ראח

ב-22 באוקטובר השתתפו במשמרת המחאה בשייח ג’ראח שלושה נציגים של ארגון האלדרס מייסודו של נלסון מנדלה: נשיא ארה”ב לשעבר, ג’ימי קרטר, נשיאת אירלנד לשעבר מרי רובינסון, ואלה בהט מהודו. הנשיא נשא דברים בהפגנה בהם שיבח את השותפות הישראלית-פלסטינית הבלתי אלימה כנגד הכיבוש והאפלייה ואיחל הצלחה במאבק.

(צילום: מגד גוזני)

תיעוד ביקורו של הנשיא קרטר וחברי האלדרס בוידאו

(צילום: ישראל פוטרמן)