אוהל: כל הפוסטים

ביום שישי האחרון הייתי במשמרת ערב בשייח’ ג’ראח, יחד עם חברתי טדלה שבאה להכיר את המקום. ישבנו בשעת ערב מאוחרת עם נאסר ע’אווי ומשפחתו והחלפנו חוויות על טיולים בעולם. מדי פעם נכנסו ויצאו מתנחלים מביתם של משפחת ע’אווי כאילו שהכל טבעי ורגיל. בסביבות שמונה בערב סיירו בשכונה קבוצה של עשרות מתנחלים. נכנסו ויצאו מהדירה שניתנה למתנחלים בביתם של משפחת אל-כורד, תוך שבתו הקטנה של נביל אל-כורד צועקת בבעתה, ולבית של משפחת ע’אווי.

בהמשך נכנסנו לתוך האוהל, שם ישבנו במשך מספר שעות יחד עם כמה מתושבי השכונה. בחצות, לאחר שכל התושבים הלכו לישון ונשארנו מספר פעילים, הגיעו כחמישה-עשר נערים מתנחלים לעונג השבת שלהם והתחילו בהעלבות. בתחילה הציצו לתוך האוהל, וכשראו את חברתי טדלה, ממוצא אתיופי, החלו לצחוק על “הכושית” וקראו לחבריהם להסתכל, עד שאחד מהם הרחיק אותם באזהרה שיחטפו איידס. הנערים המשיכו בגידופים שונים ולגלגו בהרוגי ספינת “מאבי מרמרה” עד שכמה שכנים וביניהם נביל אל-כורד התעוררו והגיעו לאוהל, אז התגרו באיש המבוגר ושאלו אותו כמה אנשים מתו בעזה.

לאחר לכתם הגיעה בחורה שמתארחת אצל המתנחלים שגרים בבית משפחת ע’אווי, שאלה אותנו על המתרחש ועל המהומה שהייתה, אחר חזרה לבית של משפחת ע’אווי ואף אנו חזרנו לביתנו עד למשמרת הבאה