היומיים האחרונים בשייח’ ג’ראח היו מאוד מתוחים ואלימים. יום ירושלים היה השנה, יותר מבכל שנה אחרת, יום של התרסה ימנית-לאומנית, ותזכורת לקיטוב העמוק שירושלים נמצאת בו. אנחנו מביאים כאן שתי עדויות של פעילים ישראלים, שתיהן קשות לקריאה, אבל חשוב שנקרא ונדע. חשוב עוד יותר שנתייצב מול הטירוף הזה, מחר, בהפגנה השבועית.
עדות
אסף קינצר, ת.ז. ████████
תאריך האירוע: מאי 12, 2010
תאריך מתן העדות: מאי 13, 2010
ביום רביעי ה12 במאי בשעה 16:00 לערך, התאספנו כ25 – לא יותר מ30 נשים וגברים למשמרת מחאה שקטה בגן שייח’ ג’ראח שבירושלים, אוחזים בשלטים ועליהם קריאות לשוויון בין תושבי ירושלים הפלסטינים והישראלים ונגד גזל הבתים בשכונה, כאשר אנו עומדים על המדרכה שלצד הגבעה שליד מחסום המשטרה ומקפידים לא להפריע לתנועתם ולעבודתם של עוברי אורח, שוטרים ורכבים.
בשעה 16:20 לערך הוכרזה במפתיע משמרת המחאה שלנו כבלתי חוקית, על אף היותנו פחות מ30 אשה ואיש, ועל אף שלא צעדנו בשום צורה, ואף היינו שקטים לחלוטין.
כאשר ביקשנו לדעת מדוע עלינו להתפזר ומה הופך את משמרת המחאה שלנו לבלתי חוקית – בעוד שהמבקרים נושאי דגלי ישראל שממול הורשו לעמוד בכל השטחים שסביבנו, ואף לעמוד על הכביש, החלו שוטרים, שתגיהם הוסתרו (ראה סעיף 5א לפקודת המשטרה, תשל”א, 1971), לרמוס אותנו באגרסיביות ובתוקפנות אל תוך הכביש, לכיוון המדרכה המקבילה, כאשר אנו נופלים זה על זה.
אחד השוטרים מוסתר תג, דחף אותי על אופנוע חונה שאליו הוטחתי בעוצמה ואחד מהנוכחים הרים את האופנוע שנפל. אחרי נפילתי הוא אמר לי: “צילמו אותך? תמשיך הלאה כי אני אפרק אותך!”, ודחף אותי אל מרכז הכביש עד שכמעט נפלתי על פניי.
שוטר אחר מוסתר תג, אחז בדניאל והטיח אותו באלימות מכוונת אל האספלט עד שכמעט ונפגע בראשו מאבן גדולה שמטרתה מניעת כניסת רכבים אל המדרכה. השוטר הזה היה בעל מבנה גוף רזה, ובעל זקן צרפתי קטן ודקיק.
אחרי שדניאל נפל, ובעודו המום מעוצמת המכה, הוא נעצר, ואיתו נעלם אל תוך אחד מהרכבים המשטרתיים גם השוטר שתקף אותו, ולא נראה בשטח בחצי השעה שלאחר מכן (שבה הייתי עוד נוכח בזירת האירוע).
זאת ועוד, המשטרה המשיכה להתיר לנושאי דגלי ישראל לעמוד בכל השטחים, בשכונה וגם בגן, ואף לעמוד בחופשיות על הכביש, להכנס אל תוך משמרת המחאה שלנו ולאיים עלינו בשלל איומים פיזיים ואחרים.
כל השוטרים סרבו למסור לנו את פרטי זהותם או את מספרם האישי, כנדרש בחוק.
לאחר כחצי שעה לערך עזבתי את הגן.
על החתום,
אסף קינצר, ת.ז. ████████
יום ירושלים בשייח’ ג’ראח / הילה צ’יפמן
מזרח ירושלים: כ-90 פעילי ימין ושמאל מפגינים אלו מול אלו
פורסם: 11.05.10, 22:43 כ-50 פעילי ימין מפגינים בשכונת שייח ג’ראח שבמזרח ירושלים מול כ-40 פעילי שמאל יהודים וערבים. כוחות משטרה במקום כדי לשמור על הסדר. אחד המפגינים הערבים נעצר לאחר שהשחית תמרור במקום.
זו הידיעה שהופיעה בעיתון לגבי האירוע שנכחתי בו ועכשיו אתאר את מה שראיתי: לשייח’ ג’ראח הגיעו כ-100 תלמידי בית הספר התיכון “ישיבת חיספין”, ששרו ורקדו מגוון שירים- “זוכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלוהים, והנקמה נקמה אחת משתי עיניי, מפלישתים”, “יהודה, שומרון, חברון, חיספין…” ועוד שירים שהמסר הכללי שלהם היה בעד להשליט בישראל תושבות של עם אחד בלבד. תושבי השכונה ופעילי השמאל שאני ביניהם עמדנו לידם והסתכלנו, ומדי פעם היו חילופי דברים או עימותים מילוליים בין אחדים מהפעילים ואחדים מאנשי בית הספר. אחת התושבות החליטה להשיב עם מוסיקה משלה והביאה שני סירים עליהם התחילו כמה תושבים לתופף. בזמן הריקודים אחד המורים התחיל לדבר איתי על הנושא ומורה אחר אמר לו “אל תדבר עם ההזויים האלה, לא תצליח לשכנע אותם”- כנראה פחד שחברו ישמע דברים שיערערו את תפיסת העולם שלו.
סלאח, ממנהיגי המאבק העממי נגד הריסת בתי שייח’ ג’ראח והפיכת האזור כולו לאיזור מגורים יוקרתי על חשבון בתי התושבים, נעצר כבר פעמים רבות, גם ללא עילה מוצדקת, במטרה להחליש את המאבק דרך פגיעה במנהיגיו. לא במקרה סלאח מעורב כל כך במאבק, הוא מתמודד כרגע במאבק משפטי על ביתו בתואנה שהאדמה היתה שייכת ליהודים עד 1948, אז הירדנים התחילו לשלוט בשטח. השאיפה היא לפנות מספר רב ככל האפשר של משפחות פלסטיניות בתואנות שונות ומגוונות כולל הפרעה לשכנים או הפרעה לתכניות הבניה, ולבנות מגורי יוקרה באזור נדל”ן יקר זה. סלאח דפק עם ענף ארוך שבקצהו ענפים דקים על שלט- ולא תמרור- שמורה את שם הרחוב ונעצר על “השחתת רכוש ציבורי” למרות שברור היה שהענף לא יכול לגרום שום נזק לשלט.
על מנת להקשות על המעצר הבלתי מוסרי בעליל, להראות לשוטר הבכיר שהחליט על המעצר, שזה לא יעבור בקלות, עמדנו שלובי ידיים מול הניידת. הניידת נסעה כמה סנטימטרים בניסיון להבריח אותנו, ולאחר מכן הנהג הכריז שאם לא נפנה את הדרך תוך דקה יפנו אותנו בכוח. אחד הפעילים הציע שנשב על הרצפה, באופן אישי סירבתי כי נזכרתי בסיפור של רייצ’ל קורי.אימא של סלאח , קשישה בת 92, נדחפה על הרצפה וסירבה לקום. כשנאמר לה שאם לא תקום תיעצר אף היא,נכנסה לניידת מרצונה. לאחר עשר שניות המג”בניקים התחילו לדחוף אותנו חזק מאוד ואחד מהמג”בניקים ניצל את ההזדמנות לגעת בחלקי גוף אינטימיים של אחת הפעילות.
לאחר המעצר, הניידת נסעה במהירות לקול תרועותיהם של התלמידים. אין לי ספק שגם הפעם בית המשפט יקבע שאין עילה למעצר, ומאבקנו בעד ההומניות ונגד הטיהור האתני משיקולים כלכליים גרידא ינצח.
סילואן, יום ראשון, ליל ה27.6.2010
