ירושלים: כל הפוסטים

ניצחון לסולידריות הישראלית-פלסטינית: למעלה מ-3000 השתתפו ב”צעדת העצמאות”

בצעדת “צועדים לעצמאות”  אשר אורגנה על ידי תנועת סולידריות יחד עם הועדות העממיות של מזרח ירושלים השתתפו ביום שישי, 15/7, למעלה מ-3000 איש, ישראלים ופלסטינים יחד, אשר הגיעו על מנת לתמוך בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית.

אנחנו רוצים להודות לאלפי הפעילים שלקחו חלק במצעד, למאות שעבדו כדי שיקרה, ולאלה שביקשו להגיע ולא היה להם מקום בהסעות. מחכים לראות אתכם שוב בהמשך הדרך הארוכה שמחכה לכולנו.

YouTube Preview Image

הסרטון מהמצעד – צפו והפיצו!
ראו כאן לנאומו של דניאל ארגו, פעיל “סולידריות”, במצעד העצמאות, 15 ביולי 2011.

מהתקשורת:
אלפי בני אדם צועדים בירושלים: “עצמאות לפלסטין”, סרטון וכתבה, “וואלה” 
אלפיים פעילי סולידריות ופלסטינים צעדו בירושלים בקריאה ל”עצמאות לפלסטין”, “הארץ”
Jerusalem protest backs PalestinianUN bid, Montreal Gazette
Israelis and Arabs march in Jerusalem for Palestinian statehood, Washington Post
Thousands of Israelis and Arabs march in Jerusalem to support Palestinian independence, Ha’aretz
J’lem: 4500 march in support of Palestinian statehood, Jerusalem Post
Sheikh Jarrah Solidarity March, Palestine NewsNetwork
Thousands march for Palestine inJerusalem, Ynetnews
Palestinians and Israelis to March Together in Jerusalem for First Time Since 20 Years, WAFA 
Israelis, Palestinians march for Palestinian state, AFP 
 German: Gemeinsame Stimme -Protestmarsch von Israelis und Palästinensern, Deutschlandfunk
French: Jérusalem: manifestation pour “l’indépendance de la Palestine”, AFP
Portuguese
Israelenses e palestinos se unem em manifestação por independência palestina, BBC Brasil
Manifestaçãoem Jerusalém pela independência da Palestina, AFP
Israelensese palestinos protestam por Estado palestino, Paraná-Online
Marchacobra reconhecimento de estado palestino por ONU, veja.com
Judeuse árabes protestam em Jerusalém por um Estado palestino Terra Brasil
Spanish: Marcha en Jerusalem a favorde un estado palestino independiente, Agencia Judía de Noticias
Italian: Israeliani e Palestinesi marciano uniti per la pace, FQ-TV

קראו עוד:
האם גם השמאל הישראלי צועד לעצמאות? 
  שתי צעדות, שני עתידים לירושלים | דוד שולמן
בצד הנכון של ההיסטוריה | יעל שטרנהל
לא אדונים ולא אשמים, שותפים | ישי רוזן-צבי
רק יחד נוכל לשבור את שלשלאות הדיכוי / דורית ודניאל ארגו 
 

סולידריות בקמפוס ת”א: תם אך לא נשלם/ חן משגב

ביום רביעי הקרוב יקיים תא סולידריות בקמפוס אוניברסיטת ת”א את האירוע הציבורי האחרון לסמסטר זה. האירוע שכותרתו “לא מאוחדת ולא נעליים – מבט אחר על ירושלים” יתקיים ביום בו מציינים בישראל את הפיקציה המכונה “יום איחוד ירושלים”. אנו בתא סולידריות באוניברסיטת ת”א נבקש להציג נרטיב שונה של ירושלים, של המאבקים המתרחשים בה ושל הסיקור העיתונאי והתקשורתי שלהם, נשמע נשים שחיות בעיר, משתתפות ומנהיגות את המאבקים בה ומסקרות אותן, הן פלסטיניות והן ישראליות-יהודיות. אירוע זה שאנו מקווים שיהיה מוצלח ועתיר משתתפים כמו הקודמים לו יחתום סמסטר ושנה גדושים בעשייה ופעילות בקמפוס ת”א, ננסה לסכם היכן היינו ומה עשינו ולהפנות מבט לעתיד ולשנה האקדמית הבאה, בה נמשיך בוודאי את הפעילות המוצלחת, את הרחבת השורות והמאבק נגד כיבוש, גזענות דיכוי ואפליה.

תא סולידריות הוקם בתחילתה של השנה האקדמית הנוכחית, באופן אישי הצטרפתי לפעילות התא בתחילת הסמסטר השני ומצאתי תא פעיל, חיוני ונמרץ המבקש להרחיב את השורות ואת הפעילות, על כן הצטרפתי והתחלתי לפעול בארגון אירועים ובהפצת המסרים של תנועת “סולידריות” בקרב קהל הסטודנטים והציבור התל-אביבי המבקר באוניברסיטה.

 בסמסטר זה ערכנו “מסע”, גם גיאוגרפי וגם פוליטי בין מקומות, מאבקים ונושאים שונים הקשורים לפעילות המתרחבת של תנועת “סולידריות” ברחבי ישראל/פלסטין. פתחנו את הסמסטר באירוע מוצלח בנושא המאבק בשייח ג’ארח – שמענו סקירה אשר שזרה את העוול שנעשה לתושבים הפלסטינים של השכונה יחד עם ההיסטוריה של השכונה והפעילות של סולידריות במקום מפיו של הפעיל הוותיק אבנר ענבר, המשכנו בסקירה משפטית מרחיבת דעת של עו”ד לאה צמל, וסיימנו בסיפור האישי של נאסר ראווי תושב השכונה הפלסטיני אשר פונה מביתו והפך פעיל במאבק המשותף. משיח ג’ארח המשכנו במסע הגיאוגרפי לחצר האחורית של גוש דן – לערים לוד, רמלה ולכפר הלא מוכר דהמש. שמענו סקירה מרתקת על עוולות התכנון והשימוש בכלי התכנוני לאפליה של המיעוט הפלסטיני מפי אדריכלית בות’ינה דביט וכן שמענו את סיפורן האישי של הנערות ממשפחת אבו-עיד אשר בתיהן נהרסו והן נשארו ללא קורת גג. מהחצר האחורית של גוש דן המשכנו לערב בנושא שיתוף מאבקים וצפינו בסרט “בלעין חביבתי” שלאחריו קיימנו דיון עם דניאל דוקרביץ’-ארגו ויוצר הסרט שי פולק. מהמרחב הגיאוגרפי הממשי עברנו למרחב הוירטואלי וקיימנו ערב בנושא “תג מחיר- בלוגרים פוליטיים חושפים את מה שהתקשורת מסתירה”, בערב זה עסקנו בתופעת “תג המחיר” ואלימות המתנחלים דרך העדשה של הבלוגים הפוליטיים – ערב אשר זכה להתעניינות והשתתפות עצומה! בשבוע שעבר חזרנו למרחב הממשי וקיימנו ערב מרתק אשר דן בסוגיה של “ייהוד” העיר יפו תוך דחיקתם ואפלייתם של תושביה הפלסטינים, בערב הזה שמענו את קולם וקולן של התושבות והתושבים הפלסטינים של יפו – זה היה ערב מרגש במיוחד בו עלו לדבר בזה אחר זה גברים ונשים צעירות וצעירים תושבי יפו הפלסטינים וסיפרו לנו על האפליה, הניכור והעוול אותו הם חשים בחייהם היומיומיים בעיר ה”מתייהדת”. רבים מאלו שישבו באולם בוודאי חשבו לעצמם כי רק הקשבה לאותם אנשים, בני גילנו, אשר אנו ממעטים כל כך לפגוש, עשויה להביא להבנה ולאמון שיביא, בתקווה, לשיתוף פעולה עתידי.  הערב הקרוב, כאמור, יעסוק בירושלים הלא מאוחדת, וגם בו נשמע דעות ונקודות מבט שונות אותן לא שומעים לרוב כשדנים בעתיד העיר “המאוחדת”.

במהלך הסמסטר ראינו עניין גובר והולך בפעילות שלנו בקמפוס, אם בהשתתפות באירועים הציבוריים שקיימנו ואם ברצון ללמוד ולדעת אותו חווינו במהלך הפעלת דוכני הפצת מידע במרחב הציבורי של הקמפוס או בעת חלוקת פליירים לאירועים. אבל בה בעת ספגנו גם ביקורת, התנכלויות וקשיים, אם ממחלקת הביטחון של האוניברסיטה שהערימה קשיים על חלוקת הפלאיירים, כוחות עלומים אשר תלשו והשחיתו את הפוסטרים שלנו ועד לביקורות של אנשים אשר העדיפו לבחון את העשייה שלנו מבעד למסך המחשב ומבלי להשתתף בפעילות. על אף הביקורת, שבמקרים מסוימים הייתה בלתי הוגנת ובלתי נכונה בעליל, הקפדנו להיות נאמנים לעקרונותינו, לתת ביטוי שיוויוני לפלסטינים, ליהודים, לנשים ולגברים, לבעלי בריתנו במאבקים השונים ולפעילי התנועה המסורים שמחוץ לקמפוס תל-אביב.

בסיכומו של סמסטר גדוש פעילות, סמסטר בו הורחב משמעותית מעגל המשתתפים באירועים שלנו ובעיקר, והחשוב מכל, הורחב מעגל הפעילים האקטיבים בתנועת סולידריות מבין הסטודנטים באוניברסיטת ת”א, אנו מקווים להמשיך את הפעילות, ולעודד אנשים נוספים להצטרף הן לפעילות בקמפוס והן לפעילות הארצית של “סולידריות”. אנו נמשיך, כמובן, יחד עם הסטודנטים הרבים שהצטרפו לפעילות, להפיץ את המסרים של של תנועת “סולידריות”, להילחם בפשיזם, בגזענות ובכיבוש גם בקיץ ובוודאי בשנה האקדמית הבאה.

שנת הלימודים באוניברסיטה  אוטוטו תמה, אבל עבודה רבה עוד לפנינו ואיננו מתכוונים לנוח על זרי הדפנה. תא סולידריות באוניברסיטת ת”א הוא כיום אחד התאים הפוליטיים הפעילים, האינטנסיביים והמשפיעים באוניברסיטה וככזה הוא מהווה מודל ודוגמא לתאים אחרים כאן ובאוניברסיטאות אחרות. כולנו תקווה כי בשנה הבאה יפתחו תאי סולידריות גם באוניברסיטאות ומכללות אחרות ואנו נהיה הראשונים לסייע להם. אנו גם מודים בהזדמנות זו לכל חברי התנועה שעזרו במהלך השנה לפעילים בקמפוס, אם בארגון, בסיוע פיננסי, אדמיניסטרטיבי או רעיוני, ללא עזרתכם לא היינו מצלחים בפעילותנו.

בסולידריות!

לא מאוחדת ולא נעליים: מבט מפוקח על ירושלים / יום ד’, 1/6, 18:00, ת”א

להצטרפות לפעילות סולידריות בקמפוסים כתבו ל: campus@solidarity.org.il
או צרו קשר עם התאים:

סולידריות נגד הפשיזם – אוניברסיטת ת”א 
סולידריות נגד הפשיזם באוני’ העברית 
סולידריות נגד הפשיזם – סמינר הקיבוצים 
סולידריות נגד הפשיזם – אוניברסיטת בן גוריון

לא מאוחדת ולא נעליים: מבט מפוקח על ירושלים / יום ד’, 1/6, 18:00, ת”א

בזמן שבירושלים חוגגים את אשליית “איחוד” העיר,
בקמפוס ת”א נקיים דיון במבט אחר, מבט מפוכח על המציאות בירושלים.

בעיר שחוברה לה יחדיו חיים 300 אלף תושבים פלסטינים תחת משטר של דיכוי ואפליה.

ביום רביעי, 1/6, בשעה 18:00,
באוניברסיטת ת”א, גילמן, חדר 281
נארח את:

עמירה הס – עיתונאית עיתון ‘הארץ’, מסקרת את המאבק הפלסטיני כעשרים שנה.
שירין אל אערג’ – חברת מועצת הכפר וואלג’ה הגובל בירושלים וממובילות המאבק נגד חומת הפרדה בכפר (תדבר באנגלית).
מאיה רותם – תושבת ירושלים ופעילת “סולידריות”, פעילה במאבק בשכונת סילואן.

לדיון על המאבקים השונים לשינוי המציאות בירושלים ועל הסיקור של החיים והמאבקים בעיר הזו.
לאירוע בפייסבוק

קראו עוד: סולידריות בקמפוס ת”א: תם אך לא נשלם/ חן משגב

חשוב! יום ד’, 9/3, 9:00:תגובה לאלימות המשטרתית בהפגנת יום שישי האחרון

ביום שישי האחרון חצתה משטרת ירושלים קווים אדומים בניסיונה לדכא בכוח את המחאה שלנו.
יחידת “קורל” הוכנסה בינינו ובאחת ניתן להם האות לכסות את פניהם ולהפליא מכות במפגינים. גם המבוגרים שבין פעילינו ספגו מהלומות קשות. שלושה מבין משתתפי ההפגנה נעצרו והוחזקו כל סוף השבוע במעצר.

בדיון לילי מאוחר השופטת שלו-גרטל דחתה את בקשות המשטרה לחלוטין. למראה תמונות השוטרים רעולי הפנים העירה השופטת כי המחזה “נראה כמו איראן”. יתרה מכך, לאחר שצפתה בתיעוד המצולם של המפגינים קבעה שהמשטרה היא זו שהסלימה את האירוע ונהגה באלימות ללא סיבה כלפי המפגינים. העצורים שוחררו ללא כל תנאים מגבילים.

אולם גם לאחר החלטות חוזרות ונשנות של בית המשפט נדמה שהמשטרה ממשיכה להתעלם מכך שגם היא כפופה לחוק במדינת ישראל. וכך, אתמול זומנו שלושה מהפעילים המסורים שלנו לחקירות במשטרה. מיכאל סולסברי, שרה בנינגה ועמיאל ורדי נקראו ע”י תחנת שלם להגיע לחקירה על השתתפותם בהפגנה ביום שישי האחרון בחשד ש”השתתפו בתהלוכה לא חוקית”.

המשטרה ממשיכה בניסיונות לבודד פעילים מסוימים ולהתנכל להם,
מתוך מחשבה שהדבר יגרום להפסקת המחאה.
דווקא כעת עלינו לעמוד לצידם ולהביע במילים ומעשים את תמיכתנו בהם.
אם שרה, מיכאל ועמיאל עבריינים אז כולנו עבריינים!
לא ניתן למשטרה לבודד פעילים ופעילות!

אנו קוראים לכל מי שהיה ביום שישי האחרון
להגיע לתחנה ולבקש להיחקר באותן חשדות שנקראו השלושה להיחקר עליהם.

ניפגש ביום רביעי, 9/3, בשעה 09:00
בכניסה לתחנת ‘שלם’, ברחוב צלאח א-דין,
שם נערכת חקירתם של פעילינו.

אנא צרו קשר עם הלל לצורך תיאום הגעה: 0523808530

 לסרטון אלימות השוטרים בהפגנת סולידריות ראו כאן וכאן
לכתבתו של ניר חסון: לראשונה: שוטרים רעולי פנים לקחו חלק בפיזור הפגנת השמאל בשייח ג’ראח
לסרטון מהפגנת סולידריות לתמיכה בעצורים ראו כאן

 

 

 

שוחררו פעילי “סולידריות” שנעצרו בהפגנה בשייח ג’ראח! השופטת נזפה במשטרה

ביום שישי האחרון, 4/3, נערכו כוחות משטרה גדולים במיוחד מול ההפגנה הלא אלימה בשייח ג’ראח. במהלך המשמרת מול בית משפחת חאנון הגזול התנפלו יותר משלושים שוטרי יס”מ במסיכות שחורות על המפגינים, הכו כמה מהם בברוטאליות ועצרו שלושה מהם.

התנהלות המשטרה הוכיחה שוב שמדינת ישראל מוסיפה להתייחס להפגנות משותפות של יהודים וערבים כאיום בטחוני. לבישת המסיכות והסתרת תגי הזיהוי מוכיחה שהשוטרים תכננו לנהוג באלימות וכי ההתנפלות על קהל המפגינים הייתה מתוכננת. משטרת ירושלים הוכיחה שוב היא מתכוונת לדכא באלימות את המחאה הלא אלימה בשייח’ ג’ראח. שלושת העצורים נלקחו לתחנת שלם במזרח העיר והושארו את השבת במעצר.

במוצאי שבת קיימנו הפגנת תמיכה בעצורים מחוץ לבית משפט השלום במגרש הרוסים. עשרות פעילי סולידריות באו לתמוך בעצורים ולקרוא: אלימות ומעצרים את רוחנו לא שוברים! ראו סרטון כאן.

במהלך הדיון נזפה השופטת שלו-גרטל במשטרה על התנהלותה במהלך ההפגנה, ושחררה את שלושת העצורים ללא התנאים שביקשה המשטרה (90 יום הרחקה משייח ג’ראח).

בהחלטתה לשחרר את העצורים קבעה השופטת שלו-גרטל כי לאחר הצפייה בסרט הצילום (“מה זה פה אירן?”) היא לא שוכנעה כי החשודים השתתפו בהתפרעות או תקפו שוטרים, וכי המשטרה היא זאת שהסלימה את הארוע ע”י שימוש במהלומות ואלימות כנגד המפגינים. עוד כמה פעמים ייקח למשטרה להבין שגם עליהם חלה חובת כיבוד החוק? צפו בסרטון!

עוד:
(אי)הסדר הציבורי / גלית חזן-רוקם

שבוע מבחן בירושלים

כמה פעמים אפשר עוד לומר שהימין המשיחי מנהל את המדינה ורותם את מוסדותיה לצרכיו. כל אחד מאלפי הפעילים והתושבים במזרח ירושלים, שהעזו בשנה וחצי האחרונות לקום ולהתנגד להתנחלות במזרח העיר, חש זאת היטב על בשרו: במעצרים ובמכות שספגנו מהמשטרה, בהטרדות השב”כ, בדיונים בבתי המשפט בהם שופטים אטמו את אוזניהם וסמכו ידיהם על עדויות מתואמות ושקריות של שוטרים, בדיונים בועדות העירייה והכנסת, שתמיד, אבל תמיד, יצאו מהם המתנחלים וידם על העליונה.

או אולי המילים מטעות כאן והם לא “יצאו” מעולם, שהרי מוסדות אלה הפכו לבשר מבשרם, לחלק מגופם –  פרט הכרחי לקיומה של מערכת הנישול.

ביום שני האחרון, 7/2, זכינו בהזדמנות נוספת לחזות באופן בוטה כיצד שורה של גופים – ועדות התכנון, העירייה, המשטרה ובתי המשפט – חוברים על מנת לקדם את ההתנחלות במזרח ירושלים מחד, ולצמצם את זכות המחאה נגד התוכניות הללו מאידך.

אם תרצו, עוד סיפור לאוסף. או אולי קריאת השכמה אחרונה?

מערכה 1: הוועדה לתכנון ולבנייה בעיריית ירושלים

הוועדה האפלולית וחסרת הפנים הזו היא הזירה בה מאושרות בהינף יד עשרות תוכניות בנייה מקודדות במספרים, אשר הדיון הממוצע על כל אחת מהן אורך דקות ספורות. לא תמיד קל לזהות מה מסתתר מאחוריהן. אבל הפעם המידע דלף: על הפרק עמדה בניית 16 יחידות דיור ליהודים בלבד בשכונת שייח ג’ראח. תוכניות הבנייה מוכנות, המגרשים מסומנים, ולכולם ברור שמשמעות ביצוען היא פינוי משפחות של פליטים פלסטינים שחיים על הקרקע הזאת מזה 60 שנה. ברור גם שזהו צעד נוסף לקראת הפיצוץ הבלתי נמנע בירושלים.
(ראו כאן פרטים ומפה)

הדיונים הרלוונטיים סומנו מראש כדיונים מספר 20 ו-21  על סדר היום. אלא שהמידע על כך שתושבים ממזרח העיר מתכוונים להגיע לישיבה דלף, והוועדה מיהרה להקדים את הדיונים על מנת ולקיימם ללא “הפרעות”. שני הדיונים גם יחד, כולל ההצבעה, ארכו כ-3 דקות.

לאחר מכן תוציא העירייה הודעה כי “הוועדה המקומית מוסמכת לבדוק אך ורק את ההיבטים התכנוניים של התוכניות המוגשות אליה ואת התאמתן לתוכנית המתאר, והיא אינה עוסקת בבדיקת דת, גזע ולאום מגישי התוכנית ובעלי הקרקע, בדיקה שהיא איננה חוקית”. מעניין במיוחד לאור העובדה שרק לפני 10 ימים הסתיים קמפיין גדול של אותם חברי מועצת העיר תחת הכותרת “לא למכור את נוף ציון לפלסטיני” (ראו כאן).

מערכה 2: הפגנה מחוץ לעירייה

באותה שעה, עמדו מחוץ לעירייה כ-40 פעילים של תנועת “סולידריות” ומחו על המשך מדיניות  ההתנחלות בשייח ג’ראח. למרות היותה משמרת מחאה שאינה טעונה רישיון פיזרו שוטרים את המוחים בכוח ללא כל עילה ותוך הפרה מודעת ובוטה של החוק ופסיקות בית המשפט, ותוך ביצוע מעצרים שלא כדין.

המשטרה לא הסתפקה במעצרים הלא חוקיים שכוונו כלפי פעילים מרכזיים, אלא מיהרה לבית המשפט בדרישה להרחיק את הארבעה מהפגנות למשך 180 יום. תנאים דרקוניים כאלה, המגיעים אחרי מעצרים המכוונים לפעילים מסוימים, נועדו להשיג מטרה אחת בלבד: השתקת המחאה.

בשעת המעצר ובתוך תחנת המשטרה לא טרחו השוטרים להסתיר את הסיבה האמיתית למעצר: “תפסיקו להפגין עם ערבים” נאמר לאחת העצורות.

מערכה 3: אולם בית המשפט

מאות עצורים ועשרות רבות של כתבי אישום הוגשו בשנה האחרונה נגד פעילי תנועת “סולידריות”. מדובר בהיקף חסר תקדים מבחינת יחסה של מערכת “החוק” כלפי פעילים ישראליים. כך למדנו להכיר את הנטייה של מרבית השופטים להסתמך כמעט אך ורק על עדויות השוטרים בדיונים.

אבל הפעם בית המשפט קבע לאחר שצפה בצילום המשטרתי שהוגש בדיון כי “לא הייתה עילה שהצדיקה את מעצרם. עוד קבע השופט כי “אין נראית כל הפרת סדר או כל תנועה לעבר הפרת סדר…“.

השוטרים שהופתעו נאלצו לשחרר את העצורים, אך אפילו לאחר שהורה בית המשפט לשחרר את העצורים ללא כל תנאי ובאופן מיידי, עיכבו השוטרים את השחרור במכוון בכך שסירבו להחזיר לעצורים את תעודות הזהות. רק לאחר התערבות עורכי הדין העצורים שוחררו. זאת, כאמור, רק לאחר כ-5 שעות עיכוב ומעצר.

יתרה מזאת, כבר למחרת ערערה המשטרה לבית המשפט המחוזי על הפסיקה. הדרישה בדיון שיתקיים ביום רביעי, 16/2, נותרה כשהייתה: הרחקה מהפגנות ל-180 יום.

מערכה 4: חוזרים לשייח ג’ראח.

המידע נמצא על השולחן. כך גם המגמות. הקשר הישיר בין עמותות המתנחלים למוסדות המדינה הביא לכך שבעוד שבכנסת מתנהלים דיונים רועמים על ועדת חקירה זו או אחרת,  במציאות המדינה דילגה על שלב וועדות חקירה ועברה, בעיקר כלפי הפלסטינאים ופעילי השמאל, לשלב הענישה.

כאן גם טמונה ההזדמנות הגדולה שלנו: ביום שישי הקרוב נעמוד בפעם ה-65 בהפגנה השבועית בשייח ג’ראח. יהודים וערבים שמסרבים בתוקף להיכנע לפחד ולהפרדה. בגשם, בשמש, מול שוטרים, מתנחלים, ממשלה או מול בתי המשפט יש אמת אחת שאי אפשר להשתיק – סולידריות בין בני אדם חזקה יותר וסופה לנצח.

יום שישי, 11.2, בשעה 14:00, הפגנה בגן בשייח ג’ראח.

בואו!

צילום: אקטיבסטילס

טובת הציבור / אבנר ענבר

לאחרונה פורסם כי המנהל האזרחי מתכוון להפקיע 50 דונם מאדמות הכפר הפלסטיני בית איכסה לצורך בניית קו הרכבת המהירה מירושלים לתל-אביב. צו ההפקעה מציין כי “רכישת הבעלות היא לטובת הציבור”. ואכן, גם במתוקנות שבמדינות גוברת לא פעם טובת הציבור על האינטרס הפרטי ומצדיקה פגיעה בזכויות קניין. אלא שבישראל מתבצע האיזון בין האינטרס הציבורי לזה הפרטי באופן שמעורר תהיות על זהותו של הציבור שמוסדות המדינה מופקדים על טובתו. בירור קצר מלמד שמאחורי מושגים נייטרליים כמו טובת הכלל וצורכי הציבור מקדמת ישראל באופן שיטתי את האינטרסים של הציבור היהודי על חשבון אלו של הציבור הערבי.

יותר מ-600 יישובים יהודיים נבנו בישראל מאז 48′, מרביתם על אדמות שהופקעו מפלסטינים – נוכחים, נפקדים ונוכחים נפקדים. בכל שנותיה מדינת ישראל לא מצאה לנכון לבנות ולו יישוב ערבי אחד (למעט יישוביי קבע לאוכלוסייה הבדווית). למרות היותם כעשרים אחוזים מהציבור בישראל, פחות משלושה אחוזים מהמרחב הציבורי נמצא בשליטה מוניציפלית ערבית. גם בשטחים המצומצים המוקנים להם נתונים אזרחי ישראל הערבים לגחמותיהם של מוסדות התכנון בישראל, שמקפידים לעכב תוכניות מתאר וממהרים לקדם צווי הריסה.

תוכנית מתאר שהגישו תושבי טייבה, למשל, נחסמת במשך יותר מעשור בוועדות התכנון. במקומה מקודמת תוכנית שמתייחסת לכביש 6 – שנבנה על אדמות מופקעות של תושבי טייבה – כגבול ההתפתחות הטבעית של העיר. כ-6500 דונם ממערב לכביש, המהווים את מרבית עתודות הבנייה של העיר, הוכרזו כ”שטח ירוק” האסור בבנייה. היכן יגורו צעירי טייבה? אם יצלחו את ועדת הקבלה, אולי יעברו ליישוב הקהילתי היהודי צור יצחק הנבנה היום על אדמות טייבה המופקעות. אם לא די בזה, תוכנית המתאר הנכפית על התושבים הופכת את טייבה למוקד משיכה לתשתיות לאומיות: מחצבות, צינורות גז, קווי חשמל ופסי רכבת נוגסים באדמותיה מכל עבר. כשהציעו התושבים להשתמש ב”שטח הירוק” למטרות ציבוריות מקומיות – הקמת מתקני ספורט ופנאי – נענו בשלילה. אם יצאו תושבי טייבה להפגין נגד הנישול, משטרת ישראל תפזר אותם ברימוני גז והלם, ואולי, כמו באוקטובר 2000, גם בירי חי. מישהו הרי חייב לשמור על הסדר הציבורי, והסדר הציבורי, כאמור, הוא סדר יהודי.

ירושלים מספקת דוגמה מאלפת לא פחות. עם סיפוחם של כשבעים אלף דונם משטחי הגדה המערבית אל שטחה המוניציפלי של העיר ב-1967, החלה ישראל במסע הפקעות “לצורכי ציבור” שבמסגרתו איבדו התושבים הפלסטינים יותר משליש מקרקעותיהם הפרטיות. צורכי הציבור הפלסטיני בירושלים לא נלקחו בחשבון, שכן בין חמישים אלף יחידות הדיור שנבנו על קרקעותיהם לא נמצא מקום ולו לבניין אחד עבורם. הפקעות שכאלה אינן נחלת העבר: רק לפני שלוש שנים הופקעו לצורכי ציבור 30 דונם בכרם המופתי בשייח ג’ראח מבעליהם הפלסטינים. את האינטרס הציבורי מגלמת במקרה זה עמותת המתנחלים “עטרת כהנים” שקיבלה מידי המדינה את זכויות השימוש בקרקע.

השבועות האחרונים ממשיכים לספק עדויות על הזהות האתנית של “הציבור” בישראל. באוקטובר, נוכח ריבוי מקרי אלימות בלוד, קיבלה ממשלת ישראל החלטה בדבר העצמה ופיתוח של העיר. בין היתר הקצתה הממשלה 4 מליון שקלים לצורכי רווחה ו-10 מליון שקלים למימון תוכניות לצמצום הפשיעה. לעומת זאת, 40 מליון שקלים, כרבע מתקציבה הכולל של התוכנית, הוקצו ל”ביצוע פעולות אכיפה במקרקעין… תוך  מתן  עדיפות  למקרקעי  ציבור”; או, במילים אחרות, להריסת בתים. המקרקעין האמורים עברו לרשות הציבור כשהם הופקעו מבעלים פלסטינים לפני עשרות שנים. כעת, כשלוד מיועדת לפיתוח והעצמה, מפונים מהם תושביהם הערבים. ההעצמה כבר בעיצומה: באמצע דצמבר הרס מנהל מקרקעי ישראל את בתיהן של שבע משפחות ערביות בלוד. לרוע מזלם של 50 הילדים שנותרו ללא קורת גג, נבנו בתיהם על “מקרקעי ציבור” בעוד שהם והוריהם, על אף אזרחותם הישראלית, אינם משתייכים באמת לציבור שבטובתו מתעניינת ממשלת ישראל. בהפקעות הבאות, מוטב להימנע מהלשון המיופה ולומר את האמת: “רכישת הבעלות היא לטובת הציבור היהודי”.

 

צילום: אקטיבסטילס, אורן זיו. הריסות בתים בלוד, 13/12/2010.

סולידריות – עדכון נובמבר 2010

שנה למחאה – המאבק מתרחב!


כבר שנה שאנו נאבקים בשכונת שייח’ ג’ראח. בשנה הזו חווינו איך קבוצה קטנה של מפגינים הולכת וגדלה והופכת לקבוצה נחושה ומסורה של נשים וגברים, ערבים ויהודים, חילונים ודתיים, המגיעים כל שבוע, בכל מזג אויר, כדי להיאבק נגד הברבריות המתפשטת סביבנו. בשנה הזו ראינו איך אלפי אנשים בארץ ובעולם, צעירים ומבוגרים, מנהיגים, עיתונאים, ואנשים פרטיים מגיעים לחזק אותנו ולהתחזק מן האנרגיה שלנו.

כולנו יחד, עם כולם, הפכנו מקבוצה לתנועה גדלה והולכת המשמיעה את קולה בקמפוסים האקדמיים הגדולים, בכפרים הלא מוכרים דהמש ואלערקיב, בטייבה, באום אלפחם ובואדי ערה.

אבל בצד הישגים אלו, הביאה איתה השנה עלייה באלימות הממסדית, בקולות הגזעניים ובחקיקה האנטי-דמוקרטית. אלו לא רק מילים גדולות, אלא מציאות קיימת שנגדה יש להיאבק. והמאבק שלנו רק מתחיל. זהו מאבק על החברה האזרחית בישראל. על השוויון והחופש של כולנו. אך יש לנו שותפים ויש לנו תקווה והרבה רוח לחימה.

אנו מזמינים את כולם להגביר את מעורבותכם ולקחת חלק בעבודה הרבה שמצפה לנו.

רוצים להיות מעורבים יותר? מלאו את טופס ההצטרפות לפעילות!

 
בעדכון זה:

  • תמיכה בינלאומית במאבק: עצומת תמיכה, ביקור האלדרס
  • סולידריות במזרח ירושלים: שייח’ ג’ראח, סילואן, ענאתא, עיסוויה
  • מאבקי סולידריות נוספים: טייבה, אום אל פאחם, דהמש, אל ערקיב
  • סולידריות נגד הפשיזם: עצומה, תאי סטודנטים
  • פעילויות הסברה

                                                                                
                                                                                               
תמיכה בינלאומית במאבק

גורמי הימין, עיריית ירושלים ומשטרת ישראל מבקשים לנצל את הפחד של הישראלי מהאחר על מנת לעשות לנו, פעם אחר פעם, דה-לגיטימציה ולהאשים אותנו במציאות שהם עצמם מנציחים. יחד עם זאת, בד בבד עם צמיחת מאבקנו, גובר גם קול אחר, הרואה בנו את התקווה לחברה שפויה. בשבועות האחרונים זכינו פעמיים לגילויי תמיכה מרגשים כאלו:

עצומת תמיכה במאבק סולידריות שייח’ ג’ראח

בסוף אוקטובר, פורסמה עצומת תמיכה החתומה על ידי אינטלקטואלים יהודים, בהם שני זוכי פרס נובל וזוכה מדלית פילדס, המביעה תמיכה במאבק המשותף בשייח ג’ראח, ומגנה את נישול הפלסטינים מבתיהם בשכונה:

“ההפגנות בשייח ג’ראח הן קרן אור במציאות החשוכה בישראל כיום. כל אלו המחוייבים למאבק לשלום ודו-קיום במזרח התיכון חייבים לתמוך במאבק הזה” (אד וויטון, זוכה מדליית פילדס למתמטיקה)

בעקבות ההצהרה התראיין לגל”צ פרופ’ מייקל וולצר, מחותמי ההצהרה, פילוסוף בולט ופרופסור אמריטוס באוניברסיטת פרינסטון. ראו כאן דיווח נוסף ואת נוסח ההצהרה.

ביקור האלדרס

ב-22 באוקטובר הצטרפו אל משמרת המחאה בשייח ג’ראח נציגי האלדרס, ארגון שיוסד על ידי נלסון מנדלה לקידום השלום. אל ההפגנה הגיעו שלושה אורחים מכובדים ביותר: נשיא ארה”ב לשעבר, ג’ימי קרטר, נשיאת אירלנד לשעבר מרי רובינסון, ואלה בהט, פעילת זכויות אדם מרכזית מהודו. קרטר נשא דברים בהם שיבח את השותפות הישראלית-פלסטינית הבלתי אלימה כנגד הכיבוש והאפליה, ואיחל לנו הצלחה במאבק. להלן דבריה המרגשים של מרי רובינסון בעקבות הביקור:

“התחנה האחרונה שלנו בירושלים היתה נפלאה. הצטרפנו למאות מפגינים, ישראלים ופלסטינים, שמוחים מידי שבוע כנגד פינויים בכוח והריסות בתים שמתרחשים בשכונה הפלסטינית שייח ג’ראח. אני חייבת להודות שהחוויה כמעט העלתה דמעות בעיני. הייתי כה גאה באנשים האמיצים הללו, אליהם מצטרפים רבים מרחבי העולם, שיוצאים כל יום שישי כדי להאבק עבור שלום צודק.”

בביקורם בירושלים הגיעו האלדרס גם לסילוואן על מנת לשמוע את סיפורם של התושבים ולהביע את תמיכתם. להלן תיאור הביקור בירושלים מפי קרטר. עוד על הביקור.

                                                                                
                                                                                               
סולידריות במזרח ירושלים

שייח’ ג’ראח

הפגנות שישי בשייח’ ג’ראח

ב-15 באוקטובר הפגנו יחד עם תושבי אום-הארון, הנמצאים בסכנת פינוי. התקיימו מפגשים עם תושבי השכונה, שסיפרו על החיים בצל איום הפינוי, וההיסטוריה של המשפחות הגרות במקום כבר עשרות שנים. בסוף המפגשים קיימנו משמרת ליד כביש מספר אחד. ראו סרטון מההפגנה.

ב-22 באוקטובר הצטרפו להפגנה משלחת של האלדרס. נשיא ארה”ב לשעבר, ג’ימי קרטר, נשא דברים בהם שיבח את השותפות הישראלית-פלסטינית הבלתי אלימה כנגד הכיבוש והאפליה, ואיחל הצלחה למאבק. לאחר מכן צעדנו יחד והפגנו יחד אל מול בית משפחת חאנון.

ב-29 באוקטובר קיימנו במהלך ההפגנה מפגשי הכרות עם משפחות אום-הארון. סיירנו בין הבתים, ושמענו את סיפור התושבים. להפגנה הצטרפה משלחת נציגים מהוועדה העממית בטייבה. ביקור המשלחת היווה צעד נוסף בבניית סולידריות יהודית-ערבית בטייבה. ד”ר זוהיר טיבי נשא דברים בהם הביע סולידריות של תושבי טייבה עם המאבק בשייח’ ג’ראח:

“טייבה אתכם במאבק הצודק שלכם נגד הנישול, נגד הריסת הבתים, נגד הפקעת אדמות! אנחנו אתכם כאן כדי להביע סולידריות. אנחנו אתכם כאן גם כדי להגיד תודה על הביקור של משלחת סולידריות בטייבה. זה היה ביקור חשוב בשבילנו. זו היתה זריקת עידוד להמשך המאבק שלנו נגד כל העוולות נגדנו”.

ב-5 בנובמבר צעדנו משער שכם אל השכונה ומשם המשכנו למשמרת מחאה על כביש 1.

ב-12 בנובמבר ציינו שנה להפגנות בשייח ג’ראח. מאות רבות מאיתנו הגיעו לשכונה. קבוצת מפגינים הצליחה להגיע ולקיים משמרת מחאה בתוך מתחם הבתים, במקום בו המשטרה מנסה למנוע מאיתנו להפגין – אך מאפשרת למתנחלים להתפרע. כל שאר המפגינים הגיעו למחסום המשטרתי ודרשו להצטרף. המשטרה דרשה מהמפגינים להתפנות ואף איימה עליהם, אך המפגינים לא זזו – ולבסוף המשטרה לא ממשה את האיום. לאחר מכן המשכנו להפגין מול הבית הגזול של משפחת חאנון.

אירועים נוספים בשייח’ ג’ראח

ב-13 באוקטובר הרסה עיריית ירושלים את אוהל המחאה שהקימו תושבי אום-הארון בגן בו מתקיימת ההפגנה השבועית.

ב-14 באוקטובר ערך אריה קינג מסיבת עיתונאים בקבר שמעון הצדיק בו סיפר על התכניות לפנות את המשפחות הפלסטיניות משכונת אום-הארון ולהכניס במקומן משפחות יהודיות. קינג הוא איש השטח של ברון ההתנחלויות בירושלים, ארווין מוסקוביץ’, אשר כבר קיבל מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים את הבעלות על חלק נכבד משכונת אום-הארון.

במהלך מסיבת העיתונאים קיימו פעילי סולידריות משמרת מחאה יחד עם תושבי השכונה מחוץ לקבר. הם הותקפו על ידי המתנחלים וכתמיד, הסוף ידוע: אחד מתושבי השכונה נעצר יחד עם אחד הפעילים. השניים הורחקו מהשכונה למשך 15 יום. העצורים ופעילים נוספים העידו כי יוני יוסף, דובר המתנחלים, תקף אותם. בעקבות זאת, כאשר הגיע יוסף לתחנת המשטרה כדי להעיד, קיבל אף הוא צו הרחקה מהשכונה. עם זאת יוסף הפר מיד את הצו, ואף התרברב בעניין, אך המשטרה, כהרגלה, לא עשתה דבר בנדון.

יש לציין, שבמהלך מסיבת העיתונאים קינג אמנם טען שאין להם כוונה לפנות משפחות בכח, אך בשבוע שלאחר מכן הוא נצפה עורך סיור בשכונת אום-הארון עם המשטרה.

ב-1 בנובמבר הגיעה משלחת של חברי פרלמנט אירופאים לשכונה. הם ערכו סיור בשכונה, גינו את האפליה במזרח העיר והביעו סולידריות עם תושבי השכונה.

סילואן

פעילי התנועה ממשיכים להביע סולידריות גם בסילואן. נוכחותנו בכפר מתמקדת בחשיפת המציאות הקשה המתקיימת שם, על ידי תיעוד האירועים בזמן התרחשותם. מציאות קשה זו מאופיינת במתיחות ועימותים בעקבות פרובוקציות מתמשכות של מתנחלי אלע”ד, הזוכים לתמיכה וגיבוי של המדינה וכוחות הביטחון הישראליים. שיתוף הפעולה בין סולידריות לבין מרכז המידע בואדי חילווה הביא לפרסומים חשובים בתקשורת הישראלית והבינלאומית בשבועות האחרונים.

כך למשל, לפני מספר שבועות התפרסמה כתבת וידאו בתוכנית 60 דקות של CBS, המספרת על המצב בכפר.

בשבועות האחרונים במהלך העימותים עם המתנחלים ומאבטחיהם, נצפו תקריות בהן גם כוחות הביטחון הצטרפו באופן פעיל למתנחלים בתקיפת תושבי סילואן. שוטרי מג”ב “תפסו צד” ברור, כשהם מיידים אבנים ויורים, לצד מתנחלי אלע”ד, על תושבי הכפר. כתוצאה מעבודתנו נחשפו תקריות אלו בתקשורת הישראלית.

לתקיפות בנשק מצד הרשויות הישראליות, נוספים המעצרים והכליאה התכופים של ילדים ובני משפחותיהם. רבים מהילדים בשכונה אינם מכירים מציאות מלבד זאת של הסכסוך והאלימות אשר מקיפים אותם מכל עבר. פעמים רבות ילדים נחטפים מהשכונה לחקירות ומעצר, שלא בליווי הוריהם. ביוזמתנו פורסמה על כך כתבה בחדשות ערוץ 2. עוד על מצבם של הילדים בסילואן.

בתוך מציאות קשה זו מתקיים אי של שפיות לילדי סילואן בדמות “מרכז המידע והיצירה“, כעין מתנ”ס אלטרנטיבי המנוהל על ידי תושבי סילואן ומספק חוגים ופעילויות לילדי הכפר.

חלק משמעותי מהפגיעה בתושבי סילואן מתקיימת בחסות עיריית ירושלים. בשבועות האחרונים חילקה העירייה ארבעה צווי הריסה לבתים בכפר. ההריסות במזרח ירושלים מבוצעות בטענה של שמירה על שלטון החוק, אך תוך התעלמות מהעובדה שהמדיניות המופגנת של העירייה מאז 67′ הינה הימנעות ממתן אישורי בניה לפלסטינים במזרח העיר. בנוסף, העירייה יצאה במתקפה כנגד אוהל המחאה של תושבי שכונת אל-בוסתאן בניסיון להביא להריסתו.

עוד בירושלים

הדיכוי והאלימות הם נחלתם של שכונות פלסטיניות רבות בירושלים. במהלך החודש האחרון הגיעו פעילים לביקורי הזדהות בשתיים מהשכונות הללו:

ענאתא

ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, מקיים מדיניות של הזנחה פושעת בשכונות הפלסטיניות במזרח העיר. לאחרונה, הרשות הפלסטינית נכנסה לנעליה של העירייה בשכונות הפלסטיניות בעיר. ב-2 בנובמבר ערך ראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד, מספר טקסים לרגל סיום השיפוץ ב-15 בתי ספר פלסטינים הנמצאים בתחומה המוניציפלי של ירושלים. השר לביטחון פנים, אהרונוביץ, ניסה למנוע טקסים אלו על ידי פרסום צו האוסר את קיומם ואיום על התושבים. בעקבות כך מספר פעילים שלנו יצאו להשתתף בטקס שהתקיים בענאתא.

עיסאוויה

גם בעיסאוויה הסכסוך והאלימות הם חלק קבוע ממרקם חיי התושבים. המצב בעיסאוויה החל להידרדר ביום ו’ ה-5 בנובמבר כאשר נערים מקומיים רגמו רכב יהודי שנכנס (בטעות כנראה) לתחומי הכפר. בעקבות זאת המשטרה החליטה להעניש באופן קולקטיבי את כל תושבי הכפר. בימים שלאחר התקרית המשטרה נכנסה לכפר בכוחות גדולים ושיבשה את החיים בכפר. להלן תיאור האירועים. בעקבות התקריות התושבים פנו אלינו וביקשו נוכחות בשכונה. מספר פעילים הצטרפו לביקור סולידריות וסיור בכפר.

ובמערב

על חלקו בהזנחה ובדיכוי תושבי ירושלים הפלסטינים, מנסה ראש העיר ברקת לחפות באמצעות הצגת פסאדה של נורמליות תרבותית בעיר. במהלך החודשים האחרונים החלה קבוצה של פעילים בשרשרת של פעולות מחאה “הכפותים” במטרה לעורר את תושבי העיר למצוקות האמיתיות, ליחס המפלה כנגד הפלסטינים ולאלימות כוחות הביטחון בעיר.

במסגרת פעולות אלה קיימו הכפותים פעולה מול כנס ה-OECD , בעקבות הפעולה גם נחשף כי האוטובוס ששימש להסעת אורחי הכנס נשכר מחברה היושבת בהתנחלויות. פעולה נוספת התקיימה בעת פתיחת הגלריה החדשה של בצלאל, בה נאם ברקת.

                                                                                
                                                                                               
מאבקי סולידריות נוספים

טייבה

בשבת, ה-13 בנובמבר, מאה וחמישים פעילי סולידריות באו ללמוד על המצב בטייבה, ולעמוד בסולידריות עם תושבי העיר. הגענו לטייבה כדי לחזק את הסולידריות היהודית-ערבית ולהבטיח לתושבים שהם לא יעמדו לבד מול הגל הגזעני ההולך ומשתלט על ישראל. יום הסולידריות החל בסיור אותו הנחו חברי הועד להגנה על אדמות טייבה, בראשותו של ד”ר זוהייר טיבי. למדנו וראינו כי מדינת ישראל מתנהלת כלפי אזרחיה תושבי טייבה מתנהגת באופן דומה למדיניותה במזרח ירושלים – התעמרות אדמיניסטרטיבית, אפליה שיטתית, הפקעת קרקעות והריסת בתים. לאחר מכן הפגנו בצומת טירה יחד עם עשרות מתושבי טייבה, במחאה על אפליה מתמשכת במדיניות התכנון ונגד הריסות הבתים המתוכננות בעיר.

מה באמת קורה בטייבה? דברים שרואים משם, לא רואים מכאן. הצטרפו לסולידריות גם בטייבה!

דהמש

ב-11 באוקטובר התקיים דיון בעניין צווי ההריסה על בתי הכפר הבלתי מוכר דהמש, שבאזור רמלה-לוד. בית המשפט החליט להקפיא את צווי ההריסה עד שיתקיים דיון בעניין בועדת התכנון הארצית. מהפסיקה עולה המסר שהמדינה צריכה להגיע להסדר בעניינה של דהמש שבו ימנעו ההריסות בכפר.

אל-עראקיב

ב 13-באוקטובר, הרסה המדינה את הכפר אל-עראקיב בפעם השישית מאז ה-27 ביולי השנה.

אום אל פאחם

ב-27 באוקטובר קיימו ברוך מרזל, איתמר בן גביר ופעילי ימין נוספים מצעד בפאתי העיר אום אל-פאחם. לבקשת תושבי העיר, הצטרפו פעילי סולידריות למחאה מול פרובוקציה זו. המשטרה הפעילה אלימות רבה כלפי תושבי העיר ופעילי סולידריות. קראו רשמים מהפגנה זו: כאן וגם כאן.

                                                                                
                                                                                               
סולידריות נגד הפשיזם

הצהרת נאמנות אלטרנטיבית

בשנה האחרונה אנו עדים לצמצום חסר תקדים של המרחב הדמוקרטי הישראלי, הבא לידי ביטוי הן בגל חקיקה אנטי-דמוקרטי והן ביחס הרשויות והמשטרה למיעוטים ולאלה המעזים להעלות ביקורת. אחת הדוגמאות לכך הוא התיקון לחוק הנאמנות שהתקבל בממשלה. אמנם, לעת עתה, התיקון לא יעלה לדיון בכנסת, אך זהו רק אחד מרשימה ארוכה של חוקים גזעניים ומפלים שיעלו לדיון במושב החורף. בעקבות האירועים הללו העלנו עצומת נאמנות אלטרנטיבית לאינטרנט. אנא חתמו.

סטודנטים בסולידריות נגד הפשיזם

בשלוש אוניברסיטאות החלו לפעול תאי סטודנטים של סולידריות, הנאבקים כנגד הגל הפשיסטי השוטף את האקדמיה והמדינה. התאים ייקחו חלק פעיל במאבק נגד האפליה והגזענות, ולמען סולידריות אזרחית, יהודית-ערבית.

הפעילות זה עתה החלה ואנו צריכים את עזרתכם. רוצים להצטרף למאבק בקמפוסים? צרו קשר:
באוניברסיטת תל אביב: tau@solidarity.org.il
באוניברסיטת באר שבע: bgu@solidarity.org.il
באוניברסיטה העברית: huji@solidarity.org.il
לפרטים נוספים: באתר, או: sjstruggle@gmail.com

הסברה

אנו ממשיכים לקיים פעילויות הסברה. במהלך השבועות האחרונים קיימנו מספר חוגי בית בהם נכחו למעלה מ-70 אנשים.

למאבקנו שני פנים: האחד, העמידה המשותפת בסולידריות במקום שבו מתרחש העוול יחד עם מי שנפגע. השני, המאמץ להעלות קול אחר בחברה הישראלית, קול של סולידריות ושותפות ערבית-יהודית. אנו מבקשים כי תיקחו חלק גם בפעילות זו: הפיצו את הנעשה, פרסמו את המידע בפייסבוק ובמייל, כתבו את חוויותיכם מהפעילות ושלחו אלינו.

 

רעידת אדמה

שייח’ ג’ראח היא אמנם סמל למצב העגום והנפיץ במזרח ירושלים, ואולי גם סמל לשותפות יהודית-ערבית במאבק לשלום, אך היא לא השכונה היחידה בירושלים שסובלת משילוב קטלני של מתנחלים אלימים ועירייה מפלה וחסרת אחריות.

שכונת סילואן, לדוגמא, עומדת מזה עשרים שנה במרכזו של נסיון השתלטות מצד עמותת המתנחלים אלע”ד. עמותת אלע”ד מגייסת סכומי כסף דימיוניים, ומשלבת אותם עם קשרים סמויים במסדרונות העירייה והמשטרה כדי להשתלט על בתים בסילואן, ובנוסף מגייסת לשירותה גם את הארכיאולוגיה. הרי סילואן בנויה על השטח העירוני העתיק ביותר הידוע לנו בירושלים, שם התקיימה עיר בנויה היטב עוד לפני זמנו של דוד המלך. העצוב בכל העניין הוא שהתוצאה של חפירות אלו אינה רק תגליות ארכיאולוגיות חסרות תקדים, אלא גם הפקעה של שטחים לצורך “פארקים ארכיאולוגים”.

היום התבשרנו מהו “הפארק האכיאלוגי” החדש שעתיד לקום במקום 90 הבתים שבשכונת לאבוסתן: כמה בתי מלון, ומרכז מבקרים. ירוק מאוד. ברור שכדי שליצור שטח ירוק יפה כזה צריך להרוס את החיים למאות משפחות. במקום להרוס את בית יהונתן, ניר ברקת החליט להקים עוד כמה בית-יהונתנים חדשים, הפעם באישור מלא של העירייה. כנראה שזה משהו שלא היה ניתן להשיג עליו אישור לפני שלטונו של ברקת.

אבל הנזק המוזר ביותר שיוצרות החפירות הארכיאולוגיות מתרחש דווקא מתחת לפני השטח. בחורף הזה האדמה התחילה להשמט מתחת רגליהם של תושבי סילואן, פשוטו כמשמעו. בפעם הראשונה זה היה אוטובוס שהיה בדרכו לכותל וקרס לתוך בור ענק שנפער בכביש, אתמול זה היה בור בעומק ארבע מטר שנפער בסמוך למסגד, מעל לחפירות הארכיאולוגיות החדשות. העצוב בכל העניין הוא שהחפירות מסכנות את תושבי השכונה ואת התיירים באותה מידה שהן מסכנות את החופרים עצמם, שעלולים להלכד בתוך המפולת שהחפירות החפוזות והבלתי אחראיות שהם עורכים במקום יוצרות.

ארכיאולוגים בכל העולם כבר למדו לפני שנים שממצאים חשובים באמת כדאי להשאיר למחר, אז יהיו שיטות טובות יותר לחפירה ולהבנה של העבר, ובינתיים צריך להניח לאנשים לחיות את חייהם על פני הקרקע בשקט. אבל באלע”ד רוצים הוכחות לעבר יהודי כמה שיותר מהר, ובעצם מוכנים להקריב למען העבר הזה את ההווה של היהודים, הערבים, ובעצם של כל מי שירושלים חשובה לו.

אגב, גורמים בעירייה טוענים מדי פעם שהבורות נפערים בגלל הגשמים החזקים שסוחפים את הקרקע בשכונה. זה נכון שכל הקריסות אירעו אחרי ימים גשומים במיוחד, אבל עוד לא שמעתי על שום מקום בארץ שבו בור של ארבע מטר יפתח בגלל גשם. יכול להיות מאוד ששילוב של גשמים חזקים עם מחילות ומנהרות שנחפרו קודם גורם לקריסות, ואם כן, מדובר בהפקרות בלתי נסבלת של העירייה ושל רשות העתיקות כלפי תושבי סילואן והתיירים שמבקרים במקום. הרי אם רק ניקוז של גשם הוא הבעיה, העירייה יכלה לפתור אותה מזמן.

בכל מקום בירושלים שבו העירייה ועמותות המתנחלים עוזרות לעבר היהודי לנצח את ההווה הפלסטיני, ומעמידות את ההבטחות של אלוהים לאברהם מעל לזכותה של משפחה לדירת שלושה חדרים, הן פוערות בור מתחת לחיים של אנשים בשר ודם בירושלים של מטה, מתחת לרגלים של כולנו. כשנתעשת יום אחד וננסה ללכת לקראת עתיד טוב יותר בירושלים, עתיד שבו כולנו נוכל לחיות כאן בכבוד, יהיו לנו הרבה מאוד בורות עמוקים להתרומם מתוכם קודם. זו האחריות של כולנו לעצור אותם לפני שיהיה מאוחר מדי.

ביום שבת אנחנו מפגינים לא רק למען שייח’ ג’ראח, אלא למען ירושלים, ולמען עתיד טוב יותר לשני העמים.