במסגרת אירועי חמשושלים, עיריית ירושלים מציעה סיור להתנחלות בשייח’-ג’ראח. זו ה”תרבות” שהעירייה מפתחת כאן בירושלים. תרבות של דיכוי, תרבות של אפליה, תרבות של נישול, תרבות של גזענות, תרבות של לאומנות, תרבות של הדרה, תרבות של החזק, תרבות מכוערת ורעה. זוהי לא תרבות.
ראו והפיצו את הסרט על סיור במסגרת חמשושלים, דצמבר 2011.
איך קק”ל פועלת בשירות המתנחלים? קראו כאן
עדכונים והצלחות קטנות בקמפיין למניעת פינוי משפחת סומרין
קריאה לפעולה: קק”ל בשירות המתנחלים – עוצרים את פינוי משפחת סומרין מסילואן!
לפני מספר ימים התחלנו בקמפיין ציבורי נרחב שמטרתו למנוע מקק”ל לפנות את משפחה מביתה בסילואן. יומיים לאחר התחלת הקמפיין פרסמה קק”ל תגובה מטעמה בנושא.
בתגובה יוצאת דופן זו, טוענת קק”ל שהבעלות על הנכס הועברה לידי עמותת אלע”ד כבר בשנות ה-90, וכי “אין לקק”ל זכויות, שליטה או אחריות בכל הנוגע לפינוי משפחת סומרין…”
אלא שהמסמכים המשפטיים מצביעים לכאורה על כך שהודעה זו של קק”ל שקרית לחלוטין. הנה, לדוגמא, עותק סרוק של צו הפינוי עצמו, המיועד להיכנס לתוקף ב-28 בנובמבר 2011. מופיעה בו חברת הבת של קק”ל, הימנותא, כגורם המפנה של המשפחה. ולא רק זאת, אלא שהכתובת היא לא פחות ולא יותר “בניין קק”ל”:
לאור זאת, לא נותר לנו אלא להסיק שיש 2 אפשרויות להסבר המצב:
עדכון ממשמרת המחאה ביום שישי:
במקביל לקמפיין הציבורי אנחנו ממשיכים בפעילות בשטח. ביום שישי האחרון התקיימה תפילה ואחריה משמרת מחאה בסמוך לבית משפחת סומרין בה השתתפו מאות מתושבי סילואן וכמה עשרות פעילי “סולידריות”. כמו כן אנחנו ממשיכים להיערך לקיום נוכחות קבועה של פעילים בבית המשפחה החל מה-28 בנובמבר, על מנת לסכל כל ניסיון לפינוי של המשפחה.
בימים הקרובים, ב-28 בנובמבר 2011, תגורש משפחת סומרין מביתה אשר בכפר סילואן במזרח ירושלים. המשפחה מונה 12 נפשות, ביניהם 5 ילדים, אם הרה, וסב הזקוק לדיאליזה. בית המשפט קבע את ה-28 בנובמבר כמועד לפינוי המשפחה מביתה. פסק הדין ניתן בהעדר הגנה מצד המשפחה. ביתם נחשב כנכסי נפקדים, והועבר מידי מינהל מקרקעי ישראל לידי הימנותא, חברת הבת של קק”ל, שדרשה את הפינוי.
בעבר, העבירו קק”ל-הימנותא נכסים לידי המתנחלים, ללא מכרז. בסמוך לבית סומרין הקימו המתנחלים את מרכז המבקרים של אתר התיירות “עיר דוד”. לכן, בית המשפחה נחשב עבור המתנחלים כמיקום אסטרטגי שיאפשר להם רצף של שטח גדול בכניסה לסילוואן, וישנה באופן דרמטי את פני השכונה.
פינוי משפחת סומרין יהיה הפעם הראשונה מזה חמש שנים שבה יתבצע גירוש משפחה מביתה בסילואן.
נישול משפחה פלסטינית מביתה בלב השכונה הפלסטינית סילוואן, וכניסת מתנחלים במקומה, באחד המקומות הרגישים ביותר במזרח ירושלים עלולה לסכן את היציבות בעיר ואולי אף באזור כולו.
נעמוד בסולידריות עם תושבי סילואן, במחאה נגד גירוש המשפחה מביתה.
המשמרת תתקיים ליד בית משפחת סומרין, בצמוד לאתר “עיר דוד” של עמותת אלע”ד
לפרטים: דורית 0525596500.
לפרטים והרשמה: צבי, 0524718490 או zvibenninga@gmail.com
יום שני, 28/11 – הסעה מירושלים: בשעה 18:30 מארומה הר הצופים; הסעה מתל-אביב: בשעה 17:30 ממסוף אל על
יום חמישי, 1/12 – הסעה מירושלים תצא בשעה 18:30 מחניון גן הפעמון
המשמרות יחלו ב-28/11.
להרשמה: מוריאל 0543157781, או מאיה 0528701145.
דרשו מהם למנוע את פינוי הבית, ואת העברתו לידי המתנחלים.
להלן נוסח אפשרי, ותחתיו רשימת כתובות דוא”ל של כמה מחברי דירקטוריון קק”ל:
לכבוד________
שמי ________ וכמו אזרחים וארגונים רבים בארץ ובתפוצות אני שותף לדאגה הולכת וגוברת מפעולותיה של קק”ל במזרח ירושלים.
לאחרונה נחרדתי לשמוע ש”הימנותא”, חברת בת של קק”ל, מעורבת בעיסקה של פינוי משפחת סומרין הפלסטינית מביתה, ויתכן אף בהעברת הנכס בו מתגוררת המשפחה לידי עמותת מתנחלים. הקרן הקיימת לישראל הינה גוף ממלכתי הממומן מכספי ציבור, ואין זה ראוי שהיא תקדם של אג’נדה פוליטית שנויה במחלוקת.
עמותות המתנחלים במזרח ירושלים פועלות על מנת לייצר מצב בלתי הפיך באגן הקדוש שייסכל כל סיכוי להסדר מדיני ולחיים של דו קיום בירושלים. בעיני, בהעברת הנכס האמור, “הימנותא” הופכת לשותפה מלאה לאג’נדה הזאת.
בשנים האחרונות העולם מגנה בעקביות מהלכים של נישול משפחות פלסטיניות מבתיהן במזרח ירושלים. בשייח ג’ארח מתנהל קמפיין ארוך סביב הסוגיה, וסביר להניח שגם סביב הפינוי הצפוי של משפחת סומרין יתחיל קמפיין בינלאומי דומה. במידה ותמשיך קק”ל בהליכי נישול המשפחה, אזי תמצא את עצמה, יחד עם גופי מתנחלים קיצוניים במוקד מהלך פוליטי שנוי במחלוקת.
אני פונה אלייך, מתוקף תפקידך כחבר במועצה הציבורית של הקק”ל, בבבקשה לעצור את פינוי משפחת סומרין מבית בו היא מתגוררת מזה חמישים שנה, ולהפסיק את המעורבות הפסולה של חברת “הימנותא” ברכישת נכסים וקרקעות מעבר לקו הירוק.
בברכה,
________________
חברי דירקטוריון הקרן הקיימת:
פרופ’ אלון טל: alontal@bgu.ac.il ; עופר ליכטיג: ofer@ujc.org.il ; מאיר ניר: meir_@shiller.org.il ; מתתיהו ספרבר: matthew.sperber@gmail.com ; עו”ד צפריר בן-אור: office@benor-law.co.il ; ד”ר אור קרסין: karassin@netvision.net.il ; אילון שוורץ: פקס 03-5605091, heschel@heschel.org.il
משפחת סומרין בביתה בסילואן. צילום: מיכל פתאל
—————————————————————————–
הימנותא הוקמה ב-1938, ובהמשך נרשמה כחברה לפי החוק הירדני – דבר שאיפשר לה לפעול בשטחים. במשך שנים היתה החברה הגורם היהודי היחיד שעסק ברכישת אדמות בשטחים. בתקופת המנדט קנתה החברה שטחים באזור מעלה אדומים ובאזור יריחו, כדי ליצור רצף של שטחים בבעלות יהודית. המימון לרכישות באזורים עירוניים הגיע בדרך כלל מכספי המדינה, בעוד שרכישת אדמות חקלאיות מומנה על ידי הקרן הקיימת. (עמירם ברקת, “הארץ”, 2005)
העניין הוא שלמעשה הימנותא אינה חברה עצמאית. הימנותא היא חלק מהקרן הקיימת לישראל.
בדיוק. הקרן הקיימת לישראל אינה רוצה להיתפס כארגון ימני-קיצוני שאחראי לגירוש ונישול משפחות פלסטיניות מנכסיהן, בכמה מהנקודות הרגישות ביותר בסכסוך הישראלי-פלסטיני. לכן, הקק”ל הקימה את חברת הבת “הימנותא”, שתוציא לפועל כמה מעסקות האפלות שהיא מבצעת.
קק”ל מחזיקה ב-100% ממניותיה של הימנותא. הימנותא הוקמה במטרה להוות מכשיר משפטי לקניית וניהול קרקעות שהקרן הקיימת שוקלת למכרן הלאה, ומתבססת על תזכיר קק”ל שהאדמות בבעלותה ימכרו ליהודים בלבד.
אם תחפשו את המילה “הימנותא” באתר קק”ל לא תמצאו תוצאות. אם תחפשו את הימנותא ברשם החברות הישראליות תמצאו חברה שבכיריה יושבים במטה קק”ל בירושלים. תוכלו למצוא שמתוך 30,000,000 מניותיה של הימנותא, 30,000,000 מוחזקות על ידי קק”ל. תוכלו לראות כי יו”ר הימנותא, דויד לזרוס, מכהן גם כמנכ”ל הכספים של קק”ל.
הימנותא היא קק”ל.
בקצרה: מזה עשרות שנים גרה בבית משפחת סומרין הפלסטינית. ממשלת ישראל ניצלה את העובדה שבשנת 1983, עם מותו של בעל הבית, מוסא סומרין, בני המשפחה שחיו בבית לא נחשבו כיורשים הישירים שלו, לפי המדינה. לכן, העבירה הממשלה את הבעלות על הבית לאפוטרופוס נכסי נפקדים.
נריץ קדימה לשנת 1991, כאשר ממשלת ישראל העבירה את בית משפחת סומרין, יחד עם שבעה נכסים נוספים בסילואן, לידי הקק”ל/הימנותא, תמורת קרקעות בואדי ערה.
ובכן, הוא לא. מדובר רק ברובד נוסף של שחיתות פוליטית: הממשלה הישראלית אינה יכולה להשתלט על נכסים במזרח ירושלים ולומר שהם למכירה ליהודים בלבד. גם אם זו הכוונה, זה לא יראה טוב. זה גם מנוגד לחוק לפיו רשות הפיתוח ומינהל מקרקעי ישראל מחויבים לנהל את נכסיהם באופן שוויוני וללא אפליה על רקע לאום.
לעומת זאת, קק”ל/הימנותא, פועלות לפי תזכיר קק”ל שקובע שנכסיה יושכרו או ימסרו לחזקת יהודים בלבד.
על מנת לעקוף את חובת השוויון, ניצלו הרשויות הישראליות בראשית שנות ה-90′ את קק”ל/הימנותא למטרת העברת נכסים בסילוואן לידי מתנחלים.
ב-23 במאי 1991 נחתמה עסקת חליפין בין רשות הפיתוח לבין חברת הימנותא, לפיה רשות הפיתוח מעבירה כ-30 דונם של נכסי נפקדים בסילוואן להימנותא בתמורה לקרקעות בבעלותה באזור ואדי ערה. מטרת העסקה, כפי שהגדיר אותה מנהל אגף המקרקעין בקק”ל ובהימנותא היא “שנכסים אלה יהיו בבעלות יהודית“.
מרבית הנכסים בסילואן הושכרו – ללא מכרז – לעמותת מתנחלים.
ברוב הנכסים התגוררו משפחות פלסטיניות שכלל לא ידעו כי ביתן הוכרז כנכס נפקד, נמכר בעסקת חליפין להימנותא והושכר למתנחלים.
חברת הימנותא החלה לתבוע את פינוי הדיירים הפלסטינים מהבית בהליכים משפטיים.
בין הנכסים שהועברו בדרך זו לעמותת המתנחלים אלע”ד, “בית המעיין” המשמש כאתר תיירות וחפירות ארכיאולוגיות, ו”בית הצופה” שמשמש את העמותה כחלק מאתר התיירות ומרכז המבקרים וכן למגורי מתנחלים.
בשנת 1992 הקימה ממשלת ישראל את “ועדת קלוגמן”, ועדת חקירה ממשלתית שמונתה על מנת לחקור פעולות של גופים ממשלתיים שנעשו במטרה לסייע למתנחלים בירושלים. הועדה תיארה איך משרד התשתיות יזם ומימן העברת נכסים פלסטינים בסילוואן לידיהם של ארגוני מתנחלים, וקבעה כי הפעולות שיושמו על ידי שר התשתיות במזרח ירושלים היו נגועות באי חוקיות עקבית ובוטה. זאת החל מהעברה בלתי חוקית של רכוש ממשלתי לקבוצות המתנחלים, וכלה בשימוש במסמכים מזויפים למטרת תפיסת רכוש פלסטיני שהוגדר כ”נכסי נפקדים”, והעברתם אחר כך לידי המתנחלים.
בעקבות ממצאי דו”ח קלוגמן, הואט המנגנון שהוקם במטרה לסייע למפעל ההתנחלות בלב שכונות פלסטיניות שבמזרח ירושלים. אולם חלק מהתהליכים שהחלו בשנות התשעים המוקדמות עדיין נמשכים.
עד היום, ממשיכה הימנותא בתביעות משפטיות לפינוי תושבים פלסטינים מביתם, בהתבסס על עסקת החליפין משנת 1991. לפחות שלוש משפחות בסילוואן נמצאות בסכנת פינוי, אחרי שנים של הליכים משפטיים ארוכים ויקרים, שטרם הסתיימו.
משפחת סומרין היא אחת מהן.
לפי החוק הישראלי, כן. קק”ל/הימנותא זכו במשפט ב-2006.
אבל הפוליטיקה ולא החוק הוא הסיבה לפעילות ממשלת ישראל בסילואן. דוגמא אחת לכך היא הימנעות משטרת ישראל מפינוי של מתנחלים מ”בית יהונתן” בסילוואן כבר למעלה משלוש שנים, למרות שבית המשפט הורה שוב ושוב לפנותם.
מה שחשוב להבין הוא את התהליך הפוליטי שמתרחש בשטח:
פינוי משפחת סומרין יהיה הפעם הראשונה מזה חמש שנים שבה יתבצע גירוש משפחה מביתה בסילואן. בסמוך לבית סומרין הקימו המתנחלים את מרכז המבקרים של אתר התיירות “עיר דוד” (מבלי להמתין לקבלת היתרי בניה כמובן). לכן, ביתם נחשב עבור המתנחלים כמיקום אסטרטגי שיאפשר להם רצף של שטח גדול בכניסה לסילוואן, וישנה באופן דרמטי את פני השכונה.
הימנותא העבירה בעבר נכסים פלסטינים לידי עמותת מתנחלים ללא מכרז. יש סיבה טובה להניח שזה יקרה גם הפעם.
נישול משפחה פלסטינית מביתה בלב השכונה הפלסטינית סילוואן, וכניסת מתנחלים במקומה, באחד המקומות הרגישים ביותר במזרח ירושלים עלולה לסכן את היציבות בעיר ואולי אף באזור כולו.
תיעוד: מסתערבים וכוח מג”ב עוצרים נערים בסילוואן, ערוץ 10, 22/11/2011
מנישול מופרט למיליציות מופרטות: המודל של סילוואן / עידן לנדו
על סולידריות בסילוואן
מה קורה בירושלים המזרחית?
משפחת סומרין בביתה בסילואן. צילום: מיכל פתאל
ההתנחלות שאנו עומדים בפתחה, מול השער הסגור, הפכה עצמה לסמל. סמל ל”התנחלות איכות חיים” שנהייתה לחממה לאלימות וטרור, סמל להשתלטות כוחנית ומפרת חוק על אדמות פלסטיניות פרטיות, סמל לשיתוף הפעולה – במעשה ובמחדל – בין העבריינים לבין מי שמתיימרות להיות “רשויות החוק” בישראל.
כי אלימות הימין לא מתבטאת רק באגרוף, או צינור או סכין. ולא מצטמצמת לספריי השחור של כתובות הזוהמה “תג מחיר”. באנו לכאן לדבר על האלימות הפיזית הקשה שחווינו פה בענתות, שחוו חברינו מ”לוחמים לשלום” במסיק בג’אלוד ממתנחלי “אש קודש”, שחווה האוכלוסייה הפלסטינית על בסיס קבוע, יומיומי. באנו לדבר על שרפת המסגדים, על עקירת העצים ועל כתובות הנאצה. אבל לא פחות חשוב מזה – באנו להצביע על שיתוף הפעולה בין הזרועות השונות של מכונה משומנת שבימים אלה מעצבת לכולנו את מציאות החיים וקובעת פה כללים חדשים.
הגדר הפשוטה הזו, שאנו עומדים עכשיו לצידה, יכולה לשמש כדוגמה. מתנחלי ענתות השתלטו בכוח הזרוע וההפחדה על אדמות פלסטיניות פרטיות והציבו אותה כאן, הרחק מהשטח שהוקצה להם, גם הוא בניגוד לחוק. והרשויות – לא רק שלא פרקו אותה והעמידו אותם לדין – אלא חיברו אותה לתשתיות, הציבו עובד במימון המדינה לעמוד בפתחה, ומנעו מבעליהם של האדמות הכלואות בתוכה את הגישה החופשית אליה. כך זה עובד, שוב ושוב: בתחילה בכוח, אחר-כך במדיניות של מחדל, עצימת עין מכוונת, אחר-כך בהכשרה שבדיעבד. בתמיכה ובתקצוב. עוד אדמה, עוד חלקה, גדר, שער ממוגן, אבטחה, חיבורים מוסדרים למים, חשמל, סלילת כבישים, היכלי תרבות. ומאחור, נשכחים, אלפי פלסטינים שאדמתם נגזלה, כבודם נרמס, פרנסתם אבדה וביטחונם ובטחון ילדיהם הפקר.
הימין נלחם היום, בחזיתות רבות. כוחות הביטחון, צבא מג”ב ומשטרה, מגויסים לשירותה של אידיאולוגיה קיצונית. כאן, עוד יותר אפילו מבשייח ג’ראח, נתקלנו באכיפה בררנית שמיושמת על-ידי משטרה פוליטית המשרתת את משטר הכיבוש. משטרת ישראל ביתנו, משטרת המתנחלים. ראינו זאת בברור כשהם עמדו מנגד ואפשרו לזוועה להתרחש. ראינו את זה כשבמשך חודש וחצי לא נעצר אף אחד מהתוקפים. וראינו את זה כשגם את קיום ההפגנה הזאת הם ביקשו למנוע.
הימין נלחם גם באמצעות החקיקה המתרחשת היום בכנסת, ובאמצעות מינויים המאפשרים לאידיאולוגיית הכיבוש והנישול לחדור אל עמדות מפתח. ותיקי מועצת יש”ע מונו לאחרונה לתפקיד ראש מנהל מקרקעי ישראל ורשות שמורות הטבע והגנים. לא מקרה הוא ששני התפקידים קשורים לאדמות וקרקעות.
הרציונאל שבבסיס פרויקט ההתנחלות הגזעני והגזלן פרץ את גבולות השטחים. בערים המעורבות בתוך הקו הירוק ביפו, צפת, רמלה, לוד, פועלים גרעינים תורניים וישיבות הסדר, שמטרתם יהוד וסילוק של אוכלוסיה פלסטינית ערבית, זוכים לתמיכה מלאה של המשטר בישראל, תופסים אחיזה ומפיצים מסרים גזעניים ומסוכנים.
הדוגמאות עוד רבות אבל אני רוצה לקצר. התמונה ברורה. הימין נלחם. התקשורת, שתפקידה לדווח ולהצביע על מגמות, שקובעת מה נתפס כחשוב, פועלת משיקולי כסף ורייטינג ולרוב מתקרנפת ולא מקימה קול צעקה.
ומה איתנו? פעילות שמאל ואנשי זכויות האדם? איפה אנחנו? בתוך המאבק נגד הכיבוש ולמען שוויון אזרחי שיאפשר מרחב מחיה הוגן לכולנו, מה התפקיד שמוטל עלינו?
אני יודעת שאסור לנו לשבת בצד. איבדנו את הפריבילגיה והזכות לוותר על פעולה. הבחירה שלנו פעילי סולידריות ושלי באופן אישי, בחירה שגם אחרים שותפים לה, היא עמידה בשטח. לצד הפלסטינים במאבק משותף, היכן שהעוול מתרחש, תוך נכונות להגיע אל המקומות ולעמוד במצבים בהם הוא מרים את ראשו. כי אנחנו יודעים שלא אנחנו מביאים את האלימות לענתות – היא כבר נמצאת פה. אבל אנחנו גם יודעים שכישראלים יש לנו פריבילגיות שאין לפלסטינים החיים תחת כיבוש. ואנחנו נחושות ונחושים להשתמש בהן, אפילו בזמנים האלה, כשהן נשחקות. כי תפקידנו הוא לחשוף, ולהוציא החוצה את הריקבון, את הסכנה, ולהסיר את המסכות. להיצמד לכללים של מאבק בלתי אלים ולהיאבק – בגזענות, באלימות, בכיבוש.
היום, אני פונה אל כולכם וקוראת לפעולה. עלינו להבין מול מה אנחנו עומדים – ולהשיב בחזיתות רבות. כל אחד ואחת מאיתנו על פי יכולתה, על פי אמונתה וכישוריה. עלינו להרחיב את המעגלים, לצרף אלינו אנשים נוספים, ולעשות. כבר עכשיו מאוחר, מאוחר מאוד. אבל לא מאוחר מדי.
11 בנובמבר 2011
קראו עוד:
לא נסכים להיות חברה קולוניאלית / פרופ’ זאב שטרנהל בהפגנת סולידריות בענתות
קבוצות הטרור מקבלות עידוד מהכנסת / ג’רייס סאבא בהפגנת סולידריות בענתות
הלינץ’ בענתות: קו פרשת מים עבור הדמוקרטיה הישראלית
השתלטות מתנחלי ענתות על אדמות פלסטיניות פרטיות והקשר הסימביוטי בין המתנחלים לבין כוחות הביטחון: כאן וכאן
אשה מוכה, דמוקרטיה מוכה | דורית אלדר
הסרטון מאירועי ענתות, 30 בספטמבר 2011
אנחנו נמצאים כאן על מנת לומר לכל מי שצריך לשמוע: הבריונים לא יפחידו אותנו. הם לא ימנעו בעדנו מלחזור ולומר שאם ישראל לא תשים קץ להתנחלות, תשים ההתנחלות קץ למדינת ישראל. הם לא ימנעו בעדנו מלומר שאנחנו לא נסכים להיות חברה קולוניאלית, לא נסכים לאפרטהייד בשטחים ולא נסכים לחיסולה ההדרגתי של הדמוקרטיה הישראלית.
המקום שאנו עומדים בו נכנס כבר להיסטוריה של המאבק הארוך והקשה נגד דכוי הפלסטינים, נגד האפליה שהם סובלים ממנה מזה שנים רבות כל כך. אך מטרות המאבק המתנהל כאן הן הרבה מעבר לעשית צדק: כאן נלחמים על נפשה של הארץ הזאת, על עתידה ועל עתיד ילדינו ונכדינו. תנועת סולידריות שייח ג’ראח נולדה באורח ספונטני, כאשר התברר שמתנחלים התחילו בנישול של תושבים ערבים ממזרח ירושלים. עקרונית, אנחנו חושבים שאם מותר ליהודים לדרוש בחזרה בתים או שטחים שהיו בבעלותם לפני מלחמת העצמאות אז מן הצדק הוא שערבים יוכלו לתבוע בתים ושטחים בבקעה או בקטמון. אבל לא זה מה שאנחנו דורשים: אנחנו תובעים מהיהודים ומהערבים, מהישראלים ומהפלסטינים גם יחד להכיר בסופיות המצב שהתהווה בשנת 1949. עקרון זה חל גם על ירושלים, עיר משותפת לשני העמים.
עקרונותינו פשוטים מאין כמוהם: לשני העמים אותן זכויות ואם לנו יש זכות לצדק, לחרות, לעצמאות ולשלטון עצמי, אז אותן הזכויות בדיוק שמורות גם לפלסטינים. והן שמורות לפלסטינים ושמורות לנו כי אלה זכויות אוניברסליות השייכות לכל בני אדם, לכל העמים על פני כדור הארץ. אם יש לנו זכות למדינה משלנו אז גם לפלסטינים אותה זכות, ומאחר חיים בארץ הזאת שני עמים אז את הארץ הזאת חייבים לחלק. זהו פתרון של תבונה ופתרון של צדק. ואנחנו אומרים עוד משהו: לאף אחד משני העמים אין בלעדיות בבעלות על הארץ. חלוקת הארץ היא הדרך היחידה לעשות צדק לשני העמים והקו הירוק הוא האמצעי לחלוקת הארץ על בסיס העקרון של סופיות החלוקה הטריטוריאלית של מלחמת העצמאות.
לכן, ההתנחלות אינה רק כפי שנהוג לומר, מכשול לשלום, היא חסם השלום, היא האסון הגדול של התנועה הלאומית היהודית ושל מדינת ישראל. הציונות לא הייתה תנועה להשתלטות על חייו של עם אחר, היא הייתה זקוקה לחלקת ארץ עליה אפשר יהיה להקים בית. אנחנו את ביתנו הקימונו: באיזה נימוק מותר לנו למנוע מהפלסטינים להקים את מדינתם שלהם?
בעיית המאחזים הקרויים לא חוקיים, כאילו שלא כל ההתנחלות היא בלתי חוקית, היא בעיה משנית לגמרי. הבעיות המשפטיות הכרוכות בהתנחלות – קרקע פלסטינית פרטית, לא פרטית, הלבנת המאחזים – מעניינות כקליפת השום. מה זה משנה אם עוד כמה קרוונים יעמדו על הגבעות: האם יש מי שבאמת סבור שהורדת כמה צריפים תשנה משהו? הבעיה היא לא שם: הבעיה האמיתית היא אצל האנשים ההגונים, שומרי חוק כמו השר בני בגין. השר בני בגין, הידוע כאיש צדיק, תובע לקיים בדחיפות את פסיקת בג”צ ולהוריד את הקרוונים האלה. נהדר! אבל בעת ובעונה אחת השר בגין נלחם בכל כוחן על סיפוח גושי ההתנחלויות. שימו נא לב שאצל השר בגין רק גושי ההתנחלויות ישארו בידינו. רק הם! שום דב אחר לא! אלא שאצלו אין גוש עופרה, גוש אריאל, גוש מעלה אדומים, זה מסובך מדי. אצלו זה הרבה יותר פשוט: יש גוש יהודה, יש גוש שומרון, ויש גוש הבקעה וכולם אצלנו. ובני בגין מוביל את האנשים ההגונים בימין במאבק הגדול על שלטון החוק בישראל. אם זה לא היה כל כך עצוב, כל כך טרגי, זה היה נושא למערכון.
לבסוף תרשו לי עוד משהו: מהפכת הימין המתנהלת עכשיו בכנסת מלווה בסתימת הפיות הגסה לתקשורת, בצד גזר דין מוות על ערוץ 10 שתכניות החדשות שלו והעיתונאים החוקרים שלו לא נשאו חן בעיני הממשלה, אינה חמורה פחות מהפעילות הבריונית של כנופיות תג מחיר. האיומים על אנשי “שלום עכשיו”, המלחמה נגד בית המשפט העליון, משתלבים במערכה כוללת, שמטרתה שחיקה של הדמוקרטיה הישראלית. המערכה על אופיו של המשטר בישראל קשורה קשר הדוק למאבק על הנסיגה מהשטחים ועל השלום. אלה שני צדדים של אותה מטבע: ככל שיקצין אפיו האנטי-דמוקרטי של המשטר שהימין מנסה להנהיג בישראל, יקטנו הסיכויים להסדר של שלום.
שעה קשה, אנחנו נלחם בשתי החזיתות גם יחד. רוחנו לא תיפול ואנחנו לעולם לא נסכים להיות גולים בארצנו.
11 בנובמבר 2011
קראו עוד:
הימין נלחם. והשמאל? / אלמה ביבליש, פעילת ‘סולידריות’, בהפגנה בענתות
קבוצות הטרור מקבלות עידוד מהכנסת / ג’רייס סאבא בהפגנת סולידריות בענתות
הלינץ’ בענתות: קו פרשת מים עבור הדמוקרטיה הישראלית
השתלטות מתנחלי ענתות על אדמות פלסטיניות פרטיות והקשר הסימביוטי בין המתנחלים לבין כוחות הביטחון: כאן וכאן
אשה מוכה, דמוקרטיה מוכה | דורית אלדר
הסרטון מאירועי ענתות, 30 בספטמבר 2011
שמי ג’רייס סאבא, פלסטיני מיפו, בעל מסעדה. לפני שבוע וחצי כשהגעתי למסעדה בבוקר המטבח עלה באש, כתובות “תג מחיר” ו”כהנא צדק” רוססו על הקירות.
יפו היא עיר מעורבת יהודים וערבים שחיים יחד מזה שנים, לא תמיד הכול הולך חלק אבל תמיד ידענו להסתדר, להמשיך הלאה. כנראה שהדו-קיום היה מפריע לקבוצות מסוימות שבוחרות בקו גזעני ואלים שראינו בעיקר במקומות כמו חברון ומקומות נוספים בשטחים.
אלימותן של קבוצות אלה הולכת וגוברת, לפני כחודש רוססו כתובות “מוות לערבים” בבית הקברות הם לא מבדילים בין מקומות קדושים, בתי עסק או אפילו בתים פרטיים וזו עליית מדרגה ופגיעה בנפש נראית קרובה מתמיד, אוזלת ידה של המשטרה משדרת מסר מסוכן ונותנת אור ירוק לפורעים. ופה, למרבה האירוניה, אני רוצה להודות למתנחלים שמנסים בכל דרך לסכסך במרקם העדין של החיים המשותפים ביפו, הם רק מקרבים.
בשבוע בו שיפצנו את המסעדה השרופה הגיעו אלינו אנשים רבים לתמוך ולעזור לא כולם מעורבים לא כולם פעילים פוליטית.
בימים הראשונים לאחר האירוע הרגשתי שחרב עלי עולמי, מאחורי הזעזוע הציבורי ישנו גם זעזוע אישי בתמיכה, העזרה, הטלפונים המעודדים וביקורי ההזדהות נתנו לי את הכוח להמשיך.
קבוצות הטרור האלו אינן פועלות לבדן מעבר לתמיכה ציבורית רחבה הן מקבלות עידוד אפילו מהכנסת ,הממשלה ואפילו שר החוץ הוא מתנחל התומך בטרנספר.
אנחנו עומדים כאן היום על אדמה פלסטינית כבושה בה אחיי הפלסטינים חיים תחת משטר אימים של כיבוש וגזל. המתנחלים אולי מרגישים חזקים אך עם כובש לעולם לא יהיה חופשי. זכותם של הפלסטינים להיות עם חופשי בארצם וזכותם וחובתם להיאבק על כך.
הכיבוש אינו רק הפרת זכויות וגזלת אדמות הכיבוש הוא גזלת ילדות, תמימות וצלם אנוש.
אני קורא לכל מי שנמצא כאן היום וגם למי שלא, לא לפחד, לא להיכנע לאלימות הימין לא לוותר על חלום החופש וניצחונה של השפיות ולהמשיך במאבק.
11 בנובמבר 2011
קראו עוד:
הימין נלחם. והשמאל? / אלמה ביבליש, פעילת ‘סולידריות’, בהפגנה בענתות
לא נסכים להיות חברה קולוניאלית / פרופ’ זאב שטרנהל בהפגנת סולידריות בענתות
הלינץ’ בענתות: קו פרשת מים עבור הדמוקרטיה הישראלית
השתלטות מתנחלי ענתות על אדמות פלסטיניות פרטיות והקשר הסימביוטי בין המתנחלים לבין כוחות הביטחון: כאן וכאן
אשה מוכה, דמוקרטיה מוכה | דורית אלדר
הסרטון מאירועי ענתות, 30 בספטמבר 2011
ב-11 בנובמבר נקיים עצרת מחאה ביישוב ענתות, מקום בו התרחשו לפני כחודש שתי תקיפות אלימות של פעילינו. בתקופה שעברה מאז האירועים, היינו נתונים תחת מסע הכפשה של אנשי התנחלות, שכלל הפצת שקרים מכוונים בתקשורת ובערוצים אחרים. לא השקרים ולא האגרופים של מתנחלי ענתות יועילו להם. אנו נחושים לחשוף את קלונם. ענתות אינה “התנחלות איכות חיים” שלווה חמש דקות מירושלים. ענתות היא התנחלות שגוזלת באופן שיטתי אדמות פלסטיניות ומטילה טרור על סביבתה. כמו בקיצוני שבמאחזים, גם בענתות ישנו גרעין גדול של פורעים אלימים שסבורים שהם מעל לחוק.
החודש האחרון ייזכר כקו פרשת מים של טרור הימין. בין המסגדים השרופים, העצים העקורים והפעילים הפצועים, התברר שזאת תופעה מתעצמת ומרובת מוקדים, מעבר ובתוך הקו הירוק. אנו זקוקים לכל אחד ואחת מכם שישמיע את קולו. לפני שיהיה מאוחר מידי. כי חייבים לעצור את אלימות הימין!
הקריאה שלנו היא לא רק כנגד אלימות המתנחלים אלא גם כנגד המערכת שנותנת לה גיבוי מלא. מאז שהחלה התופעה הקרויה “תג מחיר” ישנו כשל סידרתי של המשטרה בחקירת אותם אירועים וכמעט כל התיקים נסגרים בעילה של “חוסר ראיות” או “עבריין לא נודע” (למידע נוסף ראו את הדוח של “יש דין”). באירועים החמורים שהתרחשו בחודש האחרון נוכחנו על בשרנו שכוחות הביטחון בשטח, במקרה הטוב עומדים מנגד ובמקרה הרע מצטרפים בעצמם לפורעים. גם אחרי שמעשי האלימות של תושבי ענתות התפרסמו בכל כלי התקשורת, עמדה המשטרה בסירובה לאפשר לנו לחזור להפגין במקום. בלית ברירה פנינו לבג”צ. לאחר מאבק עיקש ניצחנו את המשטרה שנאלצה לאשר את ההפגנה ולאבטח אותה.
להרשמה להסעות נא להיכנס לטופס המקוון: http://bit.ly/saTIZj
קראו והפיצו:
למה אחזור לענתות | יעל קינן
אשה מוכה, דמוקרטיה מוכה | דורית אלדר
הלינץ’ בענתות: קו פרשת מים עבור הדמוקרטיה הישראלית
השתלטות מתנחלי ענתות על אדמות פלסטיניות פרטיות והקשר הסימביוטי בין המתנחלים לבין כוחות הביטחון: כאן וכאן
למעלה מחודש עבר מאז הותקפו פלסטינים ופעילי שמאל בענתות. השיח הציבורי נותר כשהיה, ואירועים אלימים מן הסוג שחווינו בראש השנה עוברים לסדר היום. מדי פעם מתפרסמת עוד ידיעה על אלימות הימין, עוד אזהרה של גורם בכיר מפניה, עוד דיווח על כתובת שרוססה, על עצים עקורים נוספים. מרבית האירועים כלל אינם מגיעים לדפי העיתונים: אדמות נגזלות ומופקעות, מבנים נהרסים, הרחבות של התנחלויות צצות כפטריות אחרי הגשם.
אסור לתת לגישה הזאת לנצח. אסור להמשיך בגישה פאסיבית שמקבלת את האלימות, משלימה איתה ובכך מאפשרת אותה. מוכרחים לעמוד ולהתריע, לראות ולהקים קול צעקה: די, לא עוד. מוכרחים לקום ולומר שאנחנו רואים את הנעשה, מתקוממים, ומסרבים לתת לו להמשיך. לכן אחזור לענתות ביום שישי הקרוב.
האירועים הקשים שהתרחשו בענתות בראש השנה נחוו בקרב מי שנכח בהם, ובקרב חוג מצומצם מדי, כקו פרשת מים בכל הנוגע לאלימות הימין בארץ. זו הייתה תקיפה אלימה של מתנחלים כלפי פלסטינים וישראלים, תחת עינה הפקוחה והאדישה של משטרת ישראל. בתקיפה לקחו חלק שוטרים שלא היו בתפקיד ונראה היה שהיא מתנהלת תחת ניצוחו של רכז הביטחון של ההתנחלות. שוטרים שנכחו במקום, וכוחות נוספים שהגיעו לאחר פרוץ האלימות, לא עשו דבר כדי להגן על הפעילים, מגמה שהמשיכה בהימנעותה של המשטרה ממעצר חשודים. התקיפה אירעה, תוצאותיה ברורות ומתועדות בתמונות וברישומי בית-חולים, אך באורח פלא איש אינו אחראי לה. הדם כנראה נשפך מעצמו, הזכוכיות התנפצו, וידו של איש לא הייתה בדבר.
האמת היא שההפך הוא הנכון. למעשה, אין מי שאינו אחראי לאלימות. המתנחלים התוקפים בוודאי, ההתנחלות כולה שלא הוקיעה, מפעל ההתנחלות הרחב שאחראי לגזל אדמות מתמשך. לאלה יש להוסיף אישים פוליטיים, מכל צידי המפה, שממשיכים לאפשר את מנגנון הכיבוש, שהתקיפות הן תולדה ישירה ובלתי נמנעת שלו. אחראית גם המשטרה שאינה מגינה ואינה עוצרת, מערכת המשפט שאינה אוכפת, התקשורת שאינה מדווחת. לכל אלה יש להוסיף אותנו, כולנו, אזרחי ואזרחיות המדינה. גם לנו, ואולי לנו בראש ובראשונה, יש אחריות לדברים הנעשים כאן, הנעשים בשמנו, אם נרצה בכך ואם לאו. יש לנו חובה לדעת מה מתרחש, להוקיע, ולא לתת את ידינו להמשך האלימות. לכן אחזור לענתות ביום שישי הקרוב.
נוח אולי לראות כל אחד מן האירועים האלימים כמבודד, אך זוהי אשליה מסוכנת. אלימות הימין אמנם מסלימה בחודשים האחרונים, אך היא מתקיימת באין מפריע כבר שנים רבות. היא אמנם הולכת ומתקרבת לליבה של ישראל, אך זאת רק משום שאנו מאפשרים אותה כבר שנים בשטחים. קו ישיר מחבר בין כיכר מלכי ישראל בנובמבר 1995 לאירועים המכונים בשפה מכובסת “תג מחיר”- כולם ממחישים את כוחו של נגע האלימות, את עומק השפעתה של הגזענות ואת השפעתו ההרסנית של הכיבוש. הגעתנו אל התחנה הבאה והאלימה במסלול המפחיד הזה היא רק עניין של זמן. אופייה עוד לא ברור, גם המיקום על פני המפה עוד לוט בערפל, אך אין ספק שהיא תגיע. לכן, מוכרחים היום לעצור ולהתריע, בקול ובמעשה, לפני שמשהו גרוע עוד יותר יתרחש. מוכרחים להגיע למקום ולהבהיר שאלימות אינה כלי לגיטימי, שהשתקה אינה עובדת ושלא ניתן להבריח את מי שקוראים כנגד האלימות והגזענות.
אלה שמציתים מסגד ומכים פעילים ומרססים כתובות, מוכרחים לראות ולהבין שהציבור אינו מוכן לקבל מעשים כאלה. מוכרחים לדעת שפושעים יש להעניש. עלינו לדרוש ממערכות החוק למלא את תפקידן ולפעול נגד ההשתוללות משולחת הרסן של הימין והמתנחלים בארץ. יש להבהיר לנבחרי הציבור ששיתוף הפעולה שלהם, העידוד המסית ומלבה האש שלהם, הוא מאוס ומסוכן. הרוחות האנטי-דמוקרטיות הולכות ומתחזקות, ויש לעמוד מולן ולומר, די. לכן אחזור לענתות ביום שישי הקרוב. כדי להפסיק לשתוק, כדי להראות למי שנוקטים באלימות ובשנאה שדרכם פסולה ומסוכנת ושיש מי שעומד מולה ואינו מוכן עוד.
למעלה מחודש עבר מאז הותקפנו בענתות. סממני התקיפה הולכים ודוהים עם הזמן, אבל ההתמודדות הפוליטית רק מתחילה. גם לאחר שהסימנים מנוקים מן הקיר הכתובת מוכרחה להישאר. את משמעותה ואת הסכנה שבה אסור למחוק, לשכוח ולטשטש. ביום שישי נחזור לשם כדי לומר ששנאה לא תגרש אותנו, שאלימות לא תנצח אותנו ושאף אחד לא יכול להשתיק אותנו. נצביע על הקשר המסוכן בין תוקפים אלימים לבין מוסדות שלטון המגנים עליהם, ובין מפעל ההתנחלות עצמו לאלימות המופגנת כלפי מתנגדיו. נגיע לענתות מפני שכדי למחות כנגד ההשתקה צריך קודם כל להפסיק לשתוק מולה.
להרשמה להסעות נא להיכנס לטופס המקוון: http://bit.ly/saTIZj
קראו והפיצו:
אשה מוכה, דמוקרטיה מוכה | דורית אלדר
הלינץ’ בענתות: קו פרשת מים עבור הדמוקרטיה הישראלית
השתלטות מתנחלי ענתות על אדמות פלסטיניות פרטיות והקשר הסימביוטי בין המתנחלים לבין כוחות הביטחון: כאן וכאן
